רילוקיישן למצפה רמון בשנת קורונה: "זה היה ספונטני, תוך שלוש שעות כבר הייתה לי תוכנית"

"זה היה לא צפוי. פתאום באמצע הקורונה אמרתי 'למה שלא נעבור לשנה למצפה רמון?' באותו בוקר הרמתי טלפון למועצה במצפה לבדוק מתי צריך לרשום את הילדים והתחלתי לברר לגבי בתי ספר, שכר דירה, וחוגים. איכשהו מלא דברים הסתדרו ועזרו לזה לקרות".

באוגוסט לפני חצי שנה, בלב מגפה עולמית כשחיסון עוד לא נראה באופק וגם בית הספר לילדים היה בגדר תקווה קלושה, קמה עדי לנדאו רון (42) והחליטה לעשות רילוקיישן עם בעלה אביב, ושלושת ילדיהם אמרי, דניאל ואריאל למצפה רמון. כולם מסביב הרימו גבה אבל היא הצליחה לארגן את המעבר תוך שבוע אחד, וסחפה אחריה את כל המשפחה.

איך הכל התחיל?

"בוקר אחד השתעשעתי ברעיון של מעבר למצפה רמון וחשבתי שזה יכול להיות כיף לחוות מעבר כזה לשנה אחת. חשבתי שנעשה את זה בעוד שנה, לא חשבתי שזה יהיה מיידי, אבל כשהתחלתי לברר לגבי מעבר גיליתי שיש בית ספר דמוקרטי ושיש בו מקום ושהוא מסובסד השנה, התחלתי לחפש בתים ומצאתי בית שכבר שלחו לי הודעה לגביו בעבר ובמקרה הוא היה פנוי להשכרה בסוף אוגוסט. המון דברים הסתדרו ונפלו בדיוק למקום הנכון, ותוך שלוש שעות כבר הייתה לי תוכנית".

ואיך רתמת את בעלך והילדים לעניין?

"אחרי שבדקתי הכל לקחתי את בעלי אביב לחדר ואמרתי לו 'אני הולכת לבקש ממך משהו אבל לפני שאני אומרת לך מה אתה חייב להגיד לי כן'. הוא צחק והסכים. אמרתי לו 'תקשיב, אנחנו עוברים למצפה, יש בית ספר והכל', שלחתי לו תמונות של הבית שיתלהב כי הוא אוהב את המדבר, ואמרתי לו 'כבר הסכמת'. זה היה רגע זוגי כיפי כזה. האמת, לא הייתי בטוחה שהוא יסכים כי זה באמת היה מאתגר. בתוך שבוע סגרנו הכל ודיברנו עם הילדים. סיפרנו שיוצאים להרפתקה של שנה אחת, לגור בנוף אחר, לפגוש אנשים חדשים, להכיר בית ספר אחר. לחיות חיים של עיר. במושב קלחים בו גרנו (מושב סמוך לנתיבות ה.ר.כ) אין אפילו מכולת ופה במצפה יש חמישה בתי קפה וגלידה וסקייט פארק, מבחינתנו זו ממש עיר, אבל עם כל היתרונות שיש למדבר".

משפחת רון: אריאל, עדי, דניאל, אמרי ואביב בפתח ביתם החדש במצפה רמון

למה לעבור למצפה רמון ולא לגליל למשל?

"אנחנו אוהבים את הדרום. תמיד אמרתי שאם לא הייתי גרה בקלחים אז זה היה או במצפה רמון או בתל אביב. אבל אביב אוהב את מצפה רמון ואת המדבר, והילדים גם, אז זה היה ברור שלשם אנחנו מייעדים כרגע. אנחנו מטיילים מלא במדבר, עושים טיולים עם טנדר ואוהל של שמונה ועשרה ימים במדבר, כיף לנו".

וההחלטה הזו מתאימה בדיוק לשנת קורונה, כשהחיים והעבודה עברו הביתה, לא משנה איפה הבית נמצא. אביב, חוקר סייבר ב-IBM  באר שבע, העתיק את המחשב שלו מהמושב, לחדר העבודה הצופה על הר גמל. אצל עדי זה היה מורכב יותר אבל דווקא האתגר מצא חן בעיניה.

"יש לי בית ספר להכשרת סטייליסטיות טיפוליות בבאר שבע וברחובות. היו לי קורסים במקביל בשני המקומות אבל בשנה הזו לא פתחתי קורס נוסף ברחובות. יש לי עסק גמיש, כשהתחילה קורונה אז פיטרתי עובדים, שיניתי את מקום העבודה ועברתי לעשות הדרכות בזום. זה עסק מודולרי".

איך הגיבו הילדים לרעיון?

"אמרי הבכור (13.5)  ברגע הראשון התנגד כי הוא רק התחיל חטיבה אבל עכשיו הוא מאוד מקורקע פה. הוא רוצה להישאר פה כל החיים, מבחינתו זה הדבר הכי טוב שקרה לנו. האמצעי, דניאל (9), הוא ממש ילד מדבר. התחפש לעקרב בפורים, תמיד אהב מדבר וגאולוגיה ואבנים, ופה הוא והאחות שלו לומדים בבית ספר דמוקרטי ויש לכל אחד מהם לפחות יום אחד לימודים בחוץ – במדבר ובחורשה. הקטנה, אריאל (7), לא רצתה להיפרד מהחברות הטובות אבל עכשיו יש לה חברות ממש טובות גם במצפה רמון וגם בבית בקלחים. הם ילדי טבע כאלה, הולכים יחפים".

דניאל רון במדבר. צילום עדי לנדאו רון

כאמא, לא הרגשת רגשות אשמה על כך שאת עוקרת אותם ממה שמוכר להם?

"אני לא אמא שעושה שניצלים, אני לא אמא שמשחקת משחקי קופסא, ולא תמיד מקריאה סיפורים לפני השינה אבל אני אמא שיכולה לתת לילדים שלה חוויה כזאת. והרילוקיישן הזה היה חשוב לי כאמא. הבנתי שיש משהו שכבר עשר שנים אני מצטיינת בו ואני לא נותנת את זה לילדים שלי. כל החיים שלי אקשן והילדים שלי בקו ישר ורגוע. למה? אם אני כזו ואני נהנית מזה אז למה שאני לא אביא את זה למשפחה שלי? עם המעבר הזה הרגשתי שאני נותנת להם משהו שלא נתתי להם עד היום. לא נתתי מעצמי חלקים שהם משמעותיים בי, חלקים שהסתרתי מהם ושאמא יכולה לתת לילדים שלה".

ויש תגובות לרילוקיישן הזה שעשיתם?

"כל קלחים התחילו לחשוב מחדש איפה הם היו גרים אם היה להם אומץ לגור במקום אחר. גם אנשים במצפה רמון שואלים את עצמם את אותה השאלה. אנחנו מארחים שכנים ושומעים 'אולי נעשה שנה אחת במקום אחר?'. יש לי פה חברה טובה, חברת נפש, שאמרה אחרי חודש שהיא שוקלת לעבור לאילת. אנשים פתאום רואים שזה אפשרי, זה נותן השראה. עשיתי בלוג קטן על הרילוקיישן ותוך שעה נרשמו 120 אנשים לבלוג. בכלל זה מוביל להמון שיחות – אנשים בודקים מחדש את המקום שלהם, האם לגור בעיר או בכפר, וזו שאלה שחשוב לשאול אותה. כמעט כל ערב אנחנו שואלים את עצמנו ואת הילדים לאן היינו עוברים, אם זה המקום הנכון. זה גורם לך להעריך את המקום הקודם ואת המקום הנוכחי".

קל להתאהב במצפה רמון כשגרים בבית אותו שכרו משפחת רון. מדובר בבית אבן צבוע חמרה, עם מדרגות מעוגלות וחלונות מרהיבים שהנוף שנפרש בתוכו פשוט עוצר נשימה. במקור שימש הבית לצימר מדברי, היום הם גרים בו בשכירות חודשית לא זולה כלל אבל מרגישים שזו ההוצאה הכי נכונה שבחרו עבור המשפחה שלהם.

סלון הבית של משפחת רון במצפה רמון לפני שעברו לגור בו. 

 

מעבר לחו"ל היה גם אופציה?

"יש לי חברים שעשו את זה וקצת קינאתי אבל אמרתי לעצמי שבחיים לא אעשה עכשיו רילוקיישן לחו"ל כי יש לי עסק גדול, ולא בא לי להתחיל מההתחלה, לא בא לי לשנות שפה ואנחנו גם מאוד אוהבים את ישראל. אנחנו ציונים דרך האדמה, גם הילדים שלי, אז אנחנו לא רוצים לגור בחו"ל אבל אנחנו כן רוצים להתחיל מחדש, ויש מקומות בארץ שהם כמו חו"ל. זה מאפשר לי לשמור על שגרה, העסק שלי אפילו גדל השנה".

דווקא בשנת קורונה?

"הסלוגן של מצפה רמון זה 'מרחב השראה'. ובאמת, משהו בהורדת ההילוך, בישיבה מול המדבר, הביא איתו מלא רעיונות. התחלתי להעביר קורסים דיגיטליים. בזכות המדבר, בזכות השינוי באורח החיים, כל הנושא של 'יופי טבעי' והסתפקות במועט התפתחו אצלי. הסטיילינג הטיפולי שלי קיבל כל מיני כיוונים חדשים בזכות המעבר הזה. יש משהו מאוד מפתח בשינויים האלה, גם אני וגם המשפחה מאוד התפתחנו בשנה הזו".

האומץ לשנות מקום, לשנות עבודה, לשנות לבוש

האומץ לשנות לא זר לה. לנדאו- רון עובדת בשמונה השנים האחרונות כסטייליסטית טיפולית, מושג ותחום שהיא עצמה המציאה אחרי שרצתה לחבר בין שתי אהבות גדולות שלה – הטיפול בנשים, ובגדים. במקור היא עובדת סוציאלית – תחילה עבדה עם האוכלוסייה הבדואית, בהמשך הקימה הוסטל לנשים מכורות בבאר שבע.

"נכנסתי לכלא לאסוף אותן אחת אחת, זה היה פרויקט מאוד גדול, ואז אמרתי 'לאן אני אתקדם מפה? להיות מפקחת? אני לא רוצה להיות מפקחת'. רציתי לשבור את תקרת הזכוכית של עבודה סוציאלית, שזה מקצוע מדהים אבל ממש לא מתגמל. את יותר קורסת מהכל, את רק מכבה שריפות, הרבה בירוקרטיה. היום אני רק מטפלת. אני עושה רק את הדבר שאני אוהבת".

איך הגעת לסטיילינג טיפולי?

"כשהייתי קטנה רציתי לעבוד בביוטי ולעבוד עם נשים. רציתי להיות ספרית אבל ההורים שלי אמרו שספרות זה לא מקצוע ומקצוע לומדים באוניברסיטה, אז הלכתי ללמוד עבודה סוציאלית ומאוד נהניתי. עבדתי עם נשים ונערות וקבוצות, וכל הזמן הבאתי לעבודה הזאת אלמנטים שבדיעבד הם מתוך הסטיילינג הטיפולי. הייתי עובדת דרך בגדים, לצייר בגדים, ליצור בגדים, לדבר על בגדים, ביקשתי מהן לצלם את ארונות הבגדים ולדבר דרכם. כל מיני דברים שהיום הם חלק מהסטיילינג הטיפולי. שמתי לב שכל פעם שאני עושה את הטיפול דרך בגדים אז הוא יותר משמעותי, יותר עמוק ויותר חוויתי, ובהדרגה טיפחתי יותר ויותר את החלק הזה בתוך הקבוצות שלי".

וכשזיהית שזה המהלך שאת עושה, ממש נתת לזה שם – סטיילינג טיפולי.

"עד לפני חמש-שש שנים עולם הטיפול בכלל לא הכיר באופציה הזו של טיפול דרך סטיילינג. אפילו לא תמיד קראתי לזה ככה אלא עשיתי את זה כמעט בסתר. אמרתי שבאתי להדריך קבוצות. בהדרגה הבנתי שיש פה שיטה ודרך שאפשר להעביר אותה הלאה. בשלוש השנים האחרונות נהיה לזה ממש ביקוש, זה הפך מאוד אפקטיבי. זה התחיל מפה לאוזן, נשים שעברו טיפול והיו מרוצות סיפרו לחברות שלהן והן בתורן גם העבירו את זה הלאה ואז נשות טיפול ששמעו על זה, רצו לחוות בעצמן וללמוד בעצמן. אז התחלתי ללמד קולגות את התחום הזה ואני כבר פותחת קורס שביעי. בהתחלה זה היה מפחיד לצאת מהארון בתוך עולם הטיפול עם הדבר הזה. היה צריך בדיוק את אותו האומץ כמו ברילוקיישן. עכשיו כבר האקדמיה קיבלה את זה ובשלוש השנים האחרונות אני מלמדת סטיילינג טיפולי באוניברסיטת בן גוריון בתואר שני של עבודה סוציאלית.

עדי לנדאו רון בחצר ביתה

מה זה בדיוק אומר 'סטיילינג טיפולי', איך שני העולמות האלו מתחברים?

"בסטיילינג טיפולי מדברים כאמור הרבה על אומץ. האומץ ללבוש שמלה שלא לבשת, האומץ ללבוש צבע שלא לבשת, ואיזה שינויים זה מכניס לתוך החיים שלך. הרגל קטן בתוך ארון הבגדים מגלגל לחיים שלכם עוד שינויים, זה מוכח מחקרית. יש פסיכולוגית מתחום האופנה שקוראים לה פרופ' קרן פיין ויש לה סלוגן כזה Do something different. היא מדברת על ארון הבגדים ואומרת 'תעשו משהו קצת שונה'. המטופלות שלי מוציאות יותר מעצמן, יש להן את האומץ פתאום להוציא עוד חלקי אישיות שלהן צבעוניים יותר, בולטים יותר, להשמיע את הקול שלהן. וגם לתלמידות שלי יש יותר אומץ – להיות יצירתיות יותר, לעזוב את מקום העבודה ולהיות עצמאיות, להפסיק לטפל עם דף ועט ולהתחיל לטפל עם מזוודה מלאת אקססוריז ונצנצים".

ובאמת ניתן לראות עוד ועוד מטפלות שלמדו מלנדאו רון את השיטה ופותחות בעצמן עסקים קטנים ומעבירות הרצאות. "אלו נשות טיפול שהרוויחו 40 שח לשעה בתור עובדות סוציאליות והיום יש להם עסק. הן פעילות ברשתות, מעסיקות בעצמן מעצבות גרפיות – הקמתי בעצם שרשרת של עסקים של נשים, של נשות טיפול, ומטפלות בצורה שהיא גם יותר אפקטיבית וגם יותר רווחית.

איך זה עובד בפועל?

"השיטה היא קצרת מועד- שיחה מקדימה, מפגש חד פעמי בן 6 שעות ומעקב בהמשך. הסטיילינג הטיפולי מתחלק לשניים – אלו שמגיעות בגלל דימוי גוף, 'אין לי מה ללבוש', 'הגוף שלי השתנה', 'אני מקנאה בנשים צעירות', כל הדברים שקשורים ל'אני לא מרוצה מאיך שאני נראית ומהגוף שלי'. החצי השני הן אלו שבעצם אומרות 'משהו לא מסתדר לי בחיים שלי'. גם הן אומרות 'אין לי מה ללבוש', 'אני לא מוצאת את עצמי בארון הבגדים שלי', אבל כשבודקים הן בעצם לא מוצאות את עצמן בחיים שלהן, משהו בזהות שלהן לא מדויק. זה יכול להיות אמא שהרגע ילדה והבגדים אולי עולים עליה פיזית אבל היא לא מרגישה בהם נוח כי היא השתנתה וזה יכול להיות מישהי ששינתה מקום מגורים ופתאום הזהות גם זזה והיא צריכה לבדוק איפה היא בתוך הדבר הזה".

ואיך בגדים רלבנטיים במקרים כאלה?

"ארון הבגדים יכול לעזור לה לגלות את כל הנשים בתוכה ולהחליט איזו מהן היא רוצה להוציא לקדמת הבמה, איזה אישה מדגישה את הכוח שלה, ואיזה אישה יוצאת ממנה מתוך אינרציה והרגל ואולי הגיע הזמן להיפרד ממנה. את הדיוק הזה עושים דרך עבודה רגשית, דרך שאלות טיפוליות. אני אומרת 'תביאי לי בגד מהתקופה שהיית נערה', איזה בגד בו הוא ממש את? איזה בגד רצית ללבוש ולא העזת עד היום? בואי תלבשי את זה, בואי תגידי לי איך את מרגישה עם זה. עושים שיח על זה כשהבגדים עלייך. זו פגישה חד פעמית אבל מאוד עוצמתית ולפעמים היא יותר אפקטיבית מטיפולים ארוכים. אני גורמת לנשים לדייק את החיים שלהן – איפה אני רוצה לגור הפעם, במה אני רוצה לעבוד בדיוק, איזה אשת טיפול אני רוצה להיות, והיכולת לעזוב מקומות שגם טוב בהם לצורך העזיבה, לא כי רע".

ואם לסכם את הרילוקיישן,  תעשו זאת שוב?

"אנחנו יכולים לגור בכל מקום שבעולם, מבחינתי כל העולם פתוח. אם יש משהו מדויק- אפשר לעבור לירח. הייתה לנו שנה טובה פה, למדנו גם כמשפחה וגם כל אחד לבד שבכל מקום נמצא חברים, שתמיד נדע לשמור על קשרים מפעם, שזה כיף להתחיל משהו חדש. זו הרפתקה. מקום פיזי הוא כבר לא מגבלה, אדם רק צריך להקשיב לעצמו ולהחליט".

מצפה רמוןסטיילינג טיפוליעדי לנדאו רוןרילוקיישן