"סמדר שיר, תני לי להסביר לך למה לא סיפרתי שבעלי היה אלים"

בעולם אידיאלי, אישה שעברה אלימות תזהיר את הבאה בתור, תיצור אחוות נשים, תנסה למנוע את הקורבן הבא. כוח נשי הוא כח שאין עליו עוררין. אבל האם הנשים החיות בקרבנו באמת מאפשרות לעשות את זה? האם הנשים הבאות בתור באמת רוצות לראות את האמת או מעדיפות לחבוש את המשקפיים הוורודות ולחשוב שלהם זה לא יקרה, שהאדם איתם הם נמצאות הוא טוב?

סמדר שיר, סופרת ועיתונאית מוערכת שאני אוהבת בכל ליבי, שאלה את עצמה את השאלות האלו בטור שפרסמה ותהתה איך זה שעם כל העוצמה הנשית שאנחנו מפזרות, בסופו של דבר, בפועל אנחנו לא מזהירות את הבאות. "שש האקסיות של אלירן מלול, החשוד ברצח אשתו מיכל סלה, העידו שגם הן לא ליקקו דבש מכפות ידיו", היא כתבה, "גם שתי גרושותיו של ד"ר פרי, החשוד ברצח אשתו השלישית, אסתי אהרונוביץ', סיפרו שהוא עשה הכל כדי לאמלל את חייהן. ואני שואלת; עכשיו באים? למה שתקתן כאשר שמעתן שהאקס המפלצתי שלכן בונה זוגיות חדשה?".

כאשר קראתי את הטור של סמדר שיר הבנתי לגמרי את התהייה, אולי אפילו את האכזבה, אבל להאשים אותי, האישה שעזבה, שברחה? זה לא פייר, הרי אני עושה הכל כדי להשתקם ולהשאיר את המשקעים מאחור. להסתכל קדימה ולא אחורה. מודה אני שמעבר להססנות לגבי לעשות צעד כזה ולפנות לבאות בתור, יש בתוכי גם פחד, פחד מכך שהיא, החדשה, תשתף אותו שפניתי אליה. לא מלעג אני חוששת, אלא מפתיחת עימות חדש. חזית חדשה שהוא ייקח לתוכה את הילדים, את הסביבה ואת מי שהוא רק יכול. הרי הוא יעשה הכל כדי להציג אותי כלא שפויה בסיפור, כלא ראויה, כמישהי שפגעה ולא נפגעה. והוא שבמילא רק מבקש לנקום בי, ימצא לו עכשיו סיבה חדשה. ומעגל האלימות שכרגע בווליום מוחלש יפתח מחדש. כי למרות שברחתי בלי להביט לאחור, אני עדיין מפחדת.

ולך, שאולי נמצאת שם איתו, אני כותבת מדם ליבי. אני האישה הראשונה שהייתה רוצה להזהיר אותך ולמנוע ממך מסכת ייסורים והשפלות. הלוואי והייתי יכולה להיפגש איתך ולהגיד לך שלא תיכנסי לזה, שתברחי ועכשיו, כי לא משנה כמה הכל נוצץ ונראה זהב הכל פיקציה וחבל על כל רגע של אנרגיה שתבזבזי לשווא.

אבל אני לא אעשה את זה, כי אני מניחה שאת לא תאמיני לי, תחשבי שאני מקנאה, תחשבי שאני הזויה, ואולי אפילו תחשבי לעצמך איך ויתרתי על אדם כזה נפלא. לצערי את הלקח הזה למדתי על בשרי – יגיע יום ותצטערי, יגיע יום ותברחי. והשאלה היחידה היא אם זה יהיה בעתיד הקרוב או הרחוק יותר.

הישמרי יקירה, כי לא תקבלי סימנים כחולים גלויים אבל תזכי לשלל ריבים וויכוחים, שיגרמו לך לתהות שאולי את האשמה, יגרמו לך לסחרור. כי רגע אחד תקבלי מתנות ואהבה, ורגע לאחר מכן יטיחו בך שאת לא בסדר, שאת לא מספיק אוהבת, לא מספיק ראויה. הוא יעשה איתך ברוגז ויגרום לך להתחנף גם כשלא עשית דבר, הוא ייקח ממך כסף כי הוא בחודש קשה והוא יקטין אותך וישפיל אותך בכל הזדמנות, סתם כי פתאום את נראית חזקה ועם בטחון וזה מערער אותו ולא נותן לו מנוח.

את ששם נחה במיטתי הנוחה, רווה נחת משלל הפסיליטיס שהשארתי מאחורי, האם שאלת את עצמך, איך יכול להיות שמישהי ויתרה על כל זה? האם תהית איך יכול להיות שהוא, אהובך, לא מדבר איתי אפילו מילה אחת אחרי יותר מ-20 שנה? האם את יודעת לשאול את השאלות הנכונות שיגנו עליך? האם את בטוחה שאת, את תדעי להפיק ממנו את המיטב, את תדעי לגרום לו להיות מרוצה ומאושר? אם התשובות לכך הן כן, יקירה, אז רק שתדעי שגם אני הייתי בטוחה, אך טעיתי בגדול ואני בספק אם לך יש כישורים אחרים, טובים יותר. לצערי מקל עקום לא מתיישר, הוא כבר רגיל לזווית הזו ובטוח שזו זווית ישרה, הוא בטוח שזו הגישה הנכונה והוא לא יודע אחרת.

 

מערכת און לייף הרימה מבצע גיוס המונים לקו חם לפנייה של נשים בסיכון. נשים שאולי חוששות ואין להן לאן לפנות להכרה, תמיכה, ייעוץ ועזרה. נשים שחוששות שאולי הן "רק" קרבנות לאלימות מילולית או כלכלית. בואו לקחת חלק בפרויקט שיכול לחולל כאן שינוי אמיתי ולהפוך את ישראל למקום בטוח יותר לנשיםתמכו בנו כדי שנוכל להגיע לכל אישה ולעזור לה.

לתגבור קווי החירום, והצלת נשים נוספות שנמצאות במערכות יחסים אלימות ולא יודעות לאן לפנות: https://bit.ly/2NV44R6

#לאמשאיריםאףאחתאלימות נגד נשיםאסתי אהרונוביץמיכל סלהרצח נשיםשיחת היום