עשו ואל תעשו בטינדר: מדריך אהבה לסינגל הממורמר

מבטיחה לכם שזה לא הולך להיות טור ממורמר. אולי קצת נגיעות, אבל בקטנה. כמו תבלין כזה, שלא משתלט על הטעם, סוג של כורכום. הרי אומרים שהדברים הכי טובים מגיעים מתוך כאב גדול. אז אני ממורמרת, כן. אבל תדעו שאני הכי חיובית היום. ולמרות שלשרוץ באפליקציות היכרויות זה לא מצב שמעודד אושר או שמחה או להאמין שאהבה קיימת בכלל, עדיין חשוב לי לגרום לעולם הדייטינג בארץ להיות טיפה יותר אנושי.

אני מרגישה את השינוי עליי. השלילי כמובן. איך יותר מידי שנים של דפדוף ימינה או שמאלה גרמו לי להיות צינית, אדישה ומתוסכלת. להפסיק לראות בגברים שווים לי. הם מוצר. מה המפרט? איזה תארים? מה הגובה? איזה רכב? ושנייה לפני שאתם מתעצבנים על החיפצון המזעזע, אני רק רוצה להזכיר לכם מי עשה את זה קודם.

אבל, לא בתחרות "מי יותר קורבן?" עסקינן, אלא באיך הדברים שפעם הרתיחו אותי, עוברים לידי היום. התרגלתי. כמעט להכל. מידי פעם יש כוכבים מנצנצים ושורפים בכיעורם, שמזכירים לי שהשתיקה סביב האלימות בדייטינג לא עושה שום שינוי, ושצריך לכתוב על זה. אז הנה אני כותבת.

משחק מקדים

המשחק המקדים הוא השלב הראשון. ההודעה הראשונה, הגישוש של ההתחלה. כמעט בכל הפעמים בהן אני עשיתי את הצעד הראשון עם גברים, זה גרם להם להתייחס אליי פחות טוב מאשר גברים שיזמו והתחילו איתי. נראה שגם ב-2019 הבכורה עדיין שייכת לגברים, ואני לא בטוחה שאני רוצה שזה ישתנה, או לפחות להיות זו שתשנה. אז אני ממשיכה להיות זו שמגיבה, אבל יש כמה דברים שאני מבקשת שפשוט יפסיקו לקרות.

1. חוסר השקעה והעתק הדבק: אולי די עם ה"הי" הסתמי הזה? אפילו חסרה בו י'. השקעה בהודעה פתיחה אישית ונעימה – ועדיף כזו שמתחילה במחמאה – תגרום להודעה לבלוט ולהראות על תשומת לב ותיתן לי הרגשה שאני לא עוד אחת מאלף. אני לא רוצה לדעת ששלחת "הי" לעוד עשרים בחורות היום, אז תכתוב את השם שלי, תוסיף משהו נחמד, ובבקשה – אל תתבלבל.

כשהוא החליט שקוראים לי "טום". צילום מסך מהאוקייקיופיד שלי, ותשובתי

2. סימני שאלה זה ה"שלום" החדש: יש אנשים שאחרי שלא עניתי להם, או לא עניתי מיד, מתחילים לשלוח סימני שאלה. זה יכול להיות אחד ויכולים להיות שניים, ויש כאלה שממש נסחפים. הכי מעצבן זה לקבל הודעה שמתחילה ב"?" כאילו אני משחקת ב"נחש מי?" וצריכה לגלות מי ומה עומדים מאחורי הסימן. למנהלת שלך לא היית שולח הודעה שמתחילה ב"?" או כוללת חמישה "?", נכון? אז אל תשלח לי.

סימני שאלה שלא מותירים שום שאלה לגבי הסיכוי לקשר. צילום מסך מהטינדר שלי

3. "מיקבולים" ללא תחתית – רלוונטי לכל המינים: תענו בכנות – עם כמה אנשים אתם מתכתבים עכשיו? שלושה? חמישה? אולי עשרה? כמעט כולנו ממקבלים (מלשון – מקביל), כי חוק המספרים הגדולים וכי תמיד יש תכניות מגירה. שלא נהיה לבד חלילה. אבל ה"מיקבולים" האלה גורמים לנו לשכוח עם מי אנחנו מדברים ולא מאפשרים לנו להכיר באמת. הקטע הוא שהרשימה הזו, של אנשים שאנחנו מדברים איתם במקביל, רק הולכת ומתארכת ככל שעובר הזמן, כי אנחנו לא מסיימים קשרים. בואו נכין לא יותר משתי תכניות מגירה. מקסימום שלוש.

 

#התחלנו

ההתחלה היא הדייט הראשון, השני, המפגש פנים-אל-פנים מחוץ למסך. לרוב זה מאוד מרגש ומשמח, בחלק מהמפעמים מאכזב ומתסכל. לוקחות לנו שניות בודדות להבין אם מי שמולנו מעניין אותנו או לא, אבל בדייטים ראשונים למדנו לתת צ'אנס גם אם ברגע הראשון ראינו מה שהבטיחו לנו. אז איך נצלח את המפגש הזה בשלום?

4. דיונים על מי משלם: אומרים שמעבר משותף של חוויה מחשלת ומאתגרת על ההתחלה, שוברת את הקרח, מחזקת את הקשר ויכולה לגרום לו להצליח, גם אם סיכויי ההצלחה לא היו גבוהים מלכתחילה. זה כנראה נכון, אבל בבקשה בואו לא נהפוך את הריב הראשון, לריב על מי משלם על הדייט. ולא, גם לשלם הכל ואז לסנן "אבל אני לא מבין איך זה מסתדר עם זה שאת פמיניסטית", לא בא בטוב. גם אם אתה חושב שאני פמיניסטית כשנוח לי, אל תעשה את זה עכשיו. זה פשוט הורס. וזה מה שלגבר חביב היה לומר בנושא:

מי משלם בדייט ראשון? הצעה לפתרון. צילום מסך מהפייסבוק שלי

5. שיפוטיות יתר: להביע דעה על כל מה שהאדם שמולך אומר, זה לא נקרא להכיר. שיפוטיות זה להכריע אם דבר הוא טוב או רע, חיובי או שלילי. אז נכון שיש לנו חוש ביקורת ויש דברים שאנחנו לא אוהבות או אוהבים, אבל לשים מיד את הסטמפה של "לא עובר" כי הוא גר עם ההורים בגיל 33, יכול לגרום לכך שפספסנו אחלה בן-אדם. בדייט ראשון המטרה להבין מי עומד מולנו, לא לגרום לו או לה להרגיש שהם כישלון. מי ישמע כאילו מי אנחנו.

6. חקרנות יתר: לא אחת שמעתי מגברים שנמאס להם לשמוע מנשים את השאלה "כמה אתה מרוויח?", בזמן ההיכרות הראשונית. אדם שמרגיש שכל כולו מסתכם במספר, זה לא נעים, ולא אנושי. ונכון שכסף חשוב, אפילו מאוד, אבל יש גם גברים נפלאים שלא מרוויחים משכורת של חמש ספרות, ואפשר להתאהב גם בהם. 

לא כולן עושות אבל כמעט כולן רוצות לדעת. ותודה לגולש המשתף. צילום מסך מהפייסבוק שלי

 

הבטחנו זה לזו, ברגע של חולשה

כשהבנו שזה לא זה, וזה קרה לכולנו עשרות אם לא מאות פעמים (אנחנו יעילים, מה), במקום להיעלם (ובמקרה הגרוע – לעלות מהאוב אחרי כמה חודשים), בואו נשמור על סטנדרט פרידה מכבד ומכובד. זה לגמרי יכול לעשות את ההבדל בחוויה, וללמד אותנו להיות אסרטיביים קצת יותר. 

7. מי רוצה אותך בכלל יא מכוערת: בואו נעשה הסכם – אם רוצים לסיים, אומרים שלוש מילים: "תודה רבה, ובהצלחה". התשובה לכך יכולה להיות "תודה רבה, גם לך". אפשר גם לא לענות. אבל שנייה לפני שהאגו הפגיע והשברירי מדבר ופוגע, בואו נעצור. לא כולם ירצו אותנו בחיים – זה לא אומר שההערכה העצמית שלנו צריכה להיפגע מזה. כמו שלא כולם מתאימים ומתאימות לנו, זה לגיטימי שלא נמצא חן בעיני מישהו או מישהי. הנה דוגמה לאיך לא עושים את זה:

הודעה אמיתית שקיבלתי, ואני לא היחידה. צילום מסך מאתר היכרויות אליו הייתי רשומה

8. לבקש להכיר חברה: אולי זה שנוי במחלוקת, אבל עבורי גבר שמבקש להכיר חברות פנויות שלי אחרי שהקשר נגמר, זה לא לגיטימי. אני לא צריכה לעשות את העבודה בשבילך, ומעל הכל יש סיבה שהקשר נגמר. למה שאתן לחברות שלי להכיר מישהו שלא מספיק טוב עבורי? אף אחת לא תקבל פירורים. וגם אתה, אל תציע אותי לחברים שלך. כבר אמרנו שאנחנו לא מוצרים.

ועוד לא דיברנו על "תורת המעברים" – מה שקורה בין הטינדר, לוואצפ, לפייסבוק ולשיחת טלפון – והמעבר בין פלטפורמה לפלטפורמה ("בואי נעבור למקום יותר נוח") וכיצד היא הורסת את הקשר, על זמני המענה הארוכים בין הודעה להודעה (שמייצרים את המיקבולים בין השאר), על המקומות שעדיף לא לצאת אליהם בדייט ראשון (בית!) ועל כללי היגיינה בסיסיים שלא כל האנשים מעל גיל 30 זוכרים ליישם. 

לכל הכתבות של ליבי טייב שיגרמו לכן להרגיש פחות לבד

תודה לכל מי ששיתפו בכנות את מחשבותיהם ותחושותיהם על זירת הדייטינג העכשווית. שלעולם לא תחגגו לבד.

אהבהדייטיםזוגיותטינדריום האהבהליבי טייבמיניות