החשק לא נעלם: "זה שאני חולה בסרטן שד לא אומר שוויתרתי על סקס"

אני זוכרת את הרגע הזה שהבנתי שאני חולה בסרטן השד. זה היה מפחיד. היה לי חושך בעיניים ושקט באוזניים ולא שמעתי כלום חוץ מהפחד. ובין ים התחושות והמחשבות שהציפו אותי, אמרתי לעצמי "רגע, שנייה, אז איך ארגיש סקסית שוב?"

כשאישה מקבלת את הידיעה שהיא חולה משהו שם נכבה. אבל מבחינתי, המסע שלי עם הנשיות לא הסתיים. כולם מסביב אמרו לי 'שתהיי בריאה' ו-'העיקר הבריאות', אבל להיות בריאה זה גם להרגיש בטוחה בעצמך ולהרגיש טוב מבחינה נפשית ולא רק פיזית.

בואו נקרא לילד בשמו – סקס. נדמה שנשים מפחדות לדבר על זה ולהודות שהן רוצות בזה, ואם הן חולות אז יש תחושה כללית של 'למה את צריכה את זה בכלל?' אני החלטתי ששום דבר לא ישנה אותי ולא ינהל אותי, לא המחלה וגם לא הטיפולים. נשים שחלו בסרטן שד אומרות תמיד שהחשק לסקס נעלם להן, ושהכדורים והטיפולים מייבשים אותן שם למטה כמו הנגב. כששמעתי שאני חולה, התחלתי לקרוא ולהתעניין בנושא ופשוט נכנסתי לחרדות – למה אני, איזבל, צריכה לסיים את הקריירה שלי בגיל 34?

התחלתי לחקור ברחבי הרשת. נכנסתי לקבוצות רבות שעוסקות בנשיות והעצמה מינית ופרסמתי פוסטים כדי להתייעץ עם נשים אחרות. התגובות היו מאכזבות – רוב הנשים ענו לי "רק בריאות" או "תתמקדי בטיפול, מי חושבת על סקס בזמן טיפולים". התגובות המפרגנות שבאמת היו רלוונטיות היו בודדות. נכנסתי לדיכאון עם עצמי וניסיתי לחשוב אם באמת בא לי על חיים כאלה ואם זה שווה את זה. קפצו לי לראש כל כך הרבה שאלות ותהיות, אבל החלטתי שאני לא מוכנה לוותר, לא על עצמי ולא על האישה שאני. סירבתי להרפות מהנושא, וככל שהרהרתי בו הבנתי שהכל בראש. יש מחקרים שלמים שמדברים על מחשבה יוצרת מציאות וגם כאן בדיוק זה המקרה. הבנתי שלפני הכל אני צריכה לשנות גישה ולשחרר, ולהבין שלא הכל תלוי בי.

אחרי שניסיתי להיזכר בתחושות שעשו לי טוב, הגעתי למסקנה שאווירה מתאימה תמיד עוזרת. אני לא מדברת רק על אווירה בזמן סקס עם הפרטנר, אני מדברת על לגלות את עצמך מחדש. עבורי זה היה למצוא בגדים חדשים שיטשטשו את הפגמים שקיבלתי מהניתוחים, לקבל את הקרחת, את החוסר בגבות והריסים ופשוט לגרום לזה לעבוד ולהרגיש נשית. כי גם עם שד כרות אפשר להיות נשית יפה וסקסית.

אני לא אשקר, זה לא קל ויש ימים שאני נופלת. לקבל מצב חדש ומשקל גוף חדש, זה לא עניין של זמן, זה עניין של תחושה והרגשה. הפתרון שאני מצאתי לעצמי זה ליצור רגעים של קירבה ושל תשוקה. אני זוכרת שבכל פעם שהייתי חוזרת מטיפול כימו הייתי כבויה. לקח לי בערך 3-4 ימים ואז החשק היה חוזר. לפעמים הגוף היה בוגד בי אבל עדיין לא וויתרתי על תחושת הריחוף והעונג, והעוצמה והתשוקה. ובכלל, למה לי לוותר על משהו שבעצם הציל אותי? הגילוי המוקדם שלי לסרטן השד התחיל בזמן מישוש אחרי סקס, כן ממש ככה.

כשאישה מודעת למיניות שלה ופתוחה לתשוקות היא בטוחה בעצמה יותר, והיא יפה וסקסית יותר. אם את חולה וגם בך עולות תחושות דומות דעי כי את לא לבד, אפשר לחיות אחרת ויש חיים גם בזמן המחלה.

**איזבל שטיימן סוקולסקי היא בעלת הבלוג פינקרבל שמספר על ההתמודדות והמסע שהיא עברה מאז שחלתה בסרטן השד. לעמוד הפייסבוק פינקרבל לחצי

איזבל תצעד בתצוגת האופנה 'שלמות לא מושלמות' של און לייף ובשיתוף מכבי שירותי בריאות שתתקיים ב 27.10 בטוקהאוס בתל אביב משעה 18:30 ואילך. לינק להרשמה 

חודש המודעות לסרטן השדסקס