זמן מרים: הגיע הזמן שלמדינת ישראל ואזרחיה תהיה נשיאה

הטור הזה פורסם לפני שנה. היו אז ארבעה גברים שהכריזו ברוב הוד והדר שהם צריכים להיות הנשיאים הבאים של מדינת ישראל. מאז נראה שמרביתם ירדו מהעץ ועלה שוב שמו של הנאשם בפלילים, ראש הממשלה בנימין נתניהו במקרה והשטיקים והטריקים שלו לא יעבדו. כל אלו לא ראויים לנו לנשיאות. ונכון שכבר שנים זה תפקיד של פוליטיקאים אבל יש לנו מועמדת טבעית שלא נפל בה פגם או רבב, אחת שמדינה שלמה תריע לה מימין ומשמאל, חרדים, דתיים, וחילוניים גמורים, כלת פרס ישראל מרים פרץ.  חתן פרס ישראל בעצמו נחום ברנע מיהר להודיע השבוע לפרץ שאל לה להתמודד לתפקיד כי צריך פוליטיקאי מיומן כדי לנווט בסבך התפקיד. לא חושבת שאתה צודק. כדי להטיל בפעם החמישית או השישית או השביעית על נתניהו להקים ממשלה, בין אם הוא רק חשוד בפלילים, נאשם בפלילים או חס וחלילה מורשע בפלילים, לא דורש שום מיומנות חוץ מלסתום את האף. בפעולה הזו תעמוד גם מרים פרץ. אבל יותר חשוב מה עוד היא תביא לתפקיד. 

מרים פרץ צילום אפרים מורנו

כל מי שפגש במציאות את מרים (גילוי נאות, אני מכירה אותה באופן אישי מזה שלוש שנים אחרי שחלקנו יחד משלחת של מכון גשר למנהיגות ה.ר.כ), יודע, שמה שרואים על המסך הוא מה שמקבלים במציאות. מאור הפנים, החום שבו היא עוטפת כל אדם בו היא פוגשת, מגדול ועד קטן, ההקשבה והירידה לפרטים, וחכמת החיים הם פרצופה האמיתי של האישה הנדירה הזו. גם כשכבות המצלמות היא תהיה שם לחייך, שאול לשלומך, לדאוג שלא קר לך, לוודא שהלב לא דואב, אפילו לשיר.   

במדינה שסועה כמו שלנו, אין יותר בנמצא מוסדות המקובלים על כל אזרח ואזרחית זולת אחד – נשיא המדינה (וכבר הראו שופרות נתניהו שזה גם מוסד תחת התקפה). צה"ל כבר לא קונצנזוס מוחלט, בית המשפט העליון כבר לא המקום אליו עיני כל נישאות, בוודאי ובוודאי שלא הכנסת או הממשלה. יש לנו נשיא נהדר ראובן רובי ריבלין ששם לעצמו למטרה ופועל ללא ליאות לאחות את השסע והפילוג שהאחרונים צורבים בנו. נאום השבטים שלו הוא המוטו שלאורו הוא פועל, העובדה שצרף את שבט התפוצות לאלו שמנה בנאום המקורי (חרדים, דתיים, ערבים וחילונים), מראה שעבר כברת דרך בהבנה כמה משמעותי למצוא את המשותף והמאחד. 'תקווה ישראלית' הוא קרא לתכנית שלו לאיחוד השבטים אבל נדמה שהמלאכה רבה משחשב ועכשיו חודשים ספורים לסיום תפקידו, היחידה שמתאימה להמשיך את אותה תקווה ישראלית היא מרים פרץ. 

היא תהיה האישה הראשונה בתפקיד,

היא תהיה האישה הדתייה הראשונה בתפקיד,

היא תהיה האישה המזרחית הראשונה בתפקיד,

היא תהיה המתולתלת הראשונה בתפקיד. 

היא תהיה כל אלה ודברים רבים נוספים כי מרים היא מחנכת בכל רמ"ח אבריה ובכל צעד שעשתה בחייה. "אנוכי הענייה ממעש נרגשת לעמוד כאן היום ולדבר בשם מקבלי הפרס," אמרה פרץ בנאומה בשם הכלות וחתני פרס ישראל לשנת 2018 בנאום שמאז הפך לטקסט חובה בבתי הספר והוסיפה "מולדת לא בונים רק בכאב ובדמעות אלא גם בעמל ובנתינה מתמשכת לאורך שנים." ופרץ לא באמת ענייה ממעש, היא מפקחת מטעם משרד החינוך ומרצה בפני תלמידים, חיילים, מבוגרים ובקהילות ישראל ברחבי העולם לחינוך והנחלת המורשת היהודית והציונית. 

ומילה למבקרים- גם סביב הבחירה להעניק לה את פרס ישראל, עלתה הקריאה מדוע מקדשים את האם ששכלה את שני בניה. את המיליטריזם הטמון בבחירה הזו. אין יום בחייה שמרים פרץ לא חושבת על שני בניה סגן אוריאל פרץ ז"ל שנהרג במארב בדרום לבנון בשנת 1998 ורס"ן אלירז פרץ שנהרג בהתקלות עם מחבלים ברצועת עזה בשנת  2010 אבל כפי שהיא אומרת לכל מי שחפץ לשמוע- היא מקדשת את החיים ולא את המתים. נכון, בגלל השכול הנורא זכינו להכיר את מי שהיא, אבל אין ספק שהייתה נהדרת עוד כשהיו בחיים והיא נהדרת גם כעת אחרי מותם. 

בכנסת שחבריה לא מסכימים בשאלה האם השמש עולה במזרח או במערב, ראוי והגון שתסכימו על דבר אחד ותעשו היסטוריה – בחרו במרים פרץ לנשיאה המדינה הבאה של ישראל. זה מגיע לה, זה בעיקר מגיע לנו. 

הבחירות לנשיא המדינהמרים פרץ