ממשפחה בדואית של תשעה ילדים, לעמדה בכירה בשירות המדינה

היחסים של המגזר הבדואי עם מוסדות המדינה הם מבין המורכבים ביותר בישראל. מצד אחד הם חלק אינטגרלי מהמדינה, חלקם אף משרתים בצבא, מצד שני חוסר האמון שלהם במערכת הולך וגובר, והמדינה נותנת להם סיבות לכך. המשאבים המופנים למגזר הבדואי הם מועטים, וגם לא תמיד נכונים עבורם. בשנים האחרונות נעשה מאמץ לשלב את בני העדה הבדואית באקדמיה ונבנו עבורם מסלולים מיוחדים שלא מצריכים בחינה פסיכומטרית. למרבה הצער, מסלולים אלו לאו דווקא משרתים את הצרכים האמיתיים של האוכלסייה, שכן למקצועות כמו רפואה, סיעוד, עבודה סוציאלית והנדסה אליהם יש צורך במגזר – הם עדיין לא יכולים להתקבל.

למרות הקשיים הרבים, ישנם כאלו שהצליחו לפרוץ את החומה ולהשתלב. איאת רחאל היא דוגמה חלוצית ומעוררת תקווה לכך והיא אחת הנשים שתציינה את יום הגיוון הבינלאומי החל החודש בסיפוק רב. רחאל משתתפת בתכנית יוקרתית של צוערים לשירות המדינה, עובדת באגף לגיוון תעסוקתי, אגף מיוחד שהוקם לפני כשנה בנציבות שירות המדינה, ולאחרונה אף התחילה התמחות לקראת תפקיד חדש – מנהלת תחום גיוון תעסוקתי – סוג של ניצחון פרטי עבורה.

"גדלתי בבית של 9 אחים, שש אחיות ושלושה אחים. אני מספר 8 במשפחה". מספרת רחאל, "אימא שלי עקרת בית והקדישה את הזמן שלה לגדל אותנו ואבא שלי שירת במשמר הגבול. אני והאחים שלי דור ראשון להשכלה גבוהה בבית, אבא ואימא לא השלימו 12 שנות לימוד. אבל דחפו אותנו ללמוד, החינוך הוא הדבר העיקרי, אבא שלי השקיע בכל שקל למען החינוך והלימודים שלנו. האחיות שלי למדו בבתי ספר פרטיים כי החינוך האזורי היה ברמה נמוכה, אני התעקשתי ללמוד בכפר כי זה לא נתפס הגיוני שכל המצטיינים עוזבים את הבית הספר ויוצאים ללמוד מחוץ לכפר".

את בעצם הצבת לעצמך מטרה ופעלת, לא נתת למוצא שלך להכתיב את מסלול חייך.

"אני הובלתי את עצמי לאן שהגעתי היום. היה לי מסלול מחושב ושונה. בכיתה ט' השתתפתי מטעם בית הספר בתכנית מצטיינים ללמוד קורסים באוניברסיטת חיפה, ושם נחשפתי ללימודים האקדמאיים. ידעתי שאני צריכה לקבל ציונים גבוהים בבגרות כדי שאסיים תיכון ואחזור לאוניברסיטה בתור סטודנטית לתואר ראשון, אסיים ואמשיך ישר לתואר שני, וזה מה עשיתי. זה לא היה פשוט. הלכתי בדרך שונה מהאחיות שלי ומרוב הצעירות בכפר".

אילו תכונות צריכות להיות למישהי שרוצה להיות פורצת דרך כמוך?

"נקודת הזינוק שלי היא שונה מאוד, בכל צעד שלקחתי נתקלתי בהרבה קשיים. הייתי צריכה לנסות שוב ושוב ולא לוותר. כדי לפרוץ דרכים האמנתי בדרך שלי, ביכולות שלי. הייתי צריכה להתעקש, לנסות שוב ושוב, ולא להתייאש כשאומרים לי 'לא'. אני תמיד צריכה להוכיח למה אני דווקא כן יכולה, להוכיח את הכישורים שלי ולהדגיש את ההישגים. צריך תמיד לשאוף רחוק, לא להסתפק במועט ולהישאר באותו מקום, החיים הם דינמיים ואנחנו צריכים לשדרג את עצמנו כל הזמן ולהיות רלוונטיים, לרכוש ידע, השכלה ומיומנויות עדכניים לעולם מפותח וחדשני. הקשיים קיימים, אסור לנו לתת להם לעצור אותנו, צריך להבין שיש בנו הרבה כוחות והרבה רווח לחברה אם רק נעז ונתאמץ. הרבה עשו את וזה אפשרי".

את מרוצה מהמקום שאת נמצאת בו היום?

"בחרתי להשתלב באגף הגיוון התעסוקתי בנציבות שירות המדינה. מתוך הרבה אפשרויות שהיו לי, היה לי ברור שאני הולכת לבחור בתפקיד הזה. שילוב אוכלוסיות מגוונות בשירות המדינה זו משימה לאומית שאני מאמינה בה ברמה האישית ורוצה להיות חלק ממנה, אני רוצה להשפיע על הטמעת המהלך הזה יחד עם צוות האגף בשירות המדינה".

איאת ראחל. צילום ביתי

המדינה טוענת שהיא רוצה לעזור לאנשים עם מוגבלות ולמגזרים נחשלים בחברה אבל עדיין אחוזי ההצלחה בתחום זה הם קטנים. למה זה קורה לדעתך?

"תהליך של שילוב אוכלוסיות מגוונות הינו תהליך ארוך ומורכב, נתונים של דו"ח האגף לגיוון תעסוקתי משנה 2018, שהוגש לראש הממשלה לפני כשבועיים מראים שיש עמידה ביעד הממשלתי מבחינה כמותית ביחס לחברה הערבית ויוצאי אתיופיה אך אינו עומד ביחס הייצוג של אנשים עם מוגבלות. למרות העמידה ביעד הכמותי, קיים כשל בייצוג בתפקידים מהותיים המשפיעים על עיצב המדיניות. היעד הממשלתי אשר נקבע בהחלטות ממשלה לא קבע את מהות המשרות אלא את הכמות של המשרות. מעיון בהתפלגות המדרגית, הנתונים של הדו"ח מראים שככל שעולים בדרג, מספר האוכלוסיות המגוונות הולך ויורד. האגף לגיוון תעסוקתי מפרסם את המציאות כפי שהיא ומבהיר את התמונה כפי שהיא משתקפת בשירות המדינה על ידי הצבעה על נקודות העיוורון, לצד זה אני רואה הזדמנות בפעילות של האגף לקדם את האוכלוסיות במוקדי קבלת ההחלטות כחלק מההנחיה והליווי של משרדי הממשלה בשילוב אוכלוסיות אלה בתכניות העתודה בשירות המדינה ובסגל הבכיר. נכון שיש עוד הרבה עבודה- אבל אני אופטימית". 

את חושבת שגם למגזרים הנחשלים עצמם (בדואים אנשים עם מוגבלות יוצאי אתיופיה וכיוצ') יש אשמה במצב?

"אני לא מטילה את האחריות רק על הממשלה, קיימת הדרה וחוסר שוויון הזדמנויות מתמשך שאי אפשר להכחיש אותו. נעשים צעדים ממשלתיים לצמצם את הפערים, אבל הדרך עוד ארוכה ועל העשייה של היום אנחנו נקטוף פירות בעתיד. אבל יש מגמה חיובית ומהלכים כמו שילוב אוכלוסיות מגוונות בשירות המדינה שמגבירים את אמון הציבור".

איך את מסבירה את הטיפול והיחס הלא הדדי בין הבדואים למדינה ולהיפך?

"מאז קום המדינה קיימת ברית בין הבדואים לבין המדינה והבדואים נלחמו לצד המדינה. הקשר הזה התחזק במשך השנים וגיוס הבדואים לצבא עלה. בשנים האחרונות אחוז גדול מהצעירות הבדואיות מתנדבות בשירות אזרחי. אני הייתי חלק מהמובילים של המהלך הזה בעבודתי באגודה להתנדבות. השילוב של הבדואים בצבא ובשירות האזרחי מהווה גשר להשתלבות בחברה הישראלית, אך המהלך הזה לבדו אינו מספק. היחס של המדינה כלפי הבדואים טעון שיפור. יש פה אמירה של חברה שרוצה להיות חלק מנרטיב הישראלי וצריך לפעול על מנת לשלב אותם, בין אם זה בשירות הציבורי, בתעסוקה ובאקדמיה".

איפה היו הקשיים שלך בדרך כאישה? האם העובדה שאת אישה היוותה מכשול עבורך?

"בהיותי אישה בדואית מוסלמית ערביה, מיעוט בתוך מיעוט בתוך מיעוט, נתקלתי בהרבה קשיים בדרך אבל זה לא עצר אותי ולא נתתי לחסמים לעמוד בדרכי. המאמץ שלי הוא כפול והאתגרים הם רבים אבל מה שהניע אותי זה שהייתה לי ראייה ברורה לאן אני רוצה להגיע ולא וויתרתי והתעקשתי להמשיך בדרכי".

איך הסביבה התייחסה למה שעשית?

"יש לי משפחה תומכת עד אין סוף, למרות המעבר לירושלים והמרחק מהבית שהוא קשה להם, הם תומכים בי וגאים במה שאני עושה. הם סומכים על הבחירות שאני עושה ומעודדים אותי. בכפר פחות מודעים למה שאני עושה, אבל אני זוכה לתמיכה מצד חברים וקרובי משפחה".

את מרגישה כמו סוג של עלה תאנה? אין הרבה אנשים מהמגזר שהצליחו להשתלב כמוך.

"היום הרבה צעירים וצעירות מהחברה הערבית והמגזר הבדואי מצליחים לפרוץ את תקרת הזכוכית ולהגיע רחוק, תמיד שואלים אותי "כמה כאלה יש כמוך במגזר?" עם סימני שאלה וקריאה, אני לא רואה בעצמי פורצת דרך, יש כמוני עוד אלפי צעירות וצעירות שהגיעו רחוק בתחומים מתקדמים. קיימים הרבה סטראוטיפים קודמים על החברה הערבית והמגזר הבדואי בפרט. רואים בתקשורת הרבה כותרת על האלימות וסוגיות שליליות ופחות מודגש הפן החיובי. היום החברה עוברת מגמות של מודרניזציה ויותר ויותר מבינים שהדרך שלנו להתקדם היא על ידי השתלבות בחברה ובתוך כך בלימודים במוסדות להשכלה גבוהה".

מה הוא בעצם האגף לגיוון תעסוקתי שהוקם ומה תפקידך בו בפועל? איפה הצלחת בו איפה עוד לא?

"האגף לגיוון תעסוקתי הוקם במרץ 2018 במטרה לבסס ולקדם שוויון והוגנות על ידי הבטחת גיוון וכשירות תרבותית בשירות המדינה. האגף מהווה דוגמא לכלל שירות המדינה. לאגף ארבעה תפקידים מרכזיים, רגולציה ממשלתית, התוויית מדיניות, מחקר ופיתוח והנחיה וליווי של כלל המשרדים ויחידות הסמך בשירות המדינה באמצעות הסמכה והנחייה של ממוני הגיוון התעסוקתי. עברנו שנה ראשונה שופעת בעשייה מאז הקמת האגף עד היום".

לנבחרת צוערי המדינה זו באמת הצלחה, מה קרה לך ומה זה עשה לך?

"הגשתי מועמדות לתכנית צוערים לשירות המדינה אחרי שהתחלתי את תפקידי הראשון בשירות המדינה ברשות התאגידים- משרד המשפטים. התחלתי עם תפקיד שפחות ממצה את הפוטנציאל שלי, אבל זו רק הייתה דלת הכניסה. תכנית צוערים לשירות המדינה היא תכנית ייחודית, המשתלבת ברפורמה בניהול ההון האנושי בשירות המדינה, הגשתי מועמדות לתכנית במטרה לרכוש כלים וידע ולהבין לעומק סוגיות במגזר הציבורי על מנת להיות משרתת ציבור מקצועית יותר עם ראייה מערכתית. התכנית העניקה לי וממשיכה להעניק כלים ומיומנות לתפקידי בשירות המדינה, בנוסף לקבוצה איכותית של חברים שזכיתי להכיר שמהר מאוד הפכו להיות חלק מהמשפחה שלי. יש רשת של מעל ל-200 בוגרים של התכנית, השפה המשותפת שרכשנו בתכנית מלווה אותנו גם בעשייה במשרדי הממשלה".

אילו עוד חלומות יש לך? לאן את רוצה באמת להגיע?

"תמיד שאפתי להיות בעמדת מפתח ולהשפיע על עיצוב המדיניות. אני רוצה להמשיך ולהשפיע במגזר הציבורי במיוחד בשילוב אוכלוסיות המתקשות להשתלב בשירות המדינה, לייצג אותם בקבלת ההחלטות והתאמת השירותים לציבור הישראלי הרחב. זו רק ההתחלה, הדרך עוד ארוכה מלהגשים את החלום הגדול".