בני ברק מבט מבפנים: "לתוך האחווה הקהילתית שלנו נכנס נגיף הבידוד"

אם פעם היו אומרים לי שבני ברק, עיר מגוריי, תכונה "איטליה הקטנה", הייתי בטוחה שקרה אחד משלושה דברים: או שתשתיות הביוב העירוניות עלו על גדותיהן והחלו עורכות שיט בקאנו חסידי, או שקיגל האטריות של שלוימל'ה היכה הדים ברחבי העולם וזכה במישלן או שמהגרים מקהילת העבריים שכרו דירות בפרדס כץ.

בכל מקרה, לא העליתי בדעתי שדווקא עירי הזנוחה והמכוערת תקבל כ"כ הרבה תהודה ביומיים. אם כי לצערי, תהודה שלילית. שלילית מאוד. הפיד שלי מתחילת השבוע, מלא במלל נאצה על החרדים בבני ברק, על חוסר המשמעת שלהם, הפרימיטיביות, הנמנום של ליצמן, על כובעו המוזר, על כך שתושבי בני ברק יהיו אחראיים למותם של מיליונים, על ראש העיר שלא יודע להנהיג את המשבר הכפוי ועד לאמירה של ראש עיריית רמת גן לתושביו כי אין אפשרות להציב חומה בין בני ברק לרמת גן. הסדרה "אוטונומיות" מעולם לא נראתה אמיתית יותר מהיום.

וואלה, אפילו כחרדית אני מבינה את מה שכתוב ואני מבינה את תושבי רמת גן שחוששים. גם אני חוששת. גם לי בתוך תוכי יש רצון לזעוק את ה"אני מאשים" שלי על העיר בה אני מתגוררת ותושביה חסרי האחריות/ ההבנה/ המחשבה/ הבגרות. אין ספק כי השנאה כלפי הציבור החרדי בשיאה אך לא אתנצל בשם הציבור שלי, לא ארים ראש אבל גם לא ארים ידיים.

בני ברק מבעד לחלון בתחילת הסגר. צילום: ציפי הורוביץ

קחו את השבוע שנה אחורה. שנה רגילה, סיטואציה רגילה, רחוב רבי עקיבא בבני ברק, עמוס באנשים עם עגלות, ילדים קונים נייר לבן שאמא תשים בארונות לפסח, אנשים קונים פלאפל ב"פלאפל נחום" כי המטבח כבר בשלבי הכשרה טוטאלית לפסח, הנשים עומדות בחלונות ומבריקות כל מסילה ומסילה. מוקדים של חביות ענק עומדים עבור הגעלת הכלים תחת אש יוקדת, הסופרים מלאים בעגלות קניות של מוצרים כשרים לפסח, חייבים לקנות, להספיק, לנקות, להכשיר, תכף פסח בא!

כולם בחוץ. אוכלים בחוץ, במפתן הדלת, בחדר המדרגות עם השכנים, ברחבת הבניין, בגינה מתוך צלחת חד פעמית. הבית הולך ומוכשר מיום ליום והקהילה החרדית מבלה את רוב זמנה בחוץ עם הילדים, משפחה, שכנים. תיכף תיכף פסח בא. ליל הסדר ואז מתכנסים כולם יחד סביב שולחן ארוך.

אני בסגר כבר למעלה משבועיים. ונעלם לי כל ה'חוץ' של ערב פסח. כמותי נמצאים בהסגר עוד הרבה. בתוך (ב)לוז משימות הניקיון שהכנתי על טבלת וורד מודפסת נכנס חיידק. לא קרדית האבק. חיידק עם קרניים של חצוצרה. והחיידק הזעיר והמכוער הזה ביטל את שיעור התורה השבועי שאחי מנחם מקיים כל שבוע בביתו, סגר בתי כנסיות, בתי חב"ד, ביטל מניינים, נעל מקוואות.

אז מה בכל אופן קורה פה בעיר? הציבור החרדי מונהג כ"קהילה". ההתקהלות היא חלק משגרת היום של כל יהודי שומר תורה ומצוות. יש מניין בתפילה, יש שיעור תורה, יש הרצאה, יש סעודת שבת, יש סעודת חג בצוותא, התוועדות חסידית, הרמת כוסית לחיים. הכל מונהג באווירת יחד, כולם, קדימה! חג זה הורים ובני דודים רצים עם 'פעקלאך' של חטיף צ'יפס בשקיות, זה 'תעשו מקום בשולחן לסבא שישב נוח', תראי שהכרפס עם המי מלח מוכן לכל אחד, תחלקי כבר הגדות, הנה חוזרים מהתפילה והשולחן ערוך בצורת חי"ת כי אין מספיק מקום אז מביאים את השולחן המתקפל מהמרפסת וכיסאות מהגמ"ח כי יאללה יש עוד אורחים בדרך. זה חג. זה סעודת חג. זה סעודת חג בבני ברק.

ופתאום, לתוך האחווה הקהילתית הזו נכנס נגיף הבידוד. הוא אומר לאיש המאמין – 'לא לא, אל תצא, אל תתפלל במניין, אל תטבול לפני התפילה כמו שאתה מכיר, אל תברך ביחד, אין לך עם מי להרים 'לחיים ולברכה' אל תזמין אורחים. פשוט אל! ואותו אדם מאמין מרגיש מנותק בכוח מכל זה. מהאחווה הרוחנית הזו. אולי זה מוזר לו, אולי זה חדש לו, בטוח שזה מפחיד לו.

 

 

בשבת האחרונה הבטתי מבעד לתריסים במניין החרדים שהתקבצו מתחת לבניין מגוריי. הם עמדו והתפללו את סדר קבלת שבת, עמדו מרוחקים אחד מהשני, במעגל גדול עם סידורים ביד והתפללו, וניגנו והתנועעו וזה היה מרגש ועצוב יחד כי חיכיתי שיתקבץ המעגל פנימה, כמו בשיעור הפעלה מוזיקלית שמתרחקים ואז מתקרבים. אבל הם נשארו מרוחקים. בחצר. במעגל גדול של עשרה אנשים.

בשבת הקרובה, שבת לפני פסח, בני ברק של פעם הייתה מתמלאת פשקעווילים ומודעות על דרשות רבנים בכל בית כנסת בכל שכונה או קהילה, בשבת הזו יש מצווה להתכנס יחד ולשמוע על הלכות החג, קצת דברי חסידות או מוסר, פרקים מן הגדת הפסח. מין הסתם, השנה, השבוע , לא ייתלו מודעות בבני ברק ולא יודפסו שמות הדורשים בפונט שחור מודגש. השבוע מן הסתם, בתי הכנסת יהיו סגורים על מנעול ובריח כפי שנסגרו עוד בתחילת השבוע. אולי יהיו כאלו שיפרצו את חלונות בית הכנסת ויטבלו במקווה כלים. יהיו כאלה שלא יכילו את הנתק מהרגיל, מהמוכר, משגרת הבטוח בחלל האמונה של יומם. השבוע אולי בני ברק תהפוך לגטו.

**

יש לא מעטות שעבורן הימים האלה הן גיהינום.  כשכולם בבית. חיה בזוגיות אלימה? מחפשת אזן קשבת? התקשרי עכשיו לקו החירום של ל.א לאלימות ואון לייף 6724* 24/7 בכל השפות. אנונימיות מובטחת 
בני ברקחרדיםקורונה