מילואמניק בצנחנים וקרוסדרסר: "לאהבה אין מין או מגדר"

"תמיד החמיאו לי ואמרו לי "איזה ילד יפה אתה". היו פעמים שהתבלבלו וחשבו שאני בת. הייתה לי נטייה להתלבש בבגדי נשים עוד מילדות ובשבילי להתלבש יפה, להיראות כאישה, זה משהו שאני פשוט אוהב. אני לא יודע איך להסביר את זה. זה קשה. אלו שאלות ששאלתי את עצמי הרבה זמן, אבל התשובה הכי טובה שהצלחתי לתת לעצמי בנושא היא  – אני פשוט אוהב את זה."

את לירי, 36, פגשתי לראשונה כשלבש שמלת ערב מנצנצת, פאה בלונדינית ארוכה ונעלי עקב שהיו מעייפות גם את האוהדות הגדולות ביותר של 12 ס"מ. הוא היה יפיפה ומרשים, בולט בתמירותו מעל שאר קהל המסיבה, ונראה שלו, מאושר ורגוע מאוד. הוא חייך אליי. ידעתי שאני חייבת לדבר איתו. "איך לפנות אליך? בלשון זכר או נקבה", שאלתי מיד, חלילה כדי לא לפגוע. "איך שאת רוצה", הוא ענה. "מה זאת אומרת? זה לא משנה לך?", תמהתי. "לא", אמר וחייך, משאיר את הבלבול אצלי, כחלק מהמסר שהוא מנסה להעביר – הגדרות זה לחלשים, פשוט תזרמי.

כבר מספר שנים שאני חשופה לתרבות חיי לילה שאינה נחשבת לחלק מהמיינסטרים. זו שלא תמיד מדברים עליה, שיכולה לגרום למבוכה אם יגלו. לצערי אני מוצאת כי לחלקיקי הבושה האלה יש מקום איתן להיאחז במציאות הישראלית הביקורתית והשמרנית. יחד עם זאת, כשמתקיימות מפעם לפעם בועות הליברליזם, הפתיחות והקבלה האלה, בהן יש בין השאר גברים כמו לירי שמבטאים את עצמם בחופשיות – התקווה שיום אחד יהיה אפשר לחיות פה בלי שישפטו כל מה שאת לובשת, אומרת או אוהבת – מתחזקת.

אני מבינה שאתה לא אוהב הגדרות

"נכון, ועדיין אני מבין את הסקרנות. אני לא רוצה להיות אישה, אני אוהב נשים, אפילו אוהב מאוד. הייתה לי בת זוג וחשבנו להתחתן, אבל בסופו של דבר נפרדנו. מבחינתי האפשרות לצאת למקומות בהם אף אחד לא ישפוט אותי ויקבל אותי איך שאני, גם מבחוץ וגם מבפנים, זה ממש כייף. ממש כייף להיפגש עם אנשים שלא שואלים אותי למה אני מתלבש ככה, אלא שואלים אותי מה שלומי. הם מתייחסים אליי כבנאדם כמותם ומקבלים את היופי. וזה ממש ממש משמח אותי שמצאתי מקומות כאלה ואנשים כאלה שיכולים להתחבר לזה.

אולי גם אני ככה, כמו אלה שישר שופטים. שישר שואלים, אני חושבת לעצמי. אך במקביל לביקורת העצמית על השיפוט שאני מפעילה כלפי לירי, אותו אחד שמסרס אותו – ואותנו – אני אומרת לעצמי שזו החברה בה אני חיה, וחלק מהמסרים מנטרלים ביטוי עצמי קצת שונה. אני מעודדת מהמחשבה שאני ביקורתית כלפי זה, ושבמפגש הבא שלי עם קרוסדרסר, זה יפתיע אותי פחות.

קרוס-דרסינג, שיכול להיות מתורגם ל"היפוך לבוש", הוא אקט של לבישת פרטי לבוש ואביזרים המזוהים עם המגדר השני, באופן זמני ושאינו קבוע. הקרוסדרסרים לא רוצים להפוך לנשים או גברים, בשונה מטרנסג'נדרים, שחשים חוסר הלימה בין המין הביולוגי למגדר אליו חוברתו ומבקשים לשנותו. יש קרוסדרסרים המתייחסים ללבוש האחר, כאל אקט של ביטוי עצמי, אהבה ליופי ואסתטיקה ודבר הגורם לאושר. זה הכל.

"את בטח יודעת שבתקופת הפרעונים במצרים גברים היו מתאפרים בדיוק כמו נשים", לירי מזכיר זווית היסטורית על הנושא, "הם היו שמים פס שחור בעיניים ולא היו מדברים אז על גברי ונשי. הם רצו עיניים בצורת חתול כי זה יפה. גם בצרפת בשנים 1700-1800, ובכלל בכל המדינות האירופיות, הגברים התאפרו. זה היה סמל סטטוס. גם בתיאטרון הראשון שיחקו רק גברים מתוך שוביניזם מטורף, כן? אבל מה שחשוב זה שהם היו צריכים להתאפר ולהיראות כנשים, וזה לא היה חריג. זה חלק מהתרבות. זה לא משהו סוטה, אז למה עכשיו פתאום זה כן?

לאורך השנים חיפשתי מחקרים על קרוסדרסינג כי רציתי להבין את עצמי, אבל לא מצאתי דברים מעמיקים מספיק. לא חוקרים את זה מספיק. אני חושב שאם לא היו מתנגדים לזה והיו מקבלים את זה כנורמה, היו מבינים מאיפה זה בא."

מאיפה נובע הקושי העיקרי לדעתך?

"מהדת. כשהיהדות, הנצרות והאיסלאם החלו לשלוט בעולם, זה הפך להיות משהו נורא, משהו מגעיל, להתבייש בו. אתה לא קיים בעולם שלהם. ממש לאחרונה קראתי כתבה שמקדמים עכשיו חוק הומופובי מטורף באוגנדה – גזר דין מוות על הומוסקסואלים. זה קורה בשנת 2019, בעולם שלנו."

אתה חווית התנגדויות להעדפה שלך?

"כן. אני פוגש לא מעט התנגדות ואי הבנה בסביבה הקרובה שלי, כי החברים ה"רגילים שלי", שלא בעולם הזה, לא תמיד מקבלים את זה כמשהו נורמלי."

מה אתה עושה?

"יש אנשים שאני לא מדבר איתם על זה."

 

"תמיד חיכיתי לפורים כדי שאוכל להתחפש לבת"

לירי מתגורר היום לבד ועוסק בתחום הלוגיסטיקה. הוא עלה לבד לארץ ממזרח אירופה בשנת 2000 בהיותו בן 16 וחצי, כאשר אביו ואחיו הצעיר כבר חיכו לו בישראל. "אבא שלי ואחי הגיעו לכאן ראשונים כי אחי חלה בסרטן ורק בארץ היה יכול לקבל את הטיפול הרפואי הדרוש", הוא מספר. "כשהם נחתו אמבולנס חיכה להם בנתב"ג ולקח אותם לבית החולים. אחי החלים והוא בריא היום. אמא נשארה שם ועלתה יותר מאוחר. הייתי שמונה חודשים באולפן ומיד נשלחתי לבגרויות של כיתה י"א. לא הייתה לי השפה ונכשלתי בכולן, כך שבשנה לאחר מכן ירדתי לכיתה י', התחלתי הכל מחדש, סיימתי בהצלחה והתגייסתי."

"גברים צריכים להבין כמה נשים משקיעות עבורם". לירי. צילום: לו פלדמן

 

את שירותו הצבאי החל בחיל האוויר ולאחר מכן עבר לצנחנים, שם הוא עושה מילואים עד היום. "באחת הפעמים שהייתי במילואים הכרתי בחורה, נהיינו חברים, וביחד הכרנו את עולם ה-BDSM. זה קרה אחרי שהיא מצאה אצלי בארון בגדי נשים ושאלה "של מי זה….?". הייתי צריך להסביר לה שזה שלי, והיא קיבלה את זה יותר מבסדר. התחלנו לחקור את העולם הזה ביחד, יצאנו לדאנג'ן, ושם ראיתי מלכות עם עבדים שחלקם היו קרוסדרסרים."

הרגשת בבית?

"אפשר לומר. אני זוכר שבתור ילד תמיד חיכיתי לפורים כדי שתהיה לי הזדמנות להתחפש לבת. התחפשתי למלכות, לחתולה סקסית, לוונדרוומן. קשה לי עם הגדרה של "יופי נשי" ו"יופי גברי". אני חושב שבכל אחד מאיתנו יש צד גברי וצד נשי ולהגדיר יופי נשי ויופי גברי זה לעשות שחור ולבן. אנחנו כולנו גם זה וגם זה. אפורים. להפריד זה לא טוב, זה לא מחבר אותנו."

העובדה שאתה קרוסדרסר שינתה את היחס שלך לנשים?

"אני חושב שלהרבה גברים יעזור להבין את הנשים, אם הם יתחילו קצת לטפח את עצמם, בשביל להבין כמה זמן בנות מבזבזות בשביל להיראות יפות עבורם. רוב הגברים מקבלים את זה כמו שזה ולא מבינים ולא חושבים כמה זה עולה לנשים."

אין ספק. ואחרי הכל, אתה שלם עם עצמך?

"תראי, רק השנה קיבלתי את החלק הזה בי, בעצמי, ואני מחובר לזה ופשוט מחפש אנשים שגם יקבלו אותי כמו שאני. למרות זאת, עדיין יש לי התנגדויות שלי עם עצמי. אני אולי נראה שלם מבחוץ, אבל אני יודע איפה אני חי. לפעמים אני רוצה ללבוש משהו יפה, שנחשב נשי, ובעבודה ברור לי שזה ייחשב סוטה. יש ימים שאני רוצה ללכת עם שמלה יפה או עקבים ואפילו להתאפר בעיניים, אבל אני לא יכול. פעם אחת לא הורדתי את כל האיפור אחרי מסיבה ונשאר לי קצת איפור בעיניים. קיבלתי קצת מבטים כאלה… זה היה לא נעים."

מה היית רוצה להגיד לאנשים האלה, שהסתכלו בעין עקומה?

"אם זה יפה זה לא משנה אם זה גבר או אישה. קבלו את זה בקלות. כמו שלא נהוג להסתכל על בנאדם נכה, על הפגם שלו כי זה יכול לפגוע בו ולהכאיב לו – אותו דבר אנחנו. לא צריך לבהות בעיניים פעורות במי שאוהב להתלבש כמוני. תנו את הצ'אנס להיות בנאדם. אני מקווה שהכתבה הזו תעזור לעוד אנשים להרגיש בסדר עם עצמם. אני רוצה להגיד למי שבארון, מפחד, או לא שלם עם עצמו, שהוא לא לבד. אם מישהו רוצה לעשות משהו וזה לא פוגע באף אחד, מה הבעיה? אנחנו חיים את החיים שלנו קודם כל עם עצמנו, ויש בכל אחד גם גבר וגם אישה. תאהבו, תתאהבו ושיהיה שלום אמן."

צילום התמונות ואיפור: לו פלדמן, מאפרת מקצועית

BDSMיציאה מהארוןמיניותסובלנותקרוסדרסרשחרור