פגישה ברכבת: האישה שעוזרת לנשות ג'יסר-א-זרקה לרקום חלומות

את מיכל שדה גולדווסר, עובדת סוציאלית ויזמת חברתית, אנחנו פוגשים ברכבת של 9:45 מבנימינה לתל אביב, שקועה בקריאה ומחייכת לעצמה. הרשינו לעצמנו להפריע לה וזה מה שגילינו: שדה היא תושבת אביאל, אם ל-4 ילדים,  מנהלת תכנית תעסוקתית-כלכלית בכפר ג'יסר-א-זרקא ויחד עם בעלה מנהלת את מסעדת "פסטה בנמל" בתל אביב. "הרבה אחריות", היא מחייכת. שדה מגיעה לג'יסר פעמיים בשבוע, ונוסעת לתל אביב פעם בשבוע, למסעדה "אז אפשר בקלות למצוא אותי ברכבת לפחות פעמיים בשבוע. מי משוגע לעמוד בפקקים של הבוקר?" היא מחייכת.

 

צילום: בני גם זו לטובה

בנימינה וג'יסר א זרקא מאוד קרובות גיאוגרפית, אבל החיבור סיקרן אותנו, ושדה מיהרה לספר: "לא הרבה אנשים יודעים שבג'יסר-א-זרקא יש אחד החופים היפים ביותר בישראל, כי הכפר, למרות שהוא ממומקם בין כביש 2 לכביש 4, הוא יחסית מבודד מאד בגלל שאין שבילי גישה אליו" היא אומרת. שדה מספרת על הפרויקט שהיא מנהלת בג'יסר, פרי יוזמתם של  אחמד ג'וחה, הבעלים של ג'וחה גסטהאוס, ונטע חנין, "הפרויקט מכשיר נשים מג'יסר למלאכות מסורתיות כמו תפירה, רקמה, מקרמה ועוד. אבל בנוסף להכשרה מקצועית, הן גם מקבלות ליווי בתחום העסקי. הן לומדות לתמחר מוצר, לבנות תוכנית שיווק, להפריד בין תקציב העסק לתקציב הבית ועוד המון דברים סופר פרקטיים וחשובים לחיים שלהן. במשפט אחד אפשר להגיד שנשים עובדות תהליך משמעותי מאד של העצמה" היא מספרת.  

צילום: בני גם זו לטובה

להרוויח בפעם הראשונה 600 שקל

רוב הנשים בג'יסר, שדה מספרת, עובדות בניקיון בתים או במקצועות סיעודיים. חלקן בכלל לא עובדות ויש ביניהן כאלה שיוצאת מהבית לראשונה בזכות הפרויקט שלה. "אנחנו פוגשות סיפורים מדהימים כל יום. למשל, לאחת המשתתפות, נקרא לה מ', היה אסור לצאת מהבית, פשוט ככה. היא בת 40, יש לה ארבעה ילדים בוגרים, היא מעולם לא עסקה במלאכת יד. בפרויקט התברר לא רק שהיא מוכשרת בצורה יוצאת דופן, אלא שיש לה גם חוש עסקי מפותח מאד. היום היא אחראית על רוב המכירות של הפרויקט. אני לא אשכח את המבט שלה כשגילתה שהיא הצליחה להרוויח באחת המכירות באופן אישי 600 ₪". 

פירוש השם 'גיסר א זרקא' הוא 'גשר כחול', והגלריה הזאת היא בעצם גשר בין תושבי הכפר הערבי לבין תושבי הסביבה והעולם. "אנחנו מקווים שהיא תייצר שיח שוויוני בין החלקים השונים בחברה" מסבירה שדה. לפני כמה שבועות נפתחה במקום "גלריית זרקא" כחלק מהמיזם, ומטרתה להציג את העבודות של הנשים המשתתפות בפרויקט ולחשוף עוד תערוכות לקהל שיגיע. "כרגע מתארחת בגלריה תערוכה בשם "ג'יסר דרימינג" של ענת מגל, אמנת וציירת, שנפגשה במשך חצי שנה עם נשים בוגרות קורס רקמה וציירה את הפורטרטים שלהן. במהלך העבודה היא שאלה אותן על החלומות שלהן ותיעדה את התשובות. התערוכה היא תוצר משותף של הנשים מג'יסר ושל האומנית – אוסף ציורים של נשים עם עבודות הרקמה שלהן וליד הציור – טקסט שמתאר את החלום של אותה אישה. "תערוכה מרגשת בצורה יוצאת דופן" אומרת שדה, לא באובייקטיביות רבה.

צילום: בני גם זו לטובה

הפרויקט נשמע בהתחלה כלכלי אבל עכשיו הוא נשמע שהוא בעצם גורם לשינוי חברתי.

שדה: "מדובר בחיבור חברתי מאד חזק בקבוצות אלה. נוצרים קשרים וחברויות ברמה הכי עמוקה בין נשים שעד היום בכלל לא הכירו. בסוף כל קורס אנחנו עושות מעגל בו כל אחת משתפת את התובנות שלה ואת מה היא לקחה מהקורס, ואחת המשתתפות אמרה לגמרי במפתיע: 'לא חשבתי שיכולה להיות לי חברה. לא תיארתי לעצמי שאני יכולה ללכת לשתות קפה איתה ".  את היזמות החברתית הקטנה לא שמרה שדה רק לג'יסר – היא מספרת לנו שגם בשכונת מגוריה בבנימינה היא יזמה פרויקט חברתי, דווקא בהשראת משהו שראתה ברכבת. "יש בתחנות הרכבת ספריות שמאפשרות לקחת ספר ולהחזיר אותו בתחנה בה את יורדת, וזה נתן לי רעיון, והקמתי מיזם כזה גם אצלנו – ספריה קהילתית".

צילום: בני גם זו לטובה

חולמת ומקווה

את שדה פגשנו בקרון השקט של הרכבת, בו לדבריה, היא מצליחה להספיק הרבה מהקריאה שיש לה במסגרת הפרויקט. "אני לא מדברת בטלפון כשאני על הרכבת, זה הזמן שלי לעבוד, לחשוב, ליצור, לחלום קדימה". והחלומות הם רבים, ושדה מגלה אחד עיקרי: "כרגע אנחנו מקווים שיבואו עוד ועוד אנשים להכיר את הנשים הנפלאות בג'יסר, לייצר פה תשתית תיירותית יציבה, ולעזור למקום המיוחד הזה לגדול ולפרוח".

כשנפרדנו משדה בתחנת ת"א השלום, לא יכולנו להתעלם מהתחושה שיש לנשים שם בג'יסר מזל גדול. בזכותה.

צילום: בני גם זו לטובה

מיכל שדהמנהליםרכבת ישראל