בוורלי הילס 90210? הנה דרמת נעורים שבאמת אסור לכם לפספס

בחודש שעבר עלתה לנטפליקס הסדרה "Sex Education", סדרה בריטית שעוקבת אחרי שני תיכוניסטים שמחליטים לפתוח יחד שירות לטיפול מיני עבור חבריהם לספסל הלימודים. למרות שעל פניו הסדרה עשויה להישמע כמו דרמת נעורים קלישאתית על תיכוניסטים, היא מתגלה כמרתקת, רגישה וסופר פמיניסטית. העלילה מצליחה לגעת בנושאים מורכבים וחשובים, והסדרה נותנת זווית שונה למתכון הקלאסי, בעיקר כי יוצריה הצליחו ליצור דמויות כל כך עשירות ומעניינות שגם מי שעברה את גיל העשרה יכולה ללמוד מהן.

במרכז הסדרה עומדות שתי דמויות עיקריות – אוטיס מילברן (אייסא באטרפילד), נער ביישן ומעט נוירוטי ומייב וויילי (אמה מאקי), נערה מלאת ביטחון עצמי עם היסטוריה משפחתית לא פשוטה. יחד הם מחליטים לפתוח קליניקה לייעוץ מיני לבני נוער. אמו של אוטיס (אותה משחקת ג'יליאן אנדרסון הנהדרת) עובדת כמטפלת מינית, אז יש לו כמעט נטייה טבעית לטיפול מהסוג הזה, ומייב יודעת לתפעל עסק וצריכה הכנסה נוספת. היחסים בין השניים, ובין שאר הדמויות בסדרה, מתפתחים בצורה מרתקת לכל אורך העונה הראשונה, לצד הדרמות שתיכוניסטים בדרך כלל מתמודדים איתם.

היופי בסדרה נעוץ דווקא בזה שעל פניו היא נראית כמו מתכון לקלישאה אחת ארוכה – נער חנון וביישן חובר לבחורה יפה ומתוסבכת שנופלת לטייפקאסט הקלאסי של manic pixie dream girl, חברו הטוב ביותר הוא הומו, ישנה נערה בלונדינית שהיו לה שלושה בני זוג שונים לאורך הסדרה והיא רק רוצה להיות פופולרית וישנו בריון אלים שמציק לכולם. אבל אף אחת מהדמויות הללו לא מסתכמת במה שמצפים ממנה והעלילה מצליחה לחשוף את הרבדים הרבים שיש להן. דרך הסיפורים האישיים של כל אחת מהדמויות, שחלקם נחשפים במהלך הטיפולים של אוטיס, העלילה נוגעת בנושאים שרלוונטיים לא רק לבני נוער, ומציגה אותם בזווית חדשה ומרעננת.

כפי שמתבקש משם הסדרה, סקס הוא עיסוק מרכזי, ולמרות שמדובר ביחסי מין של בני נוער שעדיין לומדים ומתפתחים, הסדרה שוברת הרבה מוסכמות ותבניות באיזון המגדרי, במערכות יחסים ובציפיות שיש מבני ובנות נוער בגילאים הללו. היא שוברת נושאים שמוגדרים כטאבו – אוננות של נשים, פחד מאוננות של גברים, זיוף אורגזמות אצל גברים ועוד. את כל זה היא עושה לצד עלילה שואבת ומעניינת שהופכת את הסדרה לבינג' נהדר לסופשבוע סגרירי.

בחודשיים מאז עליית הסדרה, היא הספיקה לעורר המון תגובות. הביקורות החיוביות נותנות שבחים על היכולת של הסדרה להשתמש בטינאייג'רים כדי ללמד את הצופים המבוגרים יותר שיעור חשוב, על העלילה המעניינת ועל צוות השחקנים המצוין. בריאיון עם צוות השחקנים, כולם התגאו מאוד בחשיבות של הסדרה והשיח החיובי שהיא מייצרת – אמה מקיי דיברה על כך שהיא נותנת זווית אחרת לחינוך מיני אצל בני נוער, כזו שלא מתמקד באנטומיה ובכל הדרכים בהן סקס הוא דבר מסוכן, אלא כזה שאפשר מאוד ליהנות ממנו ויכול להוות אספקט בריא וחשוב בחיים. אסה באטרפילד, שהתפרסם כילד קטן בסרט "הילד בפיג'מת הפסים", אמר שהסדרה מראה לבני נוער שזה בסדר להיות קצת שונה ושהסדרה נותנת דוגמה טובה על קבלה עצמית. הוא גם מדבר על החשיבות שיש בכך שהסדרה נותנת ייצוג לנער לבן שהחבר הכי טוב שלו הוא נער שחור והומוסקסואל. נטפליקס נעתרו לכל האהבה שהעונה הראשונה קיבלה, ובפברואר התפרסם שהסדרה הולכת לצאת בעונה שנייה.

ישנם כמה רגעים פמיניסטים להפליא בסדרה. אחד מהם הוא הרגע בו אותה נערה בלונדינית פונה לאוטיס לאחר שבן הזוג שלה שואל אותה ממה היא נהנית בסקס, והיא פשוט לא יודעת לענות. הם מבינים שלאורך כל הזמן הזה היא בעיקר שיחקה דמות במיטה של מי שהיא חשבה שצריכה להיות, ולא הייתה מרוכזת כלל בסיפוק האישי שלה. כדי לפתור את זה, אוטיס מציע לה לאונן וללמוד על עצמה – והסצנה שבה היא מגלה את הקסם שבכך פשוט נהדרת ומלמדת בחורות צעירות (וגם פחות צעירות) שני דברים חשובים: סקס הוא משהו ששני הצדדים צריכים ליהנות ממנו, וגם נשים יכולות לאונן.

רגע נוסף בסדרה הוא מצב בו אוטיס ומייב מנסים לעזור לבחורה שתמונת עירום שלה מופצת בביה"ס ותמונות נוספות מאיימות לפרוץ. כשאוטיס אומר שהוא לא מבין למה כל כך אכפת לה מזה ולמה היא לא הולכת להתלונן במשטרה, מייב מסבירה לו איך תיוגים כאלה משפיעים על נשים בצורה אחרת והולכים איתן שנים וכמה זה קשה לחיות איתם. מבלי לתת ספוילרים, הפרק נגמר ברגע של אחווה נשית שהוא מהרגעים הפמיניסטיים היפים ביותר שנראו על המסך בשנים האחרונות.

ככלל, כל הנשים בסדרה מוצגות כנשים חזקות עם סיפורים לספר ומאבקים משל עצמן – החל ממייב, שמתמודדת עם מוניטין שלילי ומיזוגיני בביה"ס ומשפחה בעייתית ועדיין נשארת חזקה, חכמה ומלאת ביטחון, ועד אמו של אוטיס שרוצה להישאר אמא טובה אבל גם מתמודדת עם רצונות ודחפים משל עצמה שאינה רוצה להקריב. וזה מביא לדמות המעניינת ביותר בסדרה – אריק אפיונג (נקוטי גטווה) – נער שחור, בן למהגרים והומוסקסואל בעל אישיות צבעונית. הוא חבר נאמן ונער שרוצה לטפס בסולם החברתי, ומעבר לקסם שבאישיות של הדמות ובתצוגת המשחק הנפלאה של גטווה, אריק הוא הדמות שנכנסת ללב הכי חזק בשל המאבקים שהוא מתמודד איתם, שעומדים בצומת של מגדר, נטייה מינית גזע ותרבות, והאומץ שהוא מפגין לאורך כל הדרך. הוא מוסיף נפח רב לדמות הקלאסית של החבר ההומו וישנן לפחות שלוש סצנות סוחטות דמעות במהלך הסדרה שמעוררות דחף עז לחבק אותו, או לפחות להיות חברה שלו בעצמי. מבקרי הסדרה גם הם לא פספסו את תצוגת המשחק המופלאה שלו, ושיבחו את היכולות שלו (לצד יוצרי הסדרה) להעביר כל כך הרבה עומק בדמות שעשויה ליפול לתבנית של קריקטורה. גאטווה בעצמו העיד ש"הדמות הייתה יכולה להיות רק אתנחתא קומית, אבל הוא הרבה יותר מזה. אנחנו רואים את המאבקים שלו עם דת, משפחה, מיניות… בדרך לקבלה עצמית."

למרות שהסדרה מדברת על טינאייג'רים בפרבר אנגלי שעדיין לא הגיעו לבגרות מינית, היא מצליחה להיכנס ללב ועל הדרך להעביר מסרים חשובים וללמד אותנו איזה שיעור או שניים. הסיפורים של הדמויות שלה מצליחים לשבור את מחסום הגיל ולייצר הזדהות גם אצל קהל הצופים הבוגר שלה על ידי זה שהם מציגים קשיים שלאו דווקא נגמרים אחרי גיל 18 – התמודדות עם גיבוש של זהות מינית ומגדרית, עם מוסכמות חברתיות לגבי חוויות מיניות, עם הפחד לאכזב את המשפחה לאור הציפיות הגבוהות שלה ועם הקושי להיות באמת מי ומה שאנחנו רוצות להיות. כשנתבקשה על ידי מגזין "ווג" לתאר את הסדרה בשלוש מילים, אמה מקיי אמרה שהיא סדרה "חשובה, מרגשת ומלאה במתיקות", וזו באמת הדרך הטובה ביותר לסכם אותה. כאמור, הספירה לאחור לעונה השנייה החלה.