"אלימות פוליטית כלפי נשים היא כמעט תמיד אלימות פורנוגרפית חולה"

"אמא, יש תמונות שלך באינטרנט". כך העירה בבהלה הבת הגדולה של הסופרת ופוליטיקאית אמילי מואטי את אמא שלה בשבת בבוקר, אחרי מספר ימי מתקפת רשת שהתחילה בעקבות ציוץ מסית של בנו של ראש הממשלה היוצא, החשוד בשוחד מרמה והפרת אמונים, ויצא משליטה.

אבל שום דבר בקריירה הציבורית של אמילי מואטי לא הכין אותה למה שהבת שלה כבר הספיקה לראות. באתר רשת חברתית ישראלית התחיל שרשור של "אנשי ימין תוקפים את הח"כית הכוסית" (אף על פי שהיא אינה ח"כית), שבו העלו צילומים של מואטי יחד עם כותרות של "מה היו עושים לה". התיאורים כללו אלימות מינית חולנית קשה ביותר. בעקבות פניה לאיגוד האינטנרנט הישראלי, הוסרו התמונות, והפרופיל של מי שהתחיל את המתקפה נחסם ומואטי בוחנת המשך טיפול משפטי ופלילי באירוע.

מחקרים רבים מראים שנשים סובלות באופן לא פרופורציונלי מהטרדה מינית, בריונות מינית ואיומים לאלימות מינית ברשת, אך רק מעטות מדווחות על כך. על פי סקר עולמי של משנת 2017 (סטטיסטה) רק 8% מנשים שעברו הטרדה או בריונות מינית ברשת דיווחו על כך למשטרה. רק אשה אחת מחמש דיווחה על כך לחברה שמפעילה את אתר האינטרנט או הרשת החברתית, בעוד 57% חסמו את הפרופילים המטרידים ומאיימים.

בפייסבוק יש תפריט עשיר ומפרוט של עבירות על "סטנדרטים קהילתיים" שכוללים אפשרות לדווח על דברי שטנה על רקע גזעני, לאומי או דתי. אפשר לדווח על "תוכן מיני", אבל אין אפשרות לדווח על הטרדה ובריונות מינית. אם אעלה צילום שלי מניקה שבו ניתן לראות פטמה, אפשר לדווח עליו כעל "תוכן מיני" והתמונה תוסר כמעט אוטומטית. לא כך במקרה של הטרדה או בריונות מינית. נשים שחוות מצוקה וכבר החליטו לדווח עליה לפייסבוק צריכות למצוא דרך גנרית לתאר את מה שהוא אחד מסוגי התוקפנות הכי נפוצים ברשת.

המצב מורכב עוד יותר בגלל אפקט העדר ברשתות חברתיות, בהן מתחילות בדרך קבע מתקפות המוניות כלפי אינדיבידואלים, ובפרט כלפי נשים. עמוד הפייסבוק הימני קיצוני של יואב אליאסי, המכונה גם "הצל", שם על המוקד נשים בדרך קבע, תוך מינוף סנטימנטים פוליטיים לבריונות מיזוגנית, אלימות ואלימות מינית כלפי נשים. אחרי שהותקפה פיזית על ידי אליאסי, העיתונאית רחלי רוטנר הושלחה לאדמה בעודה בהריון בחודש שביעי. אם זה לא הספיק, במשך ימים השתוללה מתקפת מגיבים כלפיה. כך אליאסי העלה גם מספר פוסטים על הסייעת החינוכית שהורידה את הצילום של בנימין נתניהו מקיר הגן, מה שהביא לאינספור תגובות משפילות ומספר איומים על חייה.

מתוך עמוד הפייסבוק שלי

להטרדה מינית ובריונות מינית ברשת יש השפעה פסיכולוגית עמוקה ומשתקת. כל מי שחוותה מתקפה המונית, הוטרדה, הושפלה או קיבלה סדרות של איומים פורנוגרפיים חולניים על גופה וחייה, יודעת שזו אינה חוויה שנגמרת עם הסוללה של הנייד. היא נשארת שבועות וחודשים אחר כך, ובאה לידי ביטוי בחרדה, דיכאון, מגוון תגובות פוסט-טראומטיות וסיכון מוגבר להתאבדות. מדובר במערב פרוע, פרוץ והרסני.

המקרה של אמילי מואטי ממחיש היטב שאי אפשר להתייחס לאלימות והסתה ברשת כסוגיה כללית. אלימות פוליטית כלפי נשים היא כמעט תמיד אלימות פורנוגרפית חולה. נשים קרבנות להרבה יותר אלימות מינית כזו, הן פחות מדווחות עליה, ונפגעות הרבה יותר קשה ממנה.

מתוך עמוד הפייסבוק שלי

על פי דו"ח המיזוגניה לשנת 2018 של קרן ברל כצנלסון, שנערך בשיתוף חברת המחקר ויגו וארגון ויצ"ו ישראל, מתוך 200,000 התייחסויות פוגעניות לנשים, 40% מהם (80,000) היו קללות מגדריות ("זונה", "כלבה" וכו'), 35% מהם (70,000) היו התייחסויות פוגעניות לנשים באמצעות המראה או המיניות שלהן ("מכוערת", "כוסית" וכיו"ב), 20% מהם (40,000) היו קריאות לביצוע הטרדות פיזיות בנשים ו-5% מהם (10,000) היו קללות אחרות נגד נשים ("טיפשה", "מטומטמת" וכיו"ב). 92% מהפוגענות ברשת כנגד נשים מתבצעת ע"י גברים ו-75% מהשיח המיזוגני מופנה כנגד נשים מוכרות (לרוב פוליטיקאיות). 

הזירות שבהן נרשם השיח הגבוה ביותר הן: 

דף הפייסבוק של ח"כ תמר זנדברג – 11,000 שיחות

דף הפייסבוק של זהבה גלאון – 9,000 שיחות

דף הפייסבוק של השרה מירי רגב – 3,000 שיחות

דף הפייסבוק של הצל – 2,000 שיחות

דף הפייסבוק של השרה איילת שקד – 1,500 שיחות

דף הפייסבוק של בר רפאלי – 1,400 שיחות

דף הפייסבוק של ח"כ מרב מיכאלי – 1,000 שיחות

בשנת 2019 אין לאף אחת אפשרות להתנהל מבחינה מקצועית ואישית ללא מעורבות בעולם הווירטואלי. הנפיצות של הטרדה ובריונות מינית המונית כלפי נשים בעולם הווירטואלי פוגע בבריאותן, רווחתן, כבודן וחירותן של כל אשה ואשה ללא כל פרופורציה גם בעולם האמיתי. בשל כך, התוקפנות המינית כלפי נשים ברשת צריכה להיות מובנת ומטופלת כמפגע חברתי הרסני וסוגיית זכויות אדם.

אמלי מואטיהטרדה מיניתמיזוגיניהפייסבוקשיחת היום