הגליל מתגייס למען ליאת: "הבנתי שהפעם אנחנו צריכים להיות בצד המקבל"

"אני אוהבת את החיים, הם יפים ונפלאים ויש לי עוד כל כך הרבה מה לתרום לאחרים. החיים שלי דווקא, אולי בגלל, אולי בזכות, המחלה הפכו להיות כל כך הרבה יותר משמעותיים. אני מרגישה שאני תורמת לאנשים רבים חולים ובריאים כאחד. אני מלווה חולים – מייעצת, מחבקת, עוזרת. אני אדם אופטימי מטבעי שלא חי בדרמות וזה מחזיק אותי גם ברגעים הקשים". את הדברים האלה אומרת ליאת לנגלבן-לרר, חולת סרטן שקמפיין גיוס תרומות המוני מתנהל בימים אלה על מנת שתצא לטיפול מציל חיים בחו"ל.

לנגלבן-לרר, בת 45, נשואה לאסף ואמא לאלה (11.5) ולאלון (9). גרה בקיבוץ כפר סאלד בגליל העליון. לפני כ-7 שנים היא הרגישה במקרה גוש מוזר בשד, ומאז חייה התהפכו. "חצי שנה קודם לכן אמא שלי אובחנה עם סרטן שד בשלב מאוד מוקדם ועברה ניתוח והקרנות", היא מספרת, "בתום הניתוח הכירורג שניתח אותה דיבר איתי ועם אחותי על כך שכדאי שגם אנחנו נתחיל להיבדק אז התחלתי למשש את עצמי ופתאום הרגשתי משהו מוזר, ובכל זאת הייתי שאננה – אני לפני מחזור, אחרי מחזור וכו' אבל כשראיתי שאין שינוי ניגשתי בסוף לעשות אולטרסאונד ומשם בדחיפות לביופסיה. והשאר היסטוריה".

מה מרגישים כשמקבלים בשורה כזו – שיש סרטן , ככה באמצע החיים?

"כשקיבלתי את האבחנה – 'יש לך סרטן', הייתי בת 38 עם שני ילדים קטנים בבית ובתקופה של ניסיונות לילד שלישי. עבדתי בחברה להגנת הטבע בניהול שלושה מרכזים – מוזיאון בית אוסישקין, המרכז ללימודי שדה בקרית שמונה והמרכז בקצרין. עבדתי מאוד קשה פיזית ונפשית. כשבישרו לי שאני חולה לא התרגשתי, אמרתי לעצמי – או קיי, נעבור תקופה לא נעימה, תוך כדי כך שנשתדל להפיק ממנה את המירב, אבל זה ייגמר ואני אהיה בסדר. אובחנתי בסרטן שד שלב 3 ויש לזה אחוזים גבהים של ריפוי. לנגד עיניי גם הייתה אמא שלי שחלתה ויצאה מזה, ואח שלי ששנתיים קודם אובחן עם סרטן לימפומה ויצא מזה".

מה קרה בפועל?

"עברה שנה קשה – זה התחיל בריצות לכל מיני בדיקות כשתוך כדי אני גם מבצעת תהליכים לשימור פוריות, כי הרי אני רוצה עוד ילד וכשאסיים עם כל הסיפור הזה הרי אחזור לנקודה הזו, אז למה לא בעצם. ואז ניתוח כריתה מלאה של שד שמאל והכנסת מותחן על מנת שאוכל לבצע שיחזור של השד בהמשך, ואחרי הניתוח מעל לחצי שנה של כימותרפיה ואז עוד חודשיים הקרנות. בסיום ההקרנות היה נראה שהכל טוב – סריקה של כל הגוף הראתה שאני נקייה. התחלתי לקחת תרופה הורמונאלית למניעה של חזרה. מבחינתי זה היה זמן של שיקום הגוף וחזרה לחיים, ביצעתי שינוי תזונתי רציני וחזרתי לפעילות גופנית. לא הרבה אחרי, המצב לצערי שוב הידרדר". 

ליאת לנגלבן-לרר. צילום ביתי

איך מתנהלים עם המחלה ביומיום?

"במשך כל השנה הזו שמרתי על מקום העבודה שלי ועבדתי כל זמן שיכולתי (וזה היה רוב הזמן), לא הלכתי לטיפול נפשי וכשהכל הסתיים חזרתי לאותה נקודה בה הייתי, אולי התחלתי להרשות לעצמי יותר. אחרי שנה נכנסתי לניתוח של שחזור החזה ובפברואר 2014, יום ההולדת ה-40 שלי, עשיתי לעצמי מסיבה גדולה אליה הוזמנו כל נשות הקיבוץ, נשות המשפחה ועוד נשים רבות שהייתי איתן בקשר – זו הייתה חגיגת הניצחון שלי על הסרטן".

מה עזר לך להתמודד עם הידיעה שאת חולה?

"אומרים שסרטן לא מגיע סתם. סרטן, בעיקר אם מגלים אותו בשלב מוקדם יחסית, בא להעיר אותנו, ובאמונה שלי, בכדי שהסרטן לא ירים ראש צריך לטפל בו באופן משולב כאשר הצד הנפשי והרוחני לא פחות חשוב מהצד הרפואי, ואולי אף יותר. בשנה הראשונה לאחר הגילוי לא השכלתי להבין זאת, שמעתי על זה אבל לא הייתי במקום של ליישם. הדרך המאוד קובנציונלית בה חייתי והדפוסים ששלטו בי החזירו אותי אחרי שנה להיות כמעט באותו המקום בו הייתי לפני גילוי המחלה".

מתי המצב הידרדר שוב?

"כשנה וחצי אחרי שסיימתי עם ההקרנות וחזרתי לחיי – שוב הופיע גידול קטן בבית שחי שמאל. הפעם הוחלט על הוספת כימותרפיה לטיפול הביולוגי ללא ניתוח. האמירה היא -לקיחת התרופה כל עוד היא עובדת, כל עוד אין החמרה במצב. מבחינת הרופאים הם כבר ראו בי גרורתית, אבל אני התכחשתי לכך ולא הבנתי למה אני צריכה טיפול תרופתי לכל חיי בשביל כזה גוש קטן ומקומי. את הזעזוע והשוק של חיי קיבלתי בדצמבר 2017. זה היה אחרי שאיבדתי חברה מאוד טובה שחלתה יחד איתי והיינו מאוד קרובות. חצי שנה קודם הפסקתי את הטיפול התרופתי ובכל זאת, האונקולוגית שלי התעקשה שאעשה בדיקת פט סיטי שגרתית. תוצאות הבדיקה הרעידו את חיי והבנתי לראשונה שיש לי סרטן גרורתי. לראשונה מאז שכל הסיפור התחיל הרגשתי איום על חיי".

הטיפולים הפסיקו לעזור?

אחרי כל החמרה ושינוי הטיפול הייתי כדרכי אופטימית. אבל גם הטיפול הזה לא עזר וגם הטיפול שבא אחריו לא עזר ובעצם הגעתי לנקודה שבה מצבי הגופני החל להתדרדר ולרפואה הקונבנציונאלית בארץ כבר אין יותר מידי מה להציע לי. אם הייתי יודעת לפני שבע שנים את מה שאני יודעת היום על כימותרפיה, אולי הייתי היום במקום אחר".

ליאת לנגלבן-לרר. צילום ביתי


איך הגעת לטיפולים שאת אמורה לעבור?

"למזלי, לפני כארבע שנים פגשתי את ד"ר אייזק אליעז, רופא אינטגרטיבי, ישראלי לשעבר, שמטפל בחולי סרטן במרפאתו שבסנטה רוזה ומתרגל ולומד כבר מעל לשלושים שנה מדיטציה טיבטית בודהיסטית. הוא הפך להיות המורה הרוחני שלי, הרופא שלי וחבר טוב. כאשר הבנו שהטיפולים המוצעים בארץ אינם עוזרים לי הגעתי בהמלצתו לד"ר קליף באוסטריה ולד"ר ביאטה בגרמניה. טיפולים אלו עולים המון – כל סבב במרפאה של ד"ר קליף נע בין 30,000 יורו ל- 50,000 יורו וזה לא כולל הוצאות בדיקות מעבדה וכל כל השהייה והטיסות לוינה. בגרמניה הטיפולים הם בסביבות 4000 יורו".

"מבינה יותר מתמיד עד כמה חשובה קהילה להבראתו של אדם"

כדי לגייס כמה שיותר תרומות ולעזור ללנגלבן-לרר, הרימו חברי הקהילה שלה אירוע גדול עליו עמלים אנשים רבים מכל האזור. באירוע יוקמו דוכני מזון ובית קפה, יתקיימו פעילויות והפעלות לילדים ולנוער-  קיר טיפוס לילדים צעירים, מתנפחים, הפעלות של בועות, משחקי ענק, תאטרון לילדים, שעת סיפור ועוד. לדוכני המכירה יגיעו מותגי הלבשה שונים ובאירוע יוגרלו פרסים – לילה במלון, ארוחות במיטב המסעדות בגליל, טיולי רנג'רים ועוד המון המון הפתעות ובילויים שנתרמו על ידי העסקים המובילים באזור. ליאת עצמה עדיין לא מעכלת את האהבה העצומה שהיא מקבלת. 

ליאת לנגלבן-לרר. צילום ביתי


מתי החלטת לצאת לפומבי עם פנייה לתרומות?

"ההחלטה לפתוח קמפיין ולבקש תרומות לא הייתה קלה. אני וגם בעלי אסף תמיד היינו במקום שנותן ותורם איפה שרק אפשר. בהתמודדות שלי עם המחלה לרוב ראיתי רק את הטוב וזה גם מה ששידרתי כלפי חוץ. אנשים לא באמת ידעו עם מה אני מתמודדת. גם לא ידעתי איך לבקש עזרה –אצלנו הכל טוב, אנחנו מסתדרים. כשההחלטה הקשה נעשתה, התחלנו להריץ את זה וזה לא היה קל, מהמקום של להיות תמיד בצד הנותן הבנו שהפעם אנחנו צריכים להיות בצד המקבל וזה קשה גם לא ידענו איך בעצם עושים את זה, איך באים ואומרים לאנשים אנחנו צריכים את עזרתכם שתפתחו את הלב ואת הכיס ותתרמו לנו. אבל ברגע שהתחלתי לשחרר קרו דברים נפלאים".

למה את מתכוונת?

"כמה ימים לאחר שהתקבלה ההחלטה ישבתי עם בת כיתה שלי מהקיבוץ וסיפרתי לה על מצבי הבריאותי, על ההחלטה לנסוע לטיפולים בחו"ל ועל ההחלטה לגייס תרומות עוד באותו היום החברה הזו ריכזה צוות של חברות מהקיבוץ שלי ומהאזור ויחד החלו להירקם דרכי פעולה. מאותו הרגע אני רק עודכנתי במה שקורה. ההתגייסות הייתה ועודנה אדירה. כמעט כל תושבי הקיבוץ התגייסו וסחפו איתם את כל קהילת הגליל. יוזמות רבות עלו ועולות כל הזמן, א-נשים מעבירות סדנאות כאשר כל ההכנסות עוברות לתרומה, מרוץ לילה המתקיים כל שנה בארגון קבוצת הריצה בה הייתי חברה יתקיים השנה כהפנינג שכל הכנסותיו יעברו לתרומה, במרכז קלוז התקיים מופע מקסים לילדים שהכנסותיו הינן תרומה, וב- 20.8 הולך להיות הפנינג ענק שהקיבוץ שלי מרים שכולו לטובת העניין. עסקים פרטיים פרסמו על העברת חלק מההכנסות לטובת תרומה ועוד ועוד. יש כאן התגייסות של קהילה אזורית שלמה לטובת העניין וזה מרחיב את הלב וממלא בכל כך הרבה אהבה".

איך את מרגישה עם ההתגייסות העצומה הזאת?

"אני מוצאת את עצמי חסרת מילים לתיאור הרגשתי ותודתי על כל זה, ומבינה יותר מתמיד עד כמה חשובה קהילה להבראתו של אדם. נכון לעכשיו, בזכות כל האנשים הנפלאים שתרמו, גויס כמחצית מהסכום הנדרש. אנחנו מלאי אמונה שבמהלך החודשים הקרובים יגויס כל הסכום. בינתיים אני בוינה, מסיימת עוד שבוע את הסבב הראשון וכבר מרגישה טוב יותר. הסבב השני יהיה בעוד כחודשיים. אני מאמינה באנשים ואני יודעת שנצליח לגייס את כל הסכום הנדרש כך שאקבל את כל הטיפולים הנדרשים עבורי בכדי שאמשיך לחיות עוד הרבה שנים".

 

**מי שרוצה לתרום לליאת יכול להגיע להפנינג משפחות ויריד מכירות שמתקיים ב20/8 בשעה 17:00 בכפר סאלד

תרומות נוספות אפשר לעשות באמצעות ארגון 'חברים לרפואה':

העברה בנקאית: ע"ש חברים לרפואה עבור ליאת לנגלבן. בנק לאומי, סניף 856 אחיעזר, ח"ן 30244/51

שליחת צ'ק: ע"ש חברים עבור לנגלבן ליאת

משרדי חברים לרפואה; ת.ד 6782 רמת גן 52167

אם נכנסים לקרן באתר חברים לרפואה ניתן לתרום גם באמצעות כרטיס אשראי

מחלת הסרטןסרטן השדקהילה