הסופרת יעל נאמן: "הוקל לי שלא זכיתי בפרס ספיר"

השנה, כמו בכל שנה, הזוכה בפרס ספיר גרם להרמת גבות ומחלוקת בין חברי הוועדה. הפעם היה זה אתגר קרת שספרו "תקלה בקצה הגלקסיה" זכה בפרס ועורר ויכוחים וטענות על פוליטיקה ובחישות מאחורי הקלעים. סופרת אחרת ששמה נקלע לקלחת בעל כורחה היא יעל נאמן, שספרה "היה הייתה" בהוצאת אחוזת בית הוביל בבורסת ההימורים על הפרס. אפשר להבין מדוע רבים התרעמו שנאמן לא קיבלה את הפרס. "היה הייתה" הוא אכן ספר שאין דומה לו, על אישה שאין דומה לה.

בעשר השנים האחרונות חקרה יעל נאמן, מחברת רב־המכר "היינו העתיד" (אחוזת בית, 2011), את תולדותיה של אישה מסקרנת וחידתית, שלא השאירה אחריה משפחה, יצירה או רכוש. נאמן שוחחה עם בני משפחתה, אהוביה, שכניה, רופא שטיפל בה ושותפיה לעבודה, וכן עם חברי ילדותה  שרבים מהם היו כמוה, ילדים להורים פולנים שניצלו מן השואה – ורקמה מהמילים שלהם את סיפור חייה של אותה אישה וסיפור חייהם של הסובבים אותה.

 

יעל נאמן. צילום: תומר אפלבאום

 

מה הרגשת ששמעת שספרך מועמד לפרס ספיר? התרגשת מהמעמד?

"הרגשתי שמחה עקרונית. אני לא כל כך מכירה שמחה בעתות כאלה כי אלו לא דברים שמשמחים אותי לפחות. ההתרגשות מכניסה אותי לסוג של חרדה שגורמת לי להחמיץ את כל עניין השמחה שאמור להתלוות לזה".

רצית לזכות?

"בכללי מאוד מאוד רציתי אבל הישגים גורמים לי באופן מוזר לחרדה. ההצלחה מפחידה אותי, אני מעדיפה שגרה אפורה ועשייה, מאשר זכייה בפרסים".

מה כמתמודדת עורר בך אנטגוניזם?

"מפעל הפיס, עם כל הכבוד והיח"צ שהוא עשה לתחרות, צילומי היח"צ שהיה צריך לעשות, וסרטי הקידום העיקו עליי. כל הנלווה למה שהוא יח"צ גורם לי לצאת מהשגרה שלי. שלא יובן לא נכון, האנשים שעשו את המלאכה היו נפלאים אבל בתחושה הזו של קידום עצמי יש המון סרק וריק. אני לא לבד בתחושה הזו, אני יודעת שככה הרגישה גם אסתר פלד, מי ששזכתה בספיר בשנה שעברה. אלו לא דברים קלים לעבור למי שמלאכתו היא כתיבה, שהיא כלשעצמה מלאכה מאוד סזיפית ואינטימית הרחק מאור הזרקורים".

אז את אומרת בעצם שהוקל לך שלא זכית?

"הוקלי לי מאוד. כן".

היו הרבה שהימרו שאת זאת שתזכה בפרס.

"ואני דווקא הימרתי על אתגר. לא יודעת, בהימורים זו אינטואיציה לא רגש. זה פרס של מפעל הפיס, ההחלטה היא של קבוצת שופטים בעלי דעות שונות וראיית עולם שונה, מה שאומר שכולם ראויים לזכות. השאלה היא כמה שופטים ראו עין בעין בספר אחד כמנצח ואיך עבדה הפוליטיקה שנמצאת בכל חבר שופטים בתחרות כמו כתיבה שעל טעם ועל ריח אי אפשר להתוכח עליה".

 

אתגר קרת. צילום מתוך ויקיפדיה

 

אז למה בעצם צריך את הפרס הזה, במה הוא טוב?

"אני חושבת שאכן הפרס לא אומר דבר משמעותי אבל הוא כן חיובי ונחוץ, בעיקר בגלל התמיכה הפיננסית החיונית שבצידו. מבחינה ספרותית הוא באמת לא אומר הרבה".

חוסר התוחלת של האדם הוא די מה שדיברת עליו בספרך, האם את מרגישה שאותו חוסר תוחלת הוא גם שותף למהות הפרס הזה שאת אומרת שהוא ריק מתוכן?

"כן. דיברתי בספר על חוסר התוחלת של החיים, על דמות שלא נמצאת, וגם כאן יש משהו שהוא ריק מתוכן או מאמירה".

היית גונזת את הספר?

"לא. הייתי היום מוציאה אותו בשם בדוי כמו שעשתה הסופרת האיטלקייה אלנה פרנטה, שאיש לא יודע מיהי באמת, שכתבה את רביעיית הספרים המעולה שכבשה את כל העולם 'החברה הגאונה שלי'. הייתי עושה את זה כדי להימנע מכל ההתעסקות איתי, אישיות המחברת. אני רוצה שהיצירה שלי תדבר בעד עצמה. כרגע זה לא רלוונטי לחזור אחורה, אין לי יכולת כזאת והתחושה שלי היא כזאת בגלל כל הטררם שהספר עורר, שלקח ממני יותר מדי כוחות".

 

עטיפת הספר 'היה היתה'

 

את מרוצה מהמקום הספרותי שהצלחת לכבוש כסופרת בעלת שם?

"לפעמים ככה ולפעמים ככה. היה לי קל יותר לקבל את הישגיי אם הייתי יותר זורמת וקלה עם עצמי. לא הייתי רוצה לוותר על הכתיבה בחיי אבל הגעתי לאיזשהו איזון עם הכתיבה ועם הפרסום שנלווה לה. היום אני בסדר עם זה אבל עדיין חוששת מעין הרע, מזה אני לא יכולה להיפטר".

את בעצם אחד הססמוגרפים שלא חוששים לומר שהעולם הספרותי הוא מלא צביעות, האמנם?

"יש בעולם הזה המון אמוציות וטמפרמנט. יש קבוצות שהטעם שלהם מדבר אליי, ויש כאלה שלא. יש אנשי פרלמנט ספרותי שהם המלייה שלי, אנשים שהכרתי במסגרת כתיבתי לכתבי עת שונים כמו עודד ווקלשטיין, יצחק לאור, תמי ישראלי, שאול סתר, שירה חדד, דנה אולמרט ושרי גוטמן. אלה אנשים שיש להם טמפרמנט וטעם שמדברים אליי יותר. אני מכירה גם אנשים דרך עבודת הכתיבה. בספרי האחרון כחלק מהעבודה ראיינתי בין היתר, אישים מעולמות התרבות והרוח בהם תמרה ריקמן, מרים כבסה, אביגדור פלדמן, שרה ברייטברג-סמל, יונה פישר, עליזה אולמרט, מולי מלצר, סוניה מרמרי, ציפה קמפינסקי ועוד. כך יצא שמספר עם גיבורה שאיננה, יצרתי לי עולם חברתי, ועל זה אני מודה לגיבורת הספר כל הזמן".

יעל נאמןספרותפרס ספיר