אוסקר 2020: מה הוליווד בחרה שלא להראות לנו

טקס פרסי האקדמיה ה-92 התקיים אמש בלוס אנג'לס אחרי שנה מצוינת לקולנוע, בניגוד אולי לשנה שעברה. שנת 2019 הייתה שנה רוויה בסרטים מרגשים ומקוריים, תסריטים מעניינים ובהופעות משחק מעולות – הרבה מהם היו בזכות נשים בקולנוע, אשר מדי שנה הולכות ומתרבות במספרן, גם אם הן לא תמיד זוכות לכבוד הראוי להן.

כמדי שנה, הטקס הוא האחרון מבין הטקסים ההוליוודים, אחרי גלובוס הזהב, פרסי גילדת השחקנים, פרסי המבקרים ועוד, והוא מהווה את הלילה החשוב ביותר שחותם את עונת הפרסים. ההשפעה של הטקס מתבטאת לא רק ביוקרה ובתהילה של הזוכים, אלא גם במכירת כרטיסים בפועל, שכן הסרטים הזוכים לרוב מוצפים בגל מחודש של צופים. סביר להניח שזה מה שהולך לקרות בימים הקרובים לסרט "פרזיטים", אשר עדיין מציג במספר בתי קולנוע בארץ (אבל גם ב-VOD), וזכה באופן די מפתיע בפרס הסרט הטוב ביותר.

הקומדיה האפלה הקוריאנית עשתה היסטוריה כשקטפה את הפרס החשוב ביותר של הערב, פרס הסרט הטוב ביותר, משום שזוהי הפעם הראשונה שסרט שאינו בשפה האנגלית זוכה בפרס. לצד פרס זה, הסרט גרף גם את פרס הבמאי הטוב ביותר עבור בונג ג'ון-הו, פרס הסרט הבינלאומי וכן את פרס התסריט המקורי.

 

לעומת זאת, סרט המלחמה "1917" הוא המפסיד של הערב, למרות זכייתו במספר פרסים, בין היתר בקטגוריית הצילום. הסרט זכה לתשומת לב רבה, בעיקר בשל הפורמט המקורי שלו – מרבית הסרט נותן אשליה של שוט אחד ארוך ומתמשך, ובשל כך מבקרים רבים הימרו שהבמאי, סם מנדס, יקח את פרס הבימוי הביתה ואולי גם את פרס הסרט הטוב ביותר – אך כאמור הוא הפסיד את שניהם ל"פרזיטים". אולי האמירה החברתית החזקה והמטלטלת שיוצאת מ"פרזיטים" בסופו של דבר יותר משקפת את הלך הרוח ההוליוודי והכללי, שקצת שבע מהרומנטיזציה של מלחמות העבר ומחפש לעשות שינוי למען העתיד. 

שאר הזכיות בקטגוריות החשובות היו בדיוק כמצופה. כל השחקנים שזכו כבר גרפו את הפרסים המשמעותיים בטקסים שקדמו לאוסקר, ולכן הזכייה לא הייתה מפתיעה כלל: בראד פיט זכה בפרס שחקן המשנה הטוב ביותר עבור הופעתו המצוינת ב"היו זמנים בהוליווד"; לורה דרן זכתה בפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר עבור הופעתה בתור עורכת הדין החזקה והמשכנעת ב"סיפור נישואים"; חואקין פיניקס זכה בפרס השחקן הטוב ביותר עבור הופעתו המצמררת בסרט המצמרר "ג'וקר", ואז נאם נאום מרגש על היכולת לסלוח ולתת הזדמנויות נוספות; ורנה זלווגר, הסינדרלה הכי מוצדקת של עונת הטקסים, זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר עבור הופעתה כג'ודי גרלנד בסרט "ג'ודי".

איפה הבחורות ההן?

כבר שנים שעולה בהוליווד נושא הייצוג, בין אם בסרטים, בטלוויזיה, או בפרסים עצמם. הביקורת טוענת שאין מספיק רבגוניות בתפקידים השונים ובשחקנים, והבעיה הזו מורגשת במיוחד בטקסי הפרסים. בשנת 2015 אף החל ההאשטג #OscarsSoWhite, אשר עלה כביקורת על זה שהיו מועמדים שחורים בודדים.

למרות שעברו חמש שנים מאז שעלתה הביקורת הזו לראשונה, גם הפעם נשמעים אותם קולות שטוענים שאין מספיק רבגוניות במועמדיות השונות. למשל, מבין כל ארבעת קטגוריות המשחק, אשר מונות סה"כ 20 שחקנים ושחקניות, הייתה רק מועמדת אחת שאינה לבנה. בקטגוריית הבימוי לא הייתה מועמדת אף אישה, למרות שהיו השנה סרטים עטורי שבחים שבוימו על ידי נשים, בין היתר "נשים קטנות" של גרטה גרוויג, או "Hustlers" המצוין האינטליגנטי של לורנה סקפריה. נטלי פורטמן ביקרה בגלוי את היעדר נשים בפרס הבימוי כשהציגה אותו בטקס של 2018, כאשר אמרה "הנה המועמדים – שכולם גברים – לפרס הבמאי הטוב ביותר". גם השנה היא בחרה להביע ביקורת "בדרכה הקטנה שלה", כדבריה, והגיע עם שכמייה שעליה רקומים שמות הבימאיות שהאקדמיה התעלמה מהן השנה, ובהן עלמה הראל הישראלית, גרוויג, לולו וונג וסקפריה. שימוש נוסף בבגד כדי להביע רגש עשה גם הבימאי ספייק לי, שבחר להגיע בחליפה שהיא הומאז' למדי הכדורסל של קובי בראיינט. קצת מאכזב ש-לי, שכל כך מזוהה עם המאבק לזכויות השחורים בכלל, ובהוליווד בפרט, בחר להקדיש את המומנטום דווקא לפועלו של הכדורסלן (ואת דעתנו על בראיינט תוכלו לקרוא כאן). 

 

מארגני הטקס מצידם דווקא לא מנסים להצניע או להשתיק את הביקורת על היעדרותן של הנשים – אפילו במערכון הפתיחה הקומיקאים כריס רוק וסטיב מרטין ביקרו בגלוי את הטקס על כך, כשאמרו בצחוק – "אתם יודעים מה ממש חסר בקטגוריית הבימוי? ואגינות". רגע של "וומן פאוור" עוקצני נוסף נרשם כאשר גל גדות ("וונדר וומן"), ברי לארסון ("קפטן מארוול") וסרגוני וויבר ("הנוסע השמיני") עלו יחד על הבמה כדי להעניק את פרסי השיר והפסקול הטובים ביותר. גדות ולארסון הודו לוויבר על כך שפרצה את הדרך עבור גיבורות נשיות חזקות, ו-וויבר סיפרה שהן החליטו לפתוח "מועדון קרב" לאחר הטקס. גל גדות הוסיפה שגם גברים מוזמנים "אבל ללא חולצה – כי בכל זאת זה הוליווד", וכי הזוכה בפרס יאלץ לענות לעיתונאים על השאלה "איך זה להיות אישה בהוליווד?". 

הפתיחות הזו לקבל ביקורת בצורה כל כך ישירה היא מעט מבלבלת ויש בה מן הצביעות. זה טוב ויפה שהאקדמיה ומארגני הטקס לא מפחדים שהאמירות הקשות יאמרו, אך אם יש בהן צדק, איך זה ששנה אחר שנה עולה הבעיה הזו שוב? האם הטיעון של "המוכשרים והמוכשרות ביותר זוכים למועמדויות" לא התיישן מעט, בעיקר לאור שבחים אחרים שמקבלות נשים ומיעוטים בעולם הקולנוע?

יחד עם זאת, אי אפשר לבטל לחלוטין את הניסיון של מארגני הטקס להשתפר בחזית הזו. במהלך הערב היו מספר רגעים שהיו משמעותיים עבור נשים בעולם הקולנוע והאמנות. לראשונה אי פעם, אישה ניצחה על התזמורת בזמן שחבריה ניגנו קטעים מהמועמדים לפרס הפסקול הטוב ביותר. הזוכה בפרס זה היא הילדור גואנדוטיר, מוזיקאית איסלנדית, אשר זכתה עבור המוזיקה המקורית שכתבה עבור "ג'וקר", ובכך הפכה לאישה הראשונה אשר זכתה בפרס זה (רגע של טריוויה: היא גם אחראית לפסקול של המיני סדרה "צ'רנוביל"). בנאום הזכייה שלה היא לא החמיצה הזדמנות להזכיר לנשים וילדות בכל העולם שמתעניינות במוזיקה להשמיע את עצמן, כי "אנחנו צריכים לשמוע את קולכן". כמו כן, למרות שלא בקטגוריות הבולטות של בימוי או צילום, היו נשים נוספות שזכו בפרסים – בשני קטגוריות הסרטים הדוקומנטריים, בסרט האנימציה הקצר וכן בפרסי עיצוב התפאורה.

למרות שטקס האוסקר אינו חף מטעויות ושערוריות, ולמרות שלבחירות שעומדות מאחורי הזוכים השונים יש מערכת פוליטית שלמה שמנהלת אותן, אי אפשר להתכחש לעובדה שעדיין מדובר בטקס מרגש. זה אירוע בו נשים ואנשים שאוהבים קולנוע והקדישו את חייהם עבור היצירה שלהם זוכים בהכרה משמעותית, לצד מאות נשים ואנשים מוכשרות מאוד לצידם. אך למרות זאת, העולם עובר שינויים משמעותיים בשנים האחרונות והשינוי הזה חייב לבוא לכדי ביטוי, במוקדם או במאוחר, גם בטקס האוסקר. בינתיים מארגניו אמנם עושים צעדים לכיוון, אך הם מעטים וקטנים מדי, ועדיין ישנו מקום לתת ייצוג מגוון יותר. לצד הגראמי, גם האוסקר חווה ביקורת על כך שהוא הולך והופך לפחות רלוונטי. היעדר ייצוג של נשים ומיעוטים (ונשים במשקל שאינו פטיט!) – משהו שהדור המילניאלי שם עליו דגש משמעותי – בטח לא הולך לקדם אותו ולחזק את תדמיתו של הטקס הנוצץ.

אוסקרגל גדותהוליוודייצוג נשים