למה הריקוד החושני של חברת הקונגרס הוציא את האמריקאים מדעתם?

אם אתן שואפות להיכנס לפוליטיקה, אחד השלבים הראשונים שתצטרכו לעבור יהיה להוציא את כל השלדים שלכן מהארון. הוצאת השלדים לא תתבצע לבד, אלא בהובלת יועץ או יועצת התקשורת שתשכרו, כשביחד תעברו על כל מה שעשיתן בעבר ושיכול להיתפס בעיני הציבור כשלילי, כך שאולי אם "יפול" לידיים הלא נכונות, ייפגע לכן בתדמית ובסיכויי ההצלחה שלכן בפוליטיקה. תעשו את זה כדי שאתן תהיו אלה שישלטו במידע המתפרסם עליכן, ולא האויבים והאויבות שלכן. כדי שאם משהו "יצוץ מהעבר", לא תופתעו ותדעו איך להגיב. עושים את זה כי יודעים שהפוליטיקה זה משחק מלוכלך – אבל כזה שדורש את השחקניות והשחקנים שלו הכי נקיים שיש.

בסוף השבוע האחרון הוציאו את השלדים של אלכסנדריה אוקסיו-קורטז , חברת הקונגרס האמריקאי הצעירה בהיסטוריה בדמות סרטון בו השתתפה כשהייתה סטודנטית באוניברסיטת בוסטון, והעובדה שהיא רוקדת בצורה משוחררת ויש שיאמרו קצת חושנית. אוקסיו-קורטז, שבלטה כבר מהרגע הראשון כהבטחה הגדולה של הדמוקרטים, ספגה שלל ביקורות מצד הרפובליקנים, שכמובן לא פספסו את ההזדמנות להיכנס בצעירה שמושכת תשומת לב בינלאומית. "הנה "הקומוניסטית-שיודעת-הכל" האהובה ביותר על ארצות-הברית, מתנהגת כמו השוטה האידיוטית שהיא באמת", צייץ אחד ממבקריה בטוויטר. מי שחיפש קרדום לחפור בו וללעוג לה, מצא אותו בקלות.

כתגובה לציוצים המקטינים והארסיים צילמה אוקסיו-קורטז סרטון משלה, בו היא רוקדת אבל הפעם במסדרון משרדה החדש בקונגרס. ככה עושים ריקליימינג מושלם, בו מה שיכול היה להתפרש כשלילי, הפך להכי חיובי. היא פשוט הפכה את זה לשלה, רקדה וחייכה ומסרה לשמרנים שיש עוד הרבה ממה שמצליח להרגיז אותם.

אבל מעבר לאלמנטים המיזוגיניים בתגובה כלפיה, יש עניין שחשוב לדבר עליו, והוא מה אנחנו מצפות מנבחרי ונבחרות הציבור שלנו. האם לגיטימי לצחוק ולעלוב במי שלא מפחד לחיות את חייו בחופשיות (כן, אם תשאלו את הרפובליקנים), או שאסור לשכוח שנבחרי ונבחרות הציבור שלנו הם בני אדם בדיוק כמונו, וככאלה גם להם מותר להשתולל בסרטונים מימי הקולג', הצבא, ובכלל.

מבחינתי התשובה ברורה. פוליטיקאיות ופוליטיקאים הם בני אדם לפני הכל. אם חשבתן שמי שמגיעים לעמדות הנהגה הם מורמים מעם ושונים מכן – אתן טועות. אין אף נבחר ציבור שלא דבק בו רבב, שרק "יצא מהניילונים". לכולם ולכולן יש איזה שלד או שניים או אולי עשרה בארון, שיכולים – במיוחד בחברה השמרנית והשיפוטית שאנחנו – לפגוע בו או בה, מאוד.

אבל בתגובה לכך חשוב לומר שלא הייתי רוצה פוליטיקאים נקיים וזכים. לא. אני רוצה אותם אנשים שחיים את החיים. אני רוצה לראות את מי שמנהיגים ומנהיגות את המדינה, כדמויות אנושיות. אני רוצה אנשים שאוהבים ליהנות, שחווים את תענוגות החיים, שמאפשרים לעצמם לשתות, לעשן, לצאת למסיבות, לרקוד, לצחוק, לשיר קריוקי בשלוש בלילה ולצבור חוויות מרגשות. שלא יפחדו שאיזו תמונה ממסיבה שובבה תדלוף לציבור – כי אין להם מה להסתיר וממה לפחד.

אני רוצה נבחרות ונבחרי ציבור שמחוברים לחיים וחיים אותם. כאלה שלא מפחדים לקחת סיכונים ולעשות, כי כמו בחיים עצמם – כך גם בזירה הפוליטית. מנהיגות נמצאת בכל. זה אולי סותר את העובדה שהפוליטיקה נוסח גנץ נראית לעיתים כמו משחק שנראה שמי שלא יוזם בו, דווקא מרוויח מן ההפקר, אבל בעיני אין מנהיגות אמיתית בלשבת בצד ולחכות שהמבול יפסח מעליך. מנהיגים לא יושבים על הגדר.

אני מודאגת מהסטריליות שאנחנו מצפים שתהיה לפוליטיקאים שלנו, כי זה מגדיל את הפער בין מי שהם "באמת" לבין מי שהם "בחוץ". והפער הזה, ככל שהוא גדול – הוא רע לנו. למה? כי זה אומר שאפשר לעבוד עלינו. מתוך החשש הזה, אנחנו הופכות והופכים למאוד שיפוטיות כלפי מי שעומדים בראש, ולפעמים כבר קשה להבדיל בין עיקר לטפל (ולא אמרתי אף מילה על פייק ניוז.)

ואני מוטרדת מזה כי השיפוט יתר הזה מונע מאנשים טובים לבחור בקריירה פוליטית. הם אומרים "למה אני צריכה את זה?", כי אלה המשחקים מלוכלך לא בוחלים באמצעים ויכולים לפגוע גם במשפחה כדי להרוס מישהו או מישהי. במערכת הבחירות האחרונה ראיתי את זה קורה בפייסבוק. מחפשים ומחפשים ובסף מוצאים. מנפחים ומקצינים, העיקר לפגוע. זה יכול להיות פוסט, או השתתפות בהפגנה, זה יכול להיות אירוע או אפילו חברות עם מישהו שהדעה כלפיו לא חיובית במיוחד. האויבים ימצאו הכל כדי לפגוע. ולכל אחד ואחת מאיתנו יש משהו שיכול לשמש כנגדנו, תהיו בטוחים.

תראו, חוקי המשחק לא הולכים להשתנות כל כך מהר. גם במערכת הבחירות הקרובה אני בטוחה שיחשפו מידע שיכול לפגוע במועמד או מועמדת על בסיס שיפוט יתר מחמיר ופוריטני של החיים האישיים. אבל בפעם הבאה שתראו פרט מידע על נבחר או נבחרת ציבור אני מבקשת מכן לשאול את עצמכן – האם זה כזה ביג דיל? יכול להיות שכן ויכול להיות שלא, אבל בבקשה אל תמהרו לשפוט ולצקצק. מותר לאנשים לחיות, מותר לאנשים להשתחרר ולחגוג את החיים. פוליטיקאיות ופוליטיקאים לא צריכים להיות אנשים מושלמים, הם בעיקר צריכים להיות בני אדם.

אלכסנדריה אוקסיו קורטזבית הנבחרים האמריקאייועצי תקשורתנשים בפוליטיקהפוליטיקה