"אני יודעת שאין תחליף לאמא, אבל היא הדבר הכי קרוב לאמא שאי פעם היה לי"

ההורים שלי נפטרו כשהייתי ילדה, ואמנם גדלתי בסביבה מאוד תומכת של אחי וגיסתי, משפחה וחברים, אבל היה לי ברור, שמרגע שתהיה לי משפחה גרעינית משלי אצרף אליה ילדים נוספים כמשפחה מארחת. וכך עשיתי. אחרי שנולדו ילדיי, הייתי משפחה מארחת במסגרת 'עמותת ילדים בסיכוי' והכנסתי לביתי ילדים מופלאים ששינו את חיי. אחד מהם התגייס בחודש שעבר לצבא, וגדל להיות בחור רגיש, אחראי, חכם ועצמאי.

עדי ומירב הוצאו מבתיהן בגיל צעיר בצו בית משפט לפנימיות ולמשפחות אומנה. היום הן אימהות צעירות שמתמודדות עם קשיי ההורות מבלי שהיו להן בעצמן אימהות מתפקדות ומקום להרגיש בו בית. הן נחושות לצאת ממעגל העוני ולתת לילדים שלהן עתיד ומודל אימהי, כזה שלהן לא היה מעולם.

מעבר לתמיכה בילדים שהוצאו מבתיהם, פועלת עמותת "ילדים בסיכוי" גם למען אותן ילדות שבגרו והפכו בעצמן לאימהות. תוכנית האימהות של העמותה מלווה צעירות בוגרות פנימיות ואומנה, שיש להן ילדים בגיל הרך, ומעניקה להן סיוע וליווי אישי. בשיחות עם עדי ומירב, הלב שלי יצא אליהן, אני יודעת כמה נתינה ואפילו הקטנה ביותר לאימהות האלה, יכולה להיות להן משמעותית ומשנה חיים. את סיפורי החיים המורכבים שלהן הן הסכימו לחשוף כדי לתת תקווה לאחרות. 

מירב, בת 27 אמא לשתי בנות (8, ו-4), סטודנטית לתואר ראשון בעבודה סוציאלית, נמצאת בתהליכי גירושין

"הייתי ילדה שהיא אמא לילדה"

"גדלתי במשפחה עם אמא חולה במחלה קשה. בכיתה ד' הוציאו אותי מהבית בצו בית משפט למשפחת אומנה. בשלב מסוים הרגשתי שלמשפחת האומנה מצטרפים עוד ועוד ילדים ואני הולכת לאיבוד. ניסיתי לעבור למסגרת של פנימייה אבל גם שם לא מצאתי את עצמי- לא מבחינה לימודית, לא מבחינה חברתית ולא מבחינת האווירה. הפנימייה הייתה חרדית ומאוד נוקשה והיו שם בנות עם סיפורים קשים. בנוסף לכל עברתי שם הטרדה מינית.

בהמשך חזרתי לגור אצל ההורים, החלטתי לעזוב את המסגרות החרדיות ועברתי לתיכון דתי לאומי שם הכרתי לראשונה את מי שלימים יהיה בעלי. הייתי בתקופה מאוד קשה – לא היה לי שום עורף, שום הכוונה והמצב בבית היה בלתי אפשרי. לא הייתה טיפת יציבות בחיים שלי, לא אוזן קשבת ולא הבנה.

בגיל 18 התחתנתי. בגיל 19 כבר ילדתי את הבת הראשונה שלי. הייתי ילדה שהיא אמא לילדה. בהריון השני שלי, אמא שלי וסבתא שלי, שהייתה מאוד קרובה אלי, נפטרו. חוויתי דיכאון עמוק שקשור למידת הדתיות שלי ולתחושת בדידות גדולה בנוסף להריון בסיכון.

אחרי שנולדה בתי השנייה, שקעתי בדיכאון אחרי לידה. בן הזוג שלי לא ידע להתמודד עם כל מה שעברתי. הייתי במשבר עמוק ולא היה לי עם מי לדבר. חוויתי ממנו בעיקר אלימות מילולית ונפשית, עם משפטים והאשמות שהורידו אותי יותר ויותר נמוך: "את לא יודעת לתפקד", "את פגומה", "מה יהיה איתך".

7 חודשים אחרי הלידה הופניתי לפסיכולוגית ומשם התחיל השיקום האישי שלי. הבנתי שיש לי זכות לעשות את הבחירות שלי, ושאני יכולה לבחור את מידת הדתיות שלי והשמיים לא יפלו. התחלתי מכינה ללימודים אקדמאים ובמקביל התחלתי את תהליך הפרידה מבעלי, דבר שרציתי לעשות זמן רב אבל נמנעתי ממנו כי פחדתי על הילדים ולא ידעתי איך אסתדר כלכלית.

הפסיכולוגית חיברה אותי לתוכנית של אימהות צעירות של עמותת ילדים בסיכוי. קיבלתי מהם מלגה ללימודים שבאמצעותה שילמתי על המכינה וסיוע כלכלי. בהתחלה היה קשה לי להאמין שמישהו רוצה לעזור לי סתם כך, בלי לבקש תמורה. זה לא משהו שהכרתי עד היום. היום אני כבר מבינה שמדובר בשליחות.

בחצי השנה האחרונה יש לי מלווה מתנדבת מטעם העמותה שעוזרת לי ומדברת איתי, ולמרות שהיא בעצמה עובדת במשרה מלאה בהייטק ובעלת משפחה, היא מפנה לי המון מזמנה.

אני יודעת שאין ולא יהיה תחליף לאמא, אבל זה הדבר הכי קרוב לאמא שאי פעם היה לי. כשאני מסיימת מבחן באוניברסיטה, היא האדם הראשון שאני מחייגת אליו לספר לה איך היה. לא חשבתי שאזכרה לקשר כזה בחיים".

ומה החלום שלך לעתיד?

"להיות עצמאית כלכלית ולהוות דוגמה ומודל עבור הילדות שלי, דבר שלי אישית אף פעם לא היה".

עדי, בת 22.5, אמא יחידנית לילד בן 6

"החלום שלי הוא לשקם את החיים שלי ולצאת ממעגל העוני"

"גדלתי במשפחה קשת יום, ילדה שביעית מתוך שבעה ילדים. אמא שלי הייתה חולה ולא מתפקדת ואבא שלי התנתק ולא שמר על קשר עם המשפחה. בגיל 5 הוציאו אותי ואת כל האחים שלי מהבית לפנימייה בצו בית משפט.

בגיל 15, בתקופת הפנימייה, נכנסתי להריון ובגיל 16 ילדתי את הבן שלי. מיד לאחר מכן עברתי לגור בבית לאימהות בירושלים והשלמתי 12 שנות לימוד. אחרי השהות בבית בירושלים, עברתי עם הבן שלי ערים ושכירויות וניסיתי להתקיים. בתקופה האחרונה עברתי לגור ליד אחותי בבאר שבע, שבה עלות המחיה נמוכה יותר.

אני אמא יחידנית ולכן יכולה לעבוד רק במשרות שמתאימות לגידול ילדים. כבר עכשיו אני חרדה לקיץ ולמימון הקייטנה. כשהבן שלי יעלה לכיתה א', אוכל לקחת משרה גדולה יותר בקמעונאות או משהו אחר בכיוון.

הכרתי את עמותת ילדים בסיכוי דרך אחותי. הם יותר ממשפחה עבורי. הם מדריכים אותי ועוזרים לי להתנהל ולהשתפר, מסייעים לי כלכלית ומהווים עבורי אוזן קשבת".

ומה החלום שלך לעתיד?

החלום שלי הוא לשקם את החיים שלי ולצאת ממעגל העוני. ראיתי את אמא שלי נאבקת כל חייה ואני רוצה לחיות אחרת.

 

**תוכנית האימהות של עמותת ילדים בסיכוי מעניקה לצעירות בוגרות פנימיות ואומנה שיש להן ילדים בגיל הרך, ליווי אישי באמצעות רכזות ומלוות בהתנדבות, סיוע במימון לימודים, עזרה בבירוקרטיה, יעוץ משפטי, ובונה אותן כקהילה תומכת אחת בשנייה.

ניתן לתרום לעמותה באמצעות תרומה כספית או באמצעות התנדבות בליווי או בהרצאות: פרטים בלינק 

ילדים בסיכוןמשפחות אומנהעמותת ילדים בסיכוי