"בישראל אף אחד לא לוקח את החיים שלך ברצינות. זו הפקרות"

"כבר נגמרו לי המילים", אומרת עו"ד מרים זלקינד, מקדמת המדיניות והחקיקה בשדולת הנשים בישראל. "כמו בכל בוקר, גם היום פתחתי את הידיעות המשפטיות שמגיעות אליי למייל. ראיתי שניתן גזר דין לגבר שהיכה את בת זוגו וגרם לאשפוזה. הוא הרביץ לה ליד הילדים וגרם לה לאבד את ההכרה, אבל קיבל רק חמישה חודשי מאסר על תנאי. לא יום אחד בכלא."

השבוע האחרון היה קשה וכבד עבורנו. הכאב על ההזנחה הפושעת של נשים בישראל גאה, וקשה היה להישאר אדישות לידיעות הקשות השוטפות את אתרי החדשות. או אולי, העובדה שעוד אישה נרצחה על ידי גבר, או שחייה של עוד נערה נלקחו בידי מי שאמונים על בטחונה, כבר פחות מטלטלות אותנו? סילבנה צגאיי בת ה-12 הוכתה למוות אתמול בצהריים ככל הנראה על-ידי בן זוגה של אמה, וגופתה של יארא איוב בת ה-16, שנעדרה מאז יום שישי, התגלתה בפח אשפה בגוש חלב (ג'ש) שבצפון. וכמה שהבוקר הזה היה שחור על מותן של שתי הנערות צעירות, התחושה היא שהתקווה הולכת ומתמעטת כי שום דבר לא משתנה.

מחאת נשים שהתקיימה הבוקר (שלישי) מול הכנסת. צילום: יובל עופר, דוברת שדולת הנשים בישראל

אבל, יש מי שלא מוכנות לקבל את המצב הנורא הזה, ולמרות הקשיים הביורוקרטיים והעבודה המתישה מול משרדי הממשלה, החליטו לקחת את המאבק צעד קדימה ולשמור את הנושא בתודעה הציבורית. "זוהי שעת חירום!" נכתב בהודעה שהופצה בין מאות פעילים ופעילות חברתיות במהלך הלילה. "אנחנו נרצחות בזו אחר זו! מה זה אם לא טרור? מה זה אם לא מלחמה? הגופות מתרבות מיום ליום, נמצאות בפחי זבל, נמצאות עם סימני אונס ואלימות קשים. האלימות הגברית שוחטת אותנו והממשלה מילאה פיה מים. המדינה מפקירה חצי מאזרחי המדינה לחיים תחת טרור ואימה במקרה הטוב, ולמוות שותת דם במקרה הרע."

"לוטם – היחידה ללוחמה בטרור המגדרי" הן קבוצת פעילות שעומדות מאחורי ההודעה שקוראת להצטרף אליהן לפעולת מחאה. הן נפגשו הבוקר בשלושה מוקדים – תל-אביב, באר-שבע וירושלים, כאשר פעילות לוט"ם נשכבו על הכביש וצבע אדום המדמה דם, לצד מודעות אבל ועליהן שמות הנרצחות מהשנה האחרונה, מקיפים אותן.

"אנחנו דורשות את תקצובן ויישומן המיידי והדחוף של המלצות הועדה הבין משרדית למיגור אלימות במשפחה, המלצות שכבר תומחרו ותוקצבו, בעוד שהכסף ממאן להגיע", כתבו, "אנחנו דורשות הקמת רשות לאומית לטיפול ומניעה של אלימות מגדרית, הרחבה מיידית של תקציבי המקלטים לנשים, תדרוך חירום מחייב לכלל כוחות המשטרה בנוגע לטיפול בתלונות של נשים על אלימות מבני זוגן, לצד רפורמה חריפה בנהלי המשטרה וקידום חוק האזיקונים באופן מיידי. השעון מתקתק ובינתיים נקווית עוד שלולית דם, נכרה עוד קבר, מונפת עוד מצבה. תתחילו לפעול."

את הדרישות הללו מחזקת זלקינד מהשדולה. "יש תכנית חומש שצריכה להיות מתוקצבת כל שנה ב-50 מיליון שקלים, ובסך הכל כרבע מיליארד שקל שאמורים להיות מושקעים במאבק באלימות נגד נשים. התכנית נבנתה על סמך מסקנותיה של וועדה מקצועית, שגם תקצבה את המלצותיה."

ולמה זה לא קורה?

"האוצר לא מעביר את הכסף. אמרו שצריך לתת אבל האוצר לא מעביר."

אני לא מבינה.

"האמת היא שאני לא בטוחה שיש מי שמבין. בכל דיון בוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי בכנסת שעוסק בתכנית החומש הזו עולות שוב ושוב השאלות הנוקבות על עניין התקצוב, והתשובות מגומגמות, חסרות, לא ברורות. ובכל זאת, למרות שההסברים לא בהירים, דבר אחד ברור לכולם – הכסף פשוט לא מגיע למקומות בהם הוא דרוש כל כך – משרד האוצר צריך להעביר את הכסף ומשרד הרווחה צריכה לתקצב את הפעולות בתכנית החומש."

"מה שקורה פה זו הפקרות". עו"ד מרים זלקינד. צילום: דנה שמעוני

תקצוב חיצוני במקום תקצוב פנימי

על-פי פרוטוקול הוועדה משבוע שעבר, בה נבדק יישום ההמלצות של הוועדה הבין-משרדית למניעה וטיפול בתופעת האלימות במשפחה, "חשף נציג משרד האוצר כי ההצהרות על תקציב תוספתי של 30 מיליון שקלים היו ספין. יו"ר הוועדה, חברת הכנסת עאידה תומא-סלימאן (הרשימה המשותפת) שביקשה במהלך הדיון מנציג משרד האוצר הסבר על התוספות לשנת 2019, נדהמה לשמוע כי הכספים שהועברו בשנים 2017 ו-2018 הם כבר חלק מהתקציב השותף שמשרד האוצר מעביר למשרד הרווחה, וכי בשנת 2019 יעברו למשרד הרווחה רק 9 מיליון שקלים."

משיחות שערכנו עם נציגי ממשלה שונים, נראה שהבעיה האמיתית היא לא שהכסף טרם הועבר, אלא שהתקצוב שניתן לתכנית החומש אינו תקצוב חיצוני, אלא פנימי. כלומר, על משרדי הממשלה – הרווחה והמשרד לביטחון פנים, שסעיפי התכנית השונים אמורים להיות מיושמים אצלם, לקצץ מתקציבים קיימים למען התכנית.

"השר לביטחון הפנים גלעד ארדן הציב את המאבק בתופעת האלימות במשפחה בראש סדר העדיפויות של מדיניות המשרד, והגדיר את הטיפול באלימות במשפחה כאחד מיעדי המדיניות המרכזיים לשנים 2018-2019", נמסר מלשכתו של ארדן. "הוא הגדיר את תופעת האלימות במשפחה כ"תופעה חמורה ביותר שיש להתמודד עמה בנחישות" וכן הנחה את משטרת ישראל לתעדף את הטיפול בתלונות ועבירות על רקע זה, ולתת דגש מיוחד למענה זמין ובלוחות זמנים קצרים לכל תלונה בנושא."

אבל את זלקינד הדברים הללו לא מרגיעים. "גלעד ארדן הוא השר לביטחון פנים והוא צריך להילחם כדי שהדברים האלה יקרו. הוא עומד בראש ועדת השרים למאבק באלימות ואם התקציבים לא מיושמים כמו שצריך, הוא צריך לדאוג שזה יקרה. דוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת (מממ) שהוצג בוועדה, מעיד כי 76% מהתיקים שנפתחים במשטרה על אלימות במשפחה, נסגרים. גם שמענו בכנסת על אישה שסיפרה שהיא מגיעה למשטרה, אומרת לשוטרים שבעלה עומד לרצוח אותה, וכתשובה אומרים לה "או שתלכי למקלט או שאנחנו לא אחראים עלייך. 10 נשים מתוך ה-24 שנרצחו השנה היו ידועות למשטרה והכתובת הייתה על הקיר. אנחנו בשיא רציחות של 7 שנים ועוד לא נסתיימה 2018."

איפה מוטלת האחריות המרכזית לדעתך?

"מבחינתנו עד שהממשלה לא תתכלל את כל הסיפור ותקים את וועדת החקירה שתעמוד על הכשלים בטיפול, כמו שהוצע בשבוע שעבר בהצעה שהקואליציה הפילה, אנחנו לא נראה שינוי. הממשלה צריכה להתייחס לנושא כמו אל מצב חירום, ולא משהו שעובר ככה, בקלות דעת."

כלומר מדובר בעניין של ראש הממשלה?

"תראי, נתניהו ישב לפני כמה ימים במקלט לנשים נפגעות אלימות והתנהג כאילו הוא לא ידע. העובדה שאת התזכורת לצורך הדחוף למגר את תופעת רצח הנשים קיבל ראש הממשלה מזוגתו, מצערת ומקוממת, בעיקר לאור העובדה שלא היא זו שישבה ביום רביעי האחרון והצביעה ארבע פעמים נגד הקמת ועדת החקירה הפרלמנטרית, אלא הוא. הוא זה שבכוחו לשנות ולהציל חיים ממש."

אז מה הדברים המידיים שצריכים להשתנות?

"קודם כל התקצוב לתכנית החומש שחייב לקרות באופן מיידי, ודבר שני הוא להפסיק את סגירת התיקים במשטרה, שחלקם אגב של נשים שנרצחו. לא המשטרה, לא הפוליטיקאים ולא בתי המשפט לוקחים את החיים של נשים בישראל ברצינות. זו הפקרות ואנחנו נעשה כל מה שצריך כדי שהיא תיפסק."

אלימות נגד נשיםבנימין נתניהוגלעד ארדןלוט"םרצח נשיםשדולת הנשים