מדוכדכים או מדוכאים? ד"ר טל בן שחר ושירלי יובל יאיר עושים סדר

אם יש משהו שכולנו מסכימים עליו, אלו שמפחדים מקורונה ואלו שמבטלים אותה, הורים לילדים קטנטנים והורים לילדים ביסודי לעומת הורים לבני נוער ואלו שבצבא, רווקים, נשואים, סבים וסבתות. זו התקופה המדכדכת ביותר שהייתה לנו, אפשר להגיד גם מדכאת. אז לצורך ההתעסקות בדיוק בדבר הזה, הזמנו לכנס 'מובילות את עולם הבריאות' שניים שזה העיסוק שלהם בחיים – מדעי האושר, פסיכולוגיה חיובית. הפסיכולוגית, הסופרת, המרצה והמוזיקאית שירלי יובל יאיר, מנחת הפודקאסט 'ליהנות מהדרך' וד"ר טל בן שחר, פסיכולוג, סופר ומרצה אבל לא מוזיקאי והוא הקים את האקדמיה לאושר. הנה חלק משיחתם:

שירלי- אז מה לאושר ולתקופה הזאת? בוא נתחיל מזה. איך בכלל מחקרים בין המילה הגדולה הזאת למה שהרבה אנשים מרגישים עכשיו – קושי.

טל-  חבר לא מזמן אמר לי טל אולי נשים את האושר בבידוד לפחות לתקופה הזאת ויש דברים בגו. הרלוונטיות של מדעי האושר היא שהאושר הוא לא רק עוזר לנו להרגיש טוב יותר כשדברים טובים, אלא עוזר לנו גם להתמודד עם קשיים. אנחנו מדברים כל כך הרבה על מערכת החיסון הפיזיולוגית שלנו. מדע האושר מחזק את מערכת החיסון הקוגניטיבית הפסיכולוגית שלנו.

שירלי- הנפשית. מדעי האושר, מה שלא כולם יודעים, שזה זרם מדעי חדש יחסית בתוך העולם של הפסיכולוגיה, זרם מחקרי שקיים 20 ומשהו שנה ובעצם שואל שאלות על וול ביינג באופן מחקרי עמוק ומבוסס. אנחנו רוצים להבין מה עוזר לנו לצמוח, לשגשג ובין היתר להתמודד עם תקופות קשות, לגייס כוחות בתקופות קשות.

שירלי יובל יאיר פסיכולוגית, סופרת ומנחת הפודקאסט 'ליהנות מהדרך' וד"ר טל בן שחר פסיכולוג, מרצה וסופר

מה לך, בתור מי שחוקר את זה הרבה שנים, מה הדבר שהכי עוזר לך בתקופה הזאת?

טל- הדבר הראשון שעוזר לי זה לקבל את העובדה שקשה, לא להילחם בזה, באמת לתת לרגשות לעבור, בין אם זה החרדה, בין אם זה העצב, בין אם זה התסכול או מה שזה לא יהיה. מה שקורה שאנחנו מונעים מעצמנו לחוות את הרגש, או מנסים לפחות, הוא רק מתחזק ורק מתעצם. אז זה הדבר הראשון.

הדבר השני, אני עושה את אותם דברים שאני עושה תמיד רק יותר.

מה זאת אומרת?

למשל פעילות גופנית, אז אני תמיד אקטיבי, אני מתאמן 3 פעמים בשבוע. בתקופה הזאת 5 פעמים בשבוע.

שירלי- זה יפה, אבל אני רוצה להגיד על זה מילה, כי אתה אומר אני עושה את ההרגלים הטובים שלי רק יותר, אבל הרבה אנשים עושים יותר גם מההרגלים הרעים שלהם – אני אוכל הרבה יותר, אני עצבני הרבה יותר, אני רוצה לישון הרבה יותר, אני מדוכדך הרבה יותר.

טל- גם אני יותר מדוכדך מבדרך כלל ועצבני מבדרך כלל. במקום לנסות ולהילחם בזה, באמת לקבל את זה. עדיף להתעצבן לבד מאשר מול הילדים, בן/בת הזוג, אבל גם אם זה קורה, יש שיר של דמי לובטו שהיא אומרת 'Its' OK not to be OK', ואני חושב שבתקופה הזאת יותר מתמיד זה בסדר לא להיות בסדר. בנוסף, שיחות, לדבר עם אנשים, שואלים אותי הרבה מה אני יכול לעשות עבור הילדים שלי? איך אני יכול לעזור? הדרך הטובה ביותר, דרך אגב זה אותו דבר עם בן/בת הזוג להקשיב, אוזן קשבת.

שירלי- אני רוצה להגיד על זה כמה דברים. אחד, אני אתחיל דווקא מהסוף, להקשיב, לשאול, שיחות זה דבר חשוב בתקופה הזאת וגם לעשות דברים נעימים כשאפשר, עם האנשים הקרובים לנו, עם מי שמותר. אחת הבעיות של התקופה ששום דבר לא מאוזן, יש או יותר מדי או פחות מדי, זה חלק מהעניין. או שאני בבידוד אני פחות מדי עם אנשים שאני רוצה או שאני תקוע עם אנשים גם אם אני אוהב אותם – הם בוורידים. ואני מסכימה איתך, צריך לקבל את זה שקשה עכשיו, לקבל את זה שבורח לנו ואנחנו צועקים וכועסים יותר. בהקשר הזה יש לי חברה שתמיד הייתה אומרת שהיא אוכלת קצת יותר מדי הוא אומרת 'לא נורא תפריזי קצת ותתקני'. אז בא לי להגיד כולנו מפריזים קצת, אני לא מעודדת אף אחד פה להוציא אגרסיות בבית, אבל זה קורה לנו ובורח לנו על הילדים שלנו, על בני הזוג, על עצמנו, פשוט לתקן, לבקש יותר סליחה, לחתור יותר למגע, להיזכר שאפשר גם לתקן.

גם כמו שאמרת, לשאת את זה שזה גם קשה עכשיו וזה מצב נורא אוניברסלי. גם להגיד לעצמנו הרבה שזה יעבור, לקחת אוויר, שאנחנו צריכים אוויר, זה קצת כמו ימי מלחמה, בישראל יש כל הזמן, גם באמריקה זה לא פיקניק, אבל יש בישראל כל הזמן תחושה כזאת שאולי זה לא ייגמר לעולם הסגרים האלה ואנחנו כל הזמן צריכים עוד פעם לגייס כוחות, חיכינו עד יום ראשון אבל לא עוד שבוע. בקטעים האלה כמו שמטפסים על האוורסט, אף פעם לא מטפסים עד הפסגה, הולכים עד ה- נ.צ הבא, עד האבן הבאה.

עדיף לא לחכות עם הכרת התודה

טל- דבר נוסף, זה לא לחכות, כי הרבה פעמים אנחנו נוטים להגיד 'טוב, עכשיו רע, עכשיו קשה, אבל אחרי שהסגר הבא יסתיים, או אחרי שנהיה מחוסנים, או אחרי שהילדים ילכו לבי"ס אז נעשה דברים', ממש לא לחכות אלא לעשות עכשיו. כי חשוב להבין ששינויים קטנים יכולים להוביל לשינויים גדולים.

מה זאת אומרת?

אפילו אם אני עכשיו מבלה חצי שעה ורואה משהו בנטפליקס, או מקשיב למוזיקה כמה דקות, או עושה הכרת תודה עם המשפחה. הדברים הקטנים האלה לא רק משפיעים על הרגע, הם גם יוצרים תהליך או ספירלה חיובית פוטנציאלית שגם תשפיע על רגעים אחרים.

שירלי- זאת אומרת להתאמץ גם על הקטן.

טל- כי הקטן הזה גדול יהיה.

שירלי- נכון, וכי הוא התחלה. הזכרת פה את התרגול של הכרת תודה, זה אחד הכלים הכי יפים שיצאו מפסיכולוגיה חיובית, שזה התחום שאנחנו חוקרים. מדובר פה ממש באופן אקטיבי ללמד את עצמכם והילדים להגיד ולחפש כל יום כמה דברים שאני יכול להודות עליהם. במיוחד בתקופות קשות, גם אם להודות על זה שהיה טעים היום הפיצה שהזמנו כי לאף אחד לא היה כוח להכין אוכל, גם אם זה העובדה שיש לנו אחד את השני, גם אם עצבנו אחד את השני, בסוף היום יש לנו ממש, כשאנחנו מתרגלים את השריר הזה שאוסף כל יום וכותב, אנחנו עושים את זה או בכתיבה או סביב שולחן ארוחת הערב להגיד כמה דברים שאני מודה עליהם גם בתקופה המורכבת הזו.

טל- אנחנו כמשפחה עושים את זה פעם בשבוע בארוחת שישי בין אם אנחנו לבד או עם ההורים. היום אנחנו עושים את זה יותר בין פעמיים לשלוש בשבוע כמשפחה.

שירלי- כי עכשיו דווקא בתקופות קשות צריך להתאמץ יותר על השמחה כי קשה לחלץ אותה. אני כאילו אומרת דבר והיפוכו, מצד אחד תקבל את זה שקשה ומותר שיהיו רגעים נמוכים וזה בסדר, לא צריכים להתחפש לשמחים וצוהלים, אבל צריכים להתאמץ על זה קצת יותר. כלומר, אם אפשר לפגוש את האנשים שעושים לנו טוב אז לחתור יותר למגע איתם, בין אם זה מגע חוקי שאפשר לפגוש אותם, בין אם לעשות זום עם אנשים שאנחנו אוהבים.

לצאת החוצה לאוויר החופשי ולראות שמיים זה דבר שבריא לנו ויודעים את זה גם ממחקרים. גם אם הכי לא בא לי עכשיו, לצאת ל- 10 דקות ולראות שמיים, אחרי זה אולי יהיה לי כוח לשיחה עם חברה כי כבר הוצאתי את עצמי. יש שיר יפה של אריאל הורוביץ 'תתחילי מלהזיז אצבע, אחר כך את כל היד.' בתקופות קשות חשוב לעשות את זה.

 

ד"ר טל בן שחר ושירלי יובל יאיר בשיחת זום בכנס 'מובילות בריאות' של און לייף

ואיך מזהים דיכאון אצל הילדים?

שירלי- אני רוצה להגיד על זה שני דברים. אחד, המודלינג שלנו ההורים בבית הוא חשוב. כל הכלים שאתם אוספים לעצמכם צריכים להעביר אותם גם לילדים, ההתעקשות על שמחת חיים ושמחות קטנות ולייצר בית שיש בו תקשורת ולשחק יותר עם הילדים למרות שקשה, זה חשוב מאד. כשרואים שילד הסימנים הם הרבה פעמים אותם סימנים, אם ילד נראה מאד עצוב לאורך זמן וגם אתכם לא רוצה לשחק וגם עם בני הדודים שלו והוא ממש מאבד את היכולת הזאת ליהנות מכלום לאורך זמן, זה יכול להיות סימן. אם הוא לא ישן טוב, לפעמים אנחנו רואים עכשיו הרבה יותר חרדות גם אצל ילדים, זאת אומרת, אני חושבת שכהורים אם אנחנו מסתכלים טוב אנחנו רואים שוב גם כאן הגודל קובע. האם זה נורא עקבי העצב הייאוש הזה, האם זה גורף, זה כל הזמן? או עייפות, ילדים הם גם הרבה פעמים לוקחים את זה לתחושות של הגוף, פתאום יש כאבי ראש ובטן. אז לשים לב ולהתייעץ. תתייעצו עם רופא הילדים ורופא המשפחה בשלב ראשון. תשימו לב.

מותר ורצוי לבכות

בענייני הבכי – זה פשוט מדהים, המחקרים שיוצאים בזמן האחרון על הכימיה של הבכי, כשאנחנו בוכים הגוף שלנו משחרר עם הדמעות אוקסיטוצין שזה הורמון האהבה, מסתבר שמשתחררים גם אופיאודים, ממש סמים דרך הדמעות האלה.

שירל י- זו תזכורת נורא חשובה כי אנשים נורא פוחדים לבכות והם פוחדים שאם רק יתחילו זה יהיה שיטפון שלא ייגמר לעולם. אז לבכות זה גם מצב האדם. לצד הבכי, אוקסיטוצין משתחרר גם שמתחבקים חיבוק ממושך מעל 20 שניות, גברים ונשים כאחד. אנחנו רושמים לעצמנו שני מרשמים בתקופה הזאת יותר לבכות כשמרגישים ויותר לחבק. לעשות את הגם וגם.

טל – אפילו בשיחות זום האוקסיטוצין משתחרר, פחות אבל עדיין זה קורה. זה לא הכול או כלום, זה לא בגלל שאנחנו לא יכולים להתחבק לא נטפח את מערכות היחסים שלנו, ממש לא, שינויים קטנים עושים שינויים גדולים. עוד דבר אחד בנושא הבכי. אמרה את זה גולדה מאיר, אלה שלא יודעים לבכות עם כל הלב, גם לא יודעים לצחוק עם כל הלב. זה שני צדדים של אותו מטבע ושאנחנו מטפחים שריר אחד, השריר השני אוטומטית מתחזק. רגש הוא רגש.

שירלי – ובתקופות קשות כמו זאת, על השריר של התסכול, של העצב, של הקושי, הוא עובד לבד, אז מותר לבכות וצריך, כמו שנעמי שמר אמרה השמחה שלי היא המחאה שלי, צריך לחזק גם את זה. לתת במאמץ, כמו שאנחנו רעבים ובאים ואוכלים מה שיש, אם אנחנו שמים מפה על השולחן ומתאמצים לערוך, ומתלבשים ויוצאים מהטרנינג, אני מכירה הרבה חברים שעובדים מהבית ורמת ההזנחה זה אמנות, וכשאתה מחליט לא אני השבוע הולכת להתלבש כל בוקר לזום, כולי, לא רק החולצה, אני לבושה עם העקבים, זה כבר עושה לנו להרגיש קצת יותר טוב. אני שמחה שעכשיו נתת לנו גם את האישור על האוקסיטוצין בבכי כי אני כל כך בכיינית בקלות, אני עכשיו ארגיש שאני מבריאה מזה.

טל- זה משתחרר אוקסיטוצין וגם אופיום, אז מה שחשוב בדברים האלה זה באמת במינון, שלא נתמכר. למצוא את המינון בין הבכי לבין הצחוק, בין העצב לבין השמחה.

כמו שאמרת, היום אנחנו צריכים להתאמץ קצת יותר במקום של השמחה. אם אנחנו מתאמצים קצת יותר, זה יכול לעשות את כל ההבדל.

שירלי- גוד אינאף התאמצות, קצת יותר.

להאזנה לשיחתם האחרונה בפודקאסט 'ליהנות מהדרך' של שירלי יובל יאיר וד"ר טל בן שחר בנושא 'גם הווה גם עתיד' לחצו על הלינק הבא.  

ד"ר טל בן שחרפסיכולוגיה חיוביתשירלי יובל יאיר