מהקרדשיאנס ועד מי טו: סיכום עשור פמיניסטי, בועט ובלתי נשכח

Metoo: חזינו בהיסטוריה מול עינינו

על ההאשטאג המפורסם אנחנו לא צריכות להסביר, וגם לא על הפרשייה שעדיין ממשיכה לרתק, שהייתה הבסיס להיוולדו. הארווי ויינשטיין היה רק אחד הגברים שהתגלה כתוקף מין סדרתי, ומי שהשתמש בכוחו כדי לנצל מינית נשים. לצידו ברשימה המפוקפקת תמצאו את קווין ספייסי (שקורבנותיו היו גברים), לואי סי.קיי ואר. קלי. גם בישראל (לפני ואחרי התפוצצות הפרשה בארצות-הברית), עלו וממשיכים לעלות סיפורים שחושפים את האמת מאחורי התעשיות הכי נוצצות ויציבות, לכאורה. ריקבון, יחסי כוחות חולניים ופחד הם הגדרה מדויקת יותר למה שמתרחש בהן ובכל מקום אחר בו נשים ממשיכות להיות מנוצלות ומוטרדות. מי טו הוא סיפור על כוח של נשים אל מול מערכת פטריארכלית מדכאת ושתלטנית. הוא סיפור על התפכחות, אומץ ומנהיגות. הוא סיפור שממשיך להיות מסופר במאבק הבלתי מתפשר באלימות נגד נשים, בדרישה לחיים בביטחון ובכבוד ובשאיפה לשוויון הזדמנויות אמיתי. התנועה שהפכה לתופעה בינלאומית, מלווה עד היום בלא מעט באקלאש והתנגדות, אך ממשיכה לבעוט ולחזק נשים מסביב לעולם. לא לשתוק, לא לקבל מציאות חיים מתסכלת ושלילית ולזכור שאנחנו לא לבד.

צילום: shutterstock


מודל היופי מתרחב, תרתי משמע

נראה שהמאבק בשמנופוביה עוד רחוק מלהסתיים, כשהנושא הכי חם כיום הוא אפליה רפואית וחוסר טיפול ראוי בשל עודף משקל. אך כדי שהסיפורים המרתיחים האלה יצופו על פני השטח, הייתה נדרשת עבודת שטח שורשית, שגרמה לשינוי או לפחות למודעות בצורך בשינוי היחס, כלפי נשים וגברים שמנים. אשלי גרהאם היא אולי הסמל המובהק ביותר בתעשיית האופנה לכך שיכולות להיות גם דוגמניות שמנות, אך גם בביצה המקומית ישנן מובילות דעה חזקות של בודי פוזיטיב כגון זוהר וסילויצקי, שפועלת בעשור האחרון כדי להראות שאפשר גם אחרת. באותה נשימה, העשור האחרון היה זה בו מאסנו בתחרויות היופי המלוקקות, כמו לדוגמה תצוגת האופנה המסורתית של ויקטוריה'ס סיקרטס שבוטלה. ולמרות שהדרך למיגור "תעשיית השנאה" שלנו כלפי עצמנו עוד רחוקה, הייתה קפיצה משמעותית ומבורכת בכל הנוגע לדימוי גוף חיובי.

אשלי גרהאם. צילום: shutterstock

משקיעות, שוקעות וסקסיות: קבוצות הנשים בפייסבוק

נדמה שלקח לנו עשור להבין מה בדיוק כדאי לעשות עם הפייסבוק הזה (להרוויח כסף כמובן), ואחרי שזה קרה החיבור המבורך בין רווח חומרי לרווח רוחני, התעצם. קבוצות הנשים היום הפכו להיות הדבר הכי מעניין בפייסבוק, החל מרוסיות בלי חוש הומור וחבריהן, מאמצחיק וכמובן אימהות שוקעות, שגורמת לכולנו – אימהות ולא אימהות – להרגיש קצת יותר טוב עם עצמנו. קבוצות הפייסבוק, שנקראות בשנה האחרונה "קהילות", הפכו לזירת מפגש משמעותית שמאפשרת לנשים מכל רחבי הארץ להרגיש ביחד. הקהילות עוסקות בתחומי תוכן רבים ומגוונים, ואפשר להיעזר בהן למציאת עבודה, קבלת ייעוץ מכל סוג, קבלת תמיכה והרבה מאוד הומור נשי משחרר.

קים קיי מגדירה מהו פמיניזם

כולן יפות, כולן מעניינות אבל קים יש רק אחת. זה היה העשור של משפחת קרדשיאן, איך שלא תסתכלו על זה. הקרדשיאנס הצליחו ליצור מודל יופי חדש וייחודי, לעשות מליארדים ממנו וממוצריו הנלווים, לחדש, לרתק, לעניין ולגרום לנו להתאבסס על המשפחה הלא רגילה הזו, שאפשר לבוז לה ולהעריץ אותה בו זמנית. הקרדשיאנס הן חבורת נשים חזקות מאוד שלא מפחדות לחשוף את עצמן לעיני המצלמות, ומעל כולן זרחה לה קים, כמו שמש העמים, וכאילו קיילי הקדישה את "רייז אנד שיין" ממש עבורה. רבות דובר על הפמיניזם של קים קיי ועל השחרור שיש במיניות המתפרצת והנוכחת שלה. נראה שבשנת 2020 זה הכי פמיניסטי לעשות סלפי בעירום ולצחוק כל הדרך אל הבנק.

יבורך הפרי: סיפורה של שפחה הכניסה את כולנו לחרדות

בפרק הראשון של "סיפורה של שפחה", שהפכה בשלוש השנים בהן היא משודרת להרבה יותר מעוד סדרה, את חושבת שאין מצב. אין מציאות כזו, זה לא יכול לקרות. בסוף העונה הראשונה את כבר מתחילה למלמל "יבורך הפרי" בכל גילוי מיזוגניה סביבך. מתברר שיש הרבה יותר ממה שנדמה לך, ומתברר שהסדרה מבוססת על אירועים אמיתיים שכבר קרו בהיסטוריה האנושית, כך לדברי מרגרט אטווד, היוצרת. מתישהו באמצע הצפייה האווירה הקודרת נראית פתאום מוכרת, והחרדה והפרנויה משתלטות. בינתיים, לא נראה שהסדרה עומדת להסתיים, ואנחנו תוהות – האם סיפורה של שפחה תמשיך לדכא אותנו ובמקביל תאיץ בנו להילחם על זכויותינו וחרותינו גם בעשור הבא?

מקודדות ונהנות: הנשים משתלטות על עולם ההייטק

ישראל היא מעצמת הייטק, סטארטאפ וחדשנות, על זה אנחנו לא מתווכחות. אך בתוך כל החגיגות, נראה שהנשים נשכחו מאחור – בעיקר בגלל הסללה שמנווטת נשים לתחומים יותר "רכים", חינוכיים וטיפוליים המבוססים רגש, ואת הגברים למחשבים, מתמטיקה ומדע מדויק. חבל שהחינוך בישראל לא מודע מגדר, אבל אין לנו ספק שבעשור הבא זה יהיה אחד הסעיפים ברשימה העתידית. עד שזה יקרה, אנחנו יודעות לספר שבעשור האחרון, הנשים הישראליות נכנסו לתחום ההייטק בשיא הכוח. תכניות לקידום נשים בהייטק או קבוצות פייסבוק מרשימות מעודדות עוד נשים לבחור בקריירה רווחית ומאתגרת, ואנחנו בטוחות שמדינת ישראל רק תרוויח מכך.

הזכות לא להיות אימהות

אחד המאבקים החשובים של השנים האחרונות, הוא להפריד בין ההגדרות של אישה = אמא. לא מעט נשים (וגם גברים) חושפות בשנים האחרונות את חוסר הרצון להיות אימהות כמו גם אימהות שמודות (לרוב בצורה אנונימית) על הסבל הכרוך בלהיות אמא, ושאם היו יכולות לבחור מחדש – היו מוותרות על התענוג. האמיתות המוחלטות שהיו מנת חלקנו בעבר, כבר לא רלוונטיות היום. עוד ועוד קולות נשמעים ומערערים על המובן מאליו. לא, לא כל אישה רוצה להתחתן, לא כל אישה רוצה להיות מונוגמית, לא כל אישה חולמת להיכנס להריון. הצורות החדשות של משפחה, הזכות לבחור איך לנהל את חיינו והאפשרויות ההולכות וגדלות, מאפשרות לאנשים לחיות אחרת, בצורה ובדרך המתאימה להן ולהם. מגמה מבורכת ונשמח שתתחזק גם בעשור הבא.

אני מלכה: העשור בו כולנו שמנו כתרים

אין מחמאה טובה יותר בימים אלו, מאשר "מלכה!". המשפט "קחי, נפל לך" בצירוף גיף עם תמונה של כתר הפך לאחת התגובות המחמיאות, והרשתות החברתיות מוצפות בעצמה נשית שכוללת תארי מלוכה כגון מלכה ונסיכה (המהדרין מוסיפות דוכסית) שמרימים אותנו מעם. לא ברור מאיפה התחיל טרנד המלוכה, אבל לא נראה שהוא הולך להיעלם. מעניין מה סימון דה-בובאר הייתה חושבת על "את לא נולדת מלכה, את בוחרת להיות מלכה" ואם כל המלכות והנסיכות מרגישות טוב יותר בזכות הטייטלים החדשים. מה שבטוח זה שמחשבה ושפה יוצרות מציאות, ואנחנו בעד מה שעושה לנו טוב. רק לא לחכות לאביר על הסוס הלבן, כן? מלכה אמיתית לא צריכה אותו.

מתוך פייסבוק

זה לא רק ספורט: נשים בספורט חושפות את הלכלוך

סימון ביילס הייתה הכי בולטת, אבל מלבד הזוכה האולימפית, בעשור האחרון התגלו עוד ועוד מקרים בהן ספורטאיות נאבקו בסביבה הגברית והסקסיסטית שהייתה בילט אין לקריירה התחרותית שלהן. מעבר לשיתופים על עוולות שגרמו להם האנשים סביבן  – הן גם העבירו מסר לחברה כולה על חוסר הסובלנות לה הן זוכות וקבעו שהגיע הזמן לומר די. אלו היו תמונות העירום של מייגן ראפינו וסו בירד שביקשו קבלה של זוגות חד מיניים, או התגובות של ביילס לביוש הגוף שעברה ברשת. הייתה גם קריאה גורפת להפסיק את היחס המזלזל כלפי נשים בספורט. אצלנו בישראל קארין סנדל עשתה היסטוריה כשהפכה לאישה הראשונה שמכהנת כיושבת הראש של ארגון השחקנים והשחקניות. נשים בעשור האחרון תפסו עמדות כוח והשפעה רבות, והספורט היה רק זירה אחת. בטוחות שימשיכו לשחק אותה.

פמיניזם זה מגניב וזה לכולם

להיות פמיניסטית בעשור האחרון, למרות כינויי הגנאי, הזלזול והיחס המרושע בלא מעט מקרים – היה טרנד. בל הוקס כתבה ש"פמיניזם זה לכולם". לכולם – לא רק לנשים, לחברה כולה. ונדמה שבעשור האחרון ההבנה הזאת הלכה והתחדדה. למרות שיש לא מעט קולות צורמים של נשים שבזות לפמיניסטיות אחרות, התנועה הפמיניסטית רק הולכת וגדלה. נשים וגברים ברחבי העולם מבינים שזכויות נשים הן זכויות אדם, שהתהליכים שמתרחשים מול העיניים שלנו הם היסטוריים ושיש עוד דרך ארוכה כדי שנגיע לחירות, שוויון, שחרור וביטחון מלא לכל אחת ואחד – בלי הבדל מין או מגדר. אנחנו כאן כדי לוודא שזה יקרה.

#MeTooמי טוסיכום עשורפמיניזםקים קרדשיאן