רק בישראל: מורה יכול לפגוע בתלמידה במשך חודשים ולא לשבת יום בכלא

לפני יומיים אורי גלעד, מורה תיכון בהרצליה, הורשע במסגרת עסקת טיעון וקיבל 7 חודשי מאסר בפועל שירוצו כעבודות שירות, וכנס כספי צנום של 12 אלף שקל לקרבן. סך הכל, לא מחיר כל כך כבד לשלם בשביל לעשות מה שבא עם ולתלמידה כפופה למרותך. 

בכתב האישום המקורי, ששונה בגלל העדר ראיות לכאורה, תואר סיפור חמור ביותר שכלל "בעילה אסורה בהסכמה" של הקטינה בזמן בית ספר ובשטח בית ספר, כמו גם בטיול שנתי. שופט בית משפט השלום, שמאי בקר, ענה בגזר הדין למכתב שהגישה הקטינה בה מחתה על הסדר הטיעון ועל הבקשה של אמה להבהיר לה שהיא אינה אשמה: "אין את צריכה להגן על שמך, הוא נותר ללא רבב…יכול להיות שלעיתים לא תמיד יוצאת האמת כולה אל האור, ואפשר שלא תמיד נעשה הצדק, לפחות עד תום, וזה טיבו המאכזב לפעמים של עולם המשפט…בסופו של דבר, כתב האישום – ולא משנה כיצד תוקן ומדוע, ההודאה, ההרשעה, בקשת הסליחה של המורשע במילתו האחרונה, העונש – כל אלה חייבים לשמש לך כמקפצה להמשך, שהרי כל החיים לפניך". המילים של כבוד השופט בקר יפות, אך האם הן מגינות על ילדנו?

מספר רב מידי של פגיעות מיניות מסתיימות בעסקות טיעון וללא כלא. חלק מאותן פגיעות מתרחשות תוך ניצול יחסי המרות ואמון בין מורה ותלמיד או תלמידה ותוך צילוק נפשם של ילדים. כך למשל, ב-2013 המורה להב גחלת קיבל שישה חודשי עבודות שירות בעסקת טיעון בה הודה שביצע מעשים מגונים בשישה תלמידים בכיתות א׳-ג׳. חלק מאותם תלמידים נפגעו עד כדי כך שקיבלו הכרה של 30% נכות מביטוח לאומי. אך כמו אורי גלעד, גם להב גחלת לא ראה כלא.

מחקרים מראים שלוודאות הענישה יש השפעה גדולה יותר במניעת פשע מאשר חומרתה. ואם כך הדבר, ההרי ששבעת חודשי עבודות השירות של אורי גלעד ושש חודשי עבודות השירות של להב גחלת, וסדרה ארוכה של עסקאות טיעון על עבירות מין שהסתיימו בענישה קלה, היו אמורים להניח את דעתנו לגבי בטחון ילדנו. אלא שהקושי, שאותו גם השופט שמאי בקר מזהה בדבריו בפסק הדין הוא, הוא שאין איזון בין סבלם העצום של קרבנות לבין סבלם המינימלי של עברייני המין. בחברה היררכית כמו זו שבה אנחנו חיים, בה יש ביטויים רבים לתפיסה שגברים מעל נשים, ומבוגרים מעל ילדים, עשירים מעל עניים וכן הלאה, ניצול יחסי מרות כמו זה שמתקיים בפגיעה מינית בין מורה ותלמידה, מסתמן כמעט כפריבילגיה לאור הענישה הקלה. יחסי הכוחות שמגדירים תוקף וקרבן מקועקעים עם גזר דין, שאינו משיב שיווין ומצהיר קבל עם ועדה שאין לאף אחד כזו פריבילגיה. אם כן, לגזר דין על עבירות מין אין רק משמעות של הרתעה, אלא משמעות של השבת כבודו וחירותו של הקרבן, של האדם.

אבל גם להרתעה יש פנים נוספות: יותר קל לבצע עבירות מין בתלמידים תוך ניצול יחסי מרות, כמו גם לבצע פגיעות מיניות בין תלמידים, כאשר מיניות היא נושא מוצנע, מביך ולא מטופל בקהילה. כפי שברור לנו שיש ללמד בטיחות בדרכים מגיל צעיר, ולתת לילדים ונוער כלים לשמור על בטיחותם על מנת שיוכלו להתנהל במרחב בבטחה והנאה, כך היה עלינו לטפח מגיל צעיר שיח פתוח ובטוח על מיניות בריאה בתוך קהילת בית הספר. צוותי חינוך, הורים וילדים כולם צריכים להתחיל לדבר על מין. על מה נעים ומה לא נעים, על גבולות בריאים ואיך מציבים אותם, על מיניות במצבים לא מאוזנים מבחינת יחסי כוחות (הפרשי גיל, הפרשי מעמד חברתי, יחסי מרות) וכך שיש בהם סכנה לפגיעה, ועל איך בונים לילדים מערכות יחסים עם מבוגרים שמאפשרות להם תמיד לספר מה קורה להם, לקבל הכרה אמיתת, ובלי האשמת הקרבן שעדיין הרבה יותר מידי נפוצה.

כאשר יש שיח פתוח על מיניות בריאה, הנושא אינו באפלה, הקהילה יכולה בעצמה להוות גורם הרתעה מפני פגיעות מיניות. יותר אנשים מזהים סממני ניצול, יותר אנשים יודעים שצריך להציב גבולות, יותר אנשים מרגישים שיש למי לפנות. קהילה שיש לה תקשורת למיניות בריאה, היא קהילה יותר בטוחה.

אם כן, כהורים, כאזרחים וכבני אדם, אנחנו לא צריכים לקבל את העובדה שמורה יכול לבצע עבירות מין בתלמידה, או עסקת טיעון וגזר דין קלים יכולים לערער את האמון של הקרבן בעצמה. ובעוד עלינו להמשיך להלחם למען הרתעה וצדק באמצעים משפטיים, המקרה האיום הזה בהחלט מחייב אותנו לפעול גם להרתעה וצדק באמצעים חינוכיים.

התעללות מיניתיחסי מרותמורים