'אי מניעת פשע' הוא לא 'סיוע לאונס' – המדינה שוב מקלה על עברייני מין

"אי מניעת פשע" זה הסעיף מחוק העונשין בו שוקלת המדינה להאשים חלק מהמעורבים בפרשת האונס הקבוצתי באילת. וכך, סעיף יחסית זניח, שהעונש בגינו הוא שנתיים מאסר, שהשימוש בו די נדיר והוא כלל אינו חלק מפרק עבירות המין בחוק, נכנס פתאום לחיינו וזוכה לעדנה. 

אלא שהפשע שעל הפרק הוא אונס קבוצתי. כאשר זה הוא הפשע המדובר הימצאותם של אנשים נוספים בסביבה מעצימה עוד יותר את הפגיעה. אי אפשר "לעבור" ליד אונס קבוצתי או רק "לצפות" בו בלי לקחת בו חלק. הדינמיקה של אונס קבוצתי, נשענת על הפער והכוח של הקבוצה ככזו, אל מול הנפגעת האחת. המקובלים מול הדחויה, החזקים מול החלשה, המבוגרים מול הקטינה או הפיכחים מול מחוסרת ההכרה. הפגיעה שחווה הנפגעת מתעצמת עוד יותר מעצם נוכחותם במקום של רבים אחרים ומכאן שגם העומדים מן הצד הם שותפים מלאים לפשע. הם לא רק לא מונעים אותו, הם חלק בלתי נפרד ומשמעותי ממנו.

אין המדובר פה בעובר אורח שראה גנב פורץ לבית או רכב והמשיך בדרכו וגם לא מי במי שידע על כוונתו של אחר לבצע עבירה כזאת. אז איך בכל זאת זה קרה? איך זה ששוב מצליחים למצוא כל דרך אפשרית להקל עם מי שפוגעים מינית ועוד בעבירה כה חמורה שזעזעה רבים ורבות כל כך? 

"התקלה" הזאת אינה מקרית. היא חלק ממגמה כללית. לאחר ש-84% מהתלונות על עבירות מין נסגרות ללא הגשת כתב אישום (לרוב בשל חוסר ראיות ולא בשל חוסר אשמה), בכ-70% מהתיקים בהם כבר מוגש כתב אישום בעבירות המין וההטרדה המינית, תחתם בסופו של יום עסקת טיעון. כלומר, כתב האישום הוא במקרים רבים מעין עמדה מקדימה של המדינה לקראת ניהול משא ומתן עם הנאשם וסנגורו, אשר במהלכו תסכים המדינה ככל הנראה להפחית באחריות הנאשם. כך בדיוק יכול אונס להפוך לניסיון לאונס, למעשה מגונה, לבעילה אסורה בהסכמה או לכל עבירת מין אחרת עם אחריות מופחתת.

"במהלך החקירות אנחנו זבוב על הקיר. אנחנו שם לא כדי להתערב, אלא כדי לספק תמיכה רגשית כדי שהנערה או האישה* תבין שהיא לא…

פורסם על ידי ‏איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית‏ ב- יום רביעי, 26 באוגוסט 2020

מכאן עולה כי בפרשת האונס הקבוצתי באילת, המדינה מגיעה ל"שולחן המו"מ" מנקודת פתיחה נמוכה למדי. הבחירה בעבירה כל כך קלה מראש, כזו שכלל איננה עבירת מין אפילו, סביר כי משמעה היא ציפייה להסדר שבו גם מה שנשאר מהאונס הקבוצתי יתפוגג. אם ראינו כעס ציבורי רב על כך שעל רונן ביטי נגזרו תשעה עבודות חודשי שירות ועל משה איבגי חצי שנה עבודות שירות, הרי שפה זה עלול להיגמר אפילו בפחות.

אך בכך לא די. הרשעה, אם תהיה, בעבירה שאינה עבירת מין לא תמנע מן המורשעים בה לעבוד בעתיד במערכת החינוך ו/או עם קטינים וקטינות בכלל. כלומר אותם אנשים, צעירים ובוגרים אשר היו חלק מן האונס הקבוצתי באילת, עוד עלולים יום אחד לבוא במגע כגורמים בעלי סמכות עם ילדות וילדים. אין ספק כי זאת אינה תכליתה של מערכת אכיפת החוק.

עכשיו, בסופו של הקיץ הקשה הזה, מצופה מן המשטרה והפרקליטות לעשות הכל כדי למצות את הדין עם כל החשודים באונס הקבוצתי באילת. נכון, ציפייה זו קיימת תמיד ובכל תיק, אבל כאשר מדובר בתיק עם פרופיל תקשורתי כל כך גבוה, הרי שכל פעולה של הרשויות מתפרשת כמסר לנוער, לצעירות ולצעירים ולציבור כולו. כשאלו הם פני הדברים, לא יכול להיות שכולנו נקבל את הקביעה שהשותפים לאונס הקבוצתי באילת בסך הכל לא מנעו פשע. 

 עו"ד הלה נויבך היא היועצת המשפטית של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית.

קו הסיוע לנפגעות תקיפה מינית 1202 קו סיוע לגברים 1203

לתרומות כנסו ללינק הבא ותעזרו להציל חיים. 

אסור להשאיר את נפגעות ונפגעי התקיפה המינית לבד. תמכו במרכזי הסיוע, וביחד נוכל להיות פה בשבילן ובשבילם.

פורסם על ידי ‏איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית‏ ב- יום שבת, 22 באוגוסט 2020

 

'אי מניעת פשע'האונס הקבוצתי באילת