"אני בת שלוש דתות אבל בישראל מצאתי את המקום האמיתי שלי"

שמי שרה (קריסטין) בוג'לטה, בת 30, רווקה. נולדתי ליד פריז לאב אלג'יראי חצי מוסלמי מצד אביו וחצי יהודי מצד אימו, שהיגר לצרפת בשנות ה-60', ולאם נוצרייה קתולית. בשנים הראשונות של חיי לא החשבתי את עצמי יהודייה בשום אופן. למדתי בבית ספר קתולי, הלכתי לכנסייה והייתי נוצרייה לכל דבר.

בגיל חמש עשרה חלה תפנית בחיי, אבא שלי נפטר די במפתיע. המוות הפתאומי שלו הוביל אותי למשבר אמוני כבד. הייתי ילדה ולא הבנתי איך יכול להיות שיש אלוהים בעולם אם הוא הורג את היקרים לנו ומשאיר שתי אחיות לבד, ילדות, ואימא במשבר. זנחתי לחלוטין את הנצרות והאמונה ויצאתי למסע חיפוש עצמי.

שרה בוג'לטה בילדותה עם אביה ז"ל

במהלך השנה שלאחר מכן, חשבתי שוב על התקרבות לאלוהים, אבל לא ידעתי לאיזו דת כי לא ראיתי טעם לחזור להיות קתולית. קראתי קצת על האיסלאם אך לא התחברתי. כל העת קינן בי משפט שאבא שלי נהג לומר לי פעמים רבות: "קריסטין, תזכרי שאת פרי של שלוש דתות", ושאני צריכה לבחור אחת מהן.

הייתי בת 17, עדיין תלמידה בבית הספר הקתולי כשהבנתי שאני חייבת ללכת למקור של כל הדתות – היהדות. כשהגעתי לשם זה היה כמו גילוי עבורי והרגשתי שזה בדיוק בשבילי היהדות עושה סדר. היא אומרת לאדם מה הוא צריך לעשות מהרגע שהוא קם בבוקר עד שהולך לישון בלילה. הייתי די לבד, בלי שום תמיכה והייתי זקוקה לזה כדי לסדר את החיים שלי.

התחלתי בתהליך גיור והצטרפתי לשיעורים של התנועה ליהדות מתקדמת בפריז, אבל איכשהו הרגשתי שזה לא שלם לי, שיש פער בין מה שקראתי על היהדות, לבין מה שראיתי שם והחלטתי לעזוב. חמש שנים נמשכה ההפסקה. כיוון שרציתי להיות בטוחה בהחלטה להתגייר, המשכתי ללכת לבית הכנסת ולשמוע שיעורי תורה. מרבית חברותיי היו יהודיות וביקרתי שוב ושוב בישראל.

ישראל הייתה יעד החופשה הקבוע שלי. בכל פעם שהיה לי סוף שבוע ארוך, הייתי קופצת לכאן, לבד או עם חברים. פתאום שמתי לב שגם רוב חבריי היו יהודים. הרגשתי כאן בטוחה, להיות בין יהודים, על האדמה שבה התרחש הסיפור ההיסטורי הגדול של העם היהודי. זו הייתה חוויה חזקה מאוד בשבילי. 

אבל הלב לא הרפה. הבנתי שאני לא יכולה לחיות חצי פה וחצי שם. הרגשתי יהודייה ואורח חיי היה יהודי, שמרתי שבת וכשרות אבל בעצם לא נחשבתי ליהודייה. חברים דחקו בי כל הזמן להשלים את תהליך הגיור ולבחור מי אני רוצה להיות. ובסופו של דבר החלטתי לשוב לתהליך והשלמתי אותו, הפעם דרך הזרם האורתודוקסי.

זמן מה לאחר שהתגיירתי, באופן טבעי התחלתי להתרחק מהקהילה החרדית. לאורך כל הזמן הזה המשכתי בלימודים האקדמיים, קודם בתחום המשפטים ובהמשך בתחום הנדל"ן. ידעתי שאני חייבת להשיג כמה שיותר בכוחות עצמי, להתפתח כאישה עצמאית ומשכילה ולבנות לעצמי זהות וקריירה. לא רציתי שהזהות שלי תתבסס רק על להיות יהודייה שומרת מצוות.

שרה בוג'לטה

סימון וייל היא דמות לחיקוי עבורי. כמי ששרדה את מחנות הריכוז, וייל לא ויתרה לעצמה ושיקמה את עצמה. היא ידעה מי היא יצרה לעצמה זהות חזקה שהתבססה על קריירה מפוארת שהיא בנתה, משפחה שהקימה וגם על הזהות היהודית החזקה שלה.

הרצון החזק הזה דחף אותי להגיע לישראל, הפעם לא למטרות חופש אלא כדי ללמוד יותר על המדינה ולנסות לחיות ולעבוד כאן. כשחברה סיפרה לי על תכנית ההתמחות המיוחדת של חברת 'החוויה הישראלית'. היה לי חשוב שהביקור בישראל יהיה קשור לעבודה שלי וללימודיי בתחום הנדל"ן, רציתי לראות אם אני מצליחה להגשים את עצמי במהלך הביקור בישראל.  אחרי עזרה רבה מצד 'החוויה הישראלית' שעשתה מאמץ להתאים לי תכנית שמתאימה לעבודתי וללימודי, התקבלתי להתמחות בחברת השקעות נדל"ן. (החוויה הישראלית היא חברת בת של הסוכנות היהודית שמאפשרת ליהודים להגיע לישראל ולבקר בה משבוע ימים ועד שנה, בחלק מהמקרים לטיולים בלבד, באחרים להתמחות ועבודה ש.ב) באוקטובר 2018 הגעתי לישראל והתחלתי בהתמחות בפועל. אחרי עשרה חודשי התמחות, הציעו לי להשתלב בעבודה בחברה כעובדת מן המניין. הסכמתי מיד.

ההתמחות הזו מבחינתי היא בשורה גדולה לי ולצעירים יהודים אחרים בעולם שמחפשים להתחבר לזהות שלהם, להכיר את ישראל ואולי בעתיד גם לעלות לארץ. בימינו אנשים פחות "בורחים" לישראל, אלא "בוחרים" בה. וכדי שיבחרו לעלות לכאן, חשוב שתהיה להם אפשרות להתפרנס. ההתמחויות האלה מחזקות אותנו ומאפשרות לנו להרגיש בטוחים יותר בהחלטה להשתקע במדינה.

 אני גאה להיות אישה, יהודיה בעת המודרנית שמסוגלת לשמור על הערכים שלה ולא לוותר על המרדף שלה אחר הגשמה עצמית. אני לא יודעת מה אעשה בעתיד. אני מקווה להישאר כאן, להמשיך ללמוד לתואר שני ולפתח קריירה, אולי אפילו אקים כאן משפחה אם אמצא את בן הזוג המתאים. אני כן יודעת שיותר מתמיד יש בי תחושה שמצאתי את המקום שלי. הישראלים מאוד חמימים ולא מפחדים לנסות הכל, הם לא חוששים מאתגרים מקצועיים ולא מאתגרים ביטחוניים, ומצליחים למצוא איזון בין הדאגות והמתחים לבין העתיד, ממש כמוני.

**

יש לא מעטות שעבורן הימים האלה הן גיהינום.  כשכולם בבית וגם האלימות נוכחת ביתר שאת. חיה בזוגיות אלימה? מחפשת אזן קשבת? התקשרי עכשיו לקו החירום של ל.א לאלימות ואון לייף 6724* 24/7 בכל השפות. אנונימיות מובטחת 

יהדותעלייה