הפכנו למחנות של מפגינים נגד מתפללים – אולי הגיע הזמן לעצור את זה?

ראיתם את הפיד שלכם היום? זה נעים? ההשתלחות הזו אחד בשני? פתאום זה הצליח למי שרצה- הפכנו למחנות של מפגינים נגד מתפללים. איך הפליאה אותה שרה להגיד: "יהודים וישראלים". אתם מבינים מה הולך פה? 

 
אולי די? לא נמאס לנו? אני האחרון שיסכים עם דרך הפעולה של הממשלה הזו והמניפולציות בדרך הצגת המספרים וההתנהלות הכל כך כושלת שלה שצועקת לשמיים, אבל אי אפשר להתווכח עם נתון אחד: אחוז המאומתים מסך הבדיקות ממשיך לעלות. וזה לא משנה אם עושים 100 בדיקות או מיליון – בשורה התחתונה מגלים כל פעם אחוז גבוה יותר, ובהכרח מספר החולים ימשיך לעלות מתוכם. ספיקה או אי ספיקה של בתי חולים – אפשר להמשיך להתווכח כמה מיטות וצוותי רפואה פנויים יש או אין. לתקשורת יש יד ואשמה לא מבוטלת, ביחד עם הממשלה, באובדן האמון הכל כך מוחלט של הציבור במערכת, ועל כך יום אחד היא תיתן את הדין. אבל, כרגע יש מצב שצריך להתמודד איתו, וכולנו בגישה של "תמות נפשי עם פלישתים" ו"אחריי המבול". כל אחד ואחת מסביבי שואל 'אבל למה הוא כן ואני לא?' שזה לגיטימי, אבל איך זה מקדם אותנו כחברה? כעם? כאנשים שאכפת להם אחד מהשני? 

שאריות אחרונות… 20.9.2020 – מוצאי ראש השנה✌✌✌ ערב שאפשר לסכם אותו בשתי מילים – " פוליטי להחריד"😡: אלימות משטרתית…

פורסם על ידי ‏מי-טל דנון‏ ב- יום שלישי, 22 בספטמבר 2020

 
 
שמעו סיפור ששמעתי פעם:
 
במלחמת העולם הראשונה התרחש אירוע ספונטני מאד משונה וקצר בערבו של חג המולד בשנת 1914. האירוע התרחש בשדה קרב בין הצבא הבריטי לגרמני. החיילים הגרמנים החלו לקשט את עמדות הביצורים שלהם בנרות לקראת ערב חג המולד של אותו לילה והחלו בשירת מזמורי החג. החיילים הבריטים שהסתופפו מולם בשוחות שמעו מרחוק את השירה, ואט אט החלו לשיר גם הם שירי חג והגבירו את קולם. ואז קרה מקרה נדיר בו החלו החיילים משני הצבאות לשיר יחד ולהחליף ברכות אלו עם אלו, כאשר השיא היה כשחייל גרמני הציע לחייל בריטי לבוא אליהם, והוחלט על מפגש באמצע בדרך, בין השוחות. לא היתה מידה רבה של אמון בין הצדדים, אבל חייל גרמני וחייל ובריטי יצאו משוחותיהם, צעדו זה לקראת זה בעוד חבריהם צופים בהם נדהמים, והדליקו סיגריה משותפת. כמה דקות לאחר מכן הצטרפו אליהם יתר החיילים שצפו במאורע המוזר. 
באותו ערב של חג המולד בשנת 1914 לא נורתה ירייה אחת ושני צבאות שלחמו בעוז אלו באלו רק שעות ספורות קודם לכן- בילו את הערב בשירה, החלפת מתנות וריקודים משותפים, שלאחריהם- חזרו לשוחותיהם והמשיכו בלחימה. אגב, המפקדים הבכירים לא אהבו את המהלך, ששכפל את עצמו לעוד מקומות באותו ערב, ופקדו על החיילים להתחיל לירות אלו על אלו. 
החיילים סירבו. 
 

מפגש חג המולד בין החיילים הבריטים לחיילים הגרמנים. מקור: ויקיפדיה

 
עכשיו, אני לא משווה. אנחנו אמנם לא במלחמה, אבל אנחנו גם לא רחוקים משם. מספיק להסתכל מה השיח שיש עכשיו בכל מקום. בפילוג שמנסים ליצור. ברעל. בחוסר האמון. מצד שני- זה בידיים שלנו. עצרו רגע. בואו כולנו נעצור רגע. נזכור מה חשוב באמת. מה כולנו עושים פה ומה המטרה. ערב יום כיפור עוד שניה. אני לא אדם דתי שמאמין באלוהים, אבל כן אדם שמאמין באנשים. ואני חושב ויודע שזה אפשרי. שכל אחד ואחת ינשמו רגע, ויחשבו לעצמם כמה זה נורא יהיה אם כולנו למשך שבועיים בלבד נעצור רגע מהפגנות, מהצטופפות בבתי כנסת, מאירועים המוניים, מניסיונות רמייה של המערכת ועשיית דווקא בחלק מהמקרים. 
שבועיים. זה הכל. 
אחרי זה אפשר יהיה להמשיך, וישתבח שמו- יש לנו מספיק זמן לחזור לזה אם נרצה, מי כמונו יודע… 

זה מה שקרה כששלחתי ל Yaron Avraham אמילי עמרוסי הולנדר צגה פנטהון מלקו קורין אלאל Avreymi Yustman ציטוטים אמיתיים…

פורסם על ידי ‏‎Tamar Brody‎‏ ב- יום רביעי, 23 בספטמבר 2020

 
אגב, לאותה סדרה של אקטים אי תוקפניים קראו לאחר מכן בשם "Live & let live". במקרה, או שלא במקרה- זה בדיוק מה ששכחנו לעשות גם כאן וגם כל כך חסר. 
 
מירי רגבמשבר הקורונהמתווה בתי הכנסתמתווה ההפגנות