רוקדות ביחד: המפגש של יסמין ונור על הבמה שובר מוסכמות

יסמין גודר (48) היא אחת הרקדניות והכוריאוגרפיות המובילות בישראל. היא למדה ריקוד מגיל ילדות בירושלים, בגיל 14 עברה עם הוריה לניו יורק והצטרפה לבית הספר לאומנויות שהיה השראה ל"תהילה", ובהמשך רקדה על מיטב הבמות בארה"ב ובישראל תוך שהיא קוטפת שלל פרסים מרשימים ומלמדת במרבית בתי הספר למחול בישראל. נור גראבלי היא צעירה יפואית בת 25 שסיימה לא מכבר תואר ראשון במחול בסמינר הקיבוצים ורקדה בתור ילדה במתנ"ס הערבי- יהודי בעיר. ולמרות זאת, כשרואים את השתיים הללו יחד יש זרימה טבעית בין שתיהן והן ממשיכות האחת את השנייה כאילו הן יוצרות יחד מימים ימימה.   

יסמין, יכולת להיות אמא שלה.

"נכון, קצת מרגישה ככה לפעמים למרות שאנחנו יותר חברות. היה בינינו חיבור מיידי, מאוד אינטואיטיבי ואמיתי, וזה מעניין להיות בחיבור כזה עם אישה צעירה הרבה יותר וזה קורה בעולם המחול. בתור כוריאוגרפית אני עובדת עם כל מיני דורות אבל פה זה בא ממקומות אחרים אז זה יותר מיוחד".

למדת בבתי הספר הכי טובים בארה"ב ובישראל, המסלול של נור שונה מאוד מזה שלך

"חלק מהמסלול של נור מחובר לדברים שאני הייתי ועדיין מחוברת אליהם כמו המתנ"ס הערבי- יהודי שלימדתי שם, ואחר כך המשכתי לפעול שם וכמובן מאוד מעריכה את סמינר הקיבוצים. המסעות שלנו שונים ללא ספק אבל אני לא מפסיקה ללמוד ולהתחבר לעשייה מכל מיני סוגים אז זה חלק מהחוויה. החוויה של נור אחרת לגמרי מהמסלול שאני עברתי אבל מפה המסלול שלנו ממשיך יחד".

למעלה מעשרים שנה, גודר גרה ויוצרת ביפו שם גם נמצא הסטודיו של הלהקה שלה – להקת יסמין גודר. המחול שהיא יוצרת הוא בשיטת ה"רליס טכניק" שתכליתה עבודה מהפנים אל החוץ, לעבוד מתוך הגוף שלך והחוצה, והיא יצרה עד היום עשרות יצירות מחול איתן הופיעה על במות בישראל, בארה"ב ובאירופה.  

הריקוד של נור הוא הדבקה הפלסטינית. "אני משלבת בין דבקה עכשווית לדבקה מסורתית ומביאה את המחול האתני הזה לבמה. מה שמניע אותי זה מצבים פוליטיים וחברתיים בתור אישה ערבייה פלסטינאית יפואית שמושפעת ממה שמתרחש פה גם כבת אדם וגם כיוצרת. מה שאני מלמדת זה לא בלט או מחול מודרני, זה דבקה פלסטינית ואני מלמדת גם יהודיות וגם ערביות".

רקדנית ויוצרת ערבייה ביפו זה לא מראה שכיח אבל בבית של נור פרגנו למהלך: "אמא שלי חד הורית והיא רשמה אותי לחוג בתור ילדה. היא דחפה אותנו לרקוד. דימוי גוף זה משהו שפחות מתייחסים אליו בחברה הערבית, לשמור על אורח חיים בריא וספורטיבי, אז זו הסיבה שהיא שלחה אותי לעשות את זה, לא כי היא חשבה שאני אהיה רקדנית ויוצרת וכוריאוגרפית. אישה שרוקדת זה טאבו אבל כשסיפרתי שאני מעוניינת להמשיך ולעשות מזה קריירה אז היא תמכה והרימה ועד היום היא תומכת, וזה לא מובן מאליו".

היא גדלה עם אחות תאומה, אמא וסבתא, שלושה דורות באותו בית. עול הפרנסה נפל על אמא שלה, ספרית במקצועה.

גם להיות חד הורית זה לא מקובל בחברה הערבית

"כן ולא. אני נולדתי ככה. לא יכולה להגיד שזה רק בחברה הערבית, אישה שמטפלת בבית שלה לבד, מפרנסת ויש לה גם משמרת בבית. אחותי עשתה רילוקיישן לקיימברידג' ודיברנו איך יצאנו שונות מכולם, ואמרנו שזה בגלל אמא שלנו שהיא שונה והיא גידלה אותנו אחרת, בלי אבא. אמא שהייתה אבא. היא הייתה הדמות הגברית והנשית אז זה גרם לנו להיות אחרת. הייתי יכולה בקלות להיות עכשיו נשואה עם שני ילדים. כל החברות שלי כבר נשואות עם ילדים. אני ואחותי בחרנו קודם כל להיות מחוברות לעצמנו ואז למצוא פרטנר. אמא שלי ספרית אז אנחנו גם דור ראשון להשכלה גבוהה".

איפה אתן נפגשתן? אין לכן מעגלים חברתיים משותפים

יסמין: "נפגשנו באחת ממחאות הכוריאוגרפים שאירגנו בתיאטרון יפו. שתינו הצגנו יצירות שלנו, כבר שמעתי עליה קודם, ואז נפגשנו וקבענו לדבר והיה קליק מיידי. עשינו באותה תקופה סדנה על אמפטיה לאמהות של בית הספר הדו לשוני, כשראיתי שיש לנו שיח מעניין ומפתח, חשבתי שהסדנה הזו צריכה להיות מונחית ומונהגת על ידי מישהי שהיא ערבייה וכל הגישה צריכה להיות יותר מאוזנת ערבית-יהודית ומשם זה היסטוריה. צללנו יחד לזה. החיבור הזה יצר בינינו איזה קרקע שכל הזמן מניבה יצירות ודברים חדשים והפסטיבל הוא חלק מזה".

אבל אם נחזור לתחומי המחול שלכם, אלו תחומים שונים בתכלית

יסמין: "אני למדתי המון שיטות וגישות ולמרות שיש לי פרקטיקה אני גם בתוכה כל הזמן לומדת ומגלה, ומה שמסקרן אותי זה להכיר ולגלות מרחבים חדשים. גם בפרקטיקה הפיזית היה חיבור. אני מאוד מתחברת לדבקה וספציפית דרך נור. זה מעניין אותי, זה מרגש אותי בגוף שלא לדבר על מה שזה עושה לאנרגיה של קבוצה, יש בזה משהו ממש מרפא".

נור: "גילינו מין מחנה משותף לשתי הפרקטיקות או חיבור, כי יסמין מתחילה ממקום מאוד פנימי. להתחבר לעצמי, איך אני מרפאת את הגוף, מקשיבה לו, משהו מאוד מדיטטיבי וזה מתחיל מהרצפה ודבקה היא מאוד אדמתית. יסמין מעבירה אותנו מסע שלם של רגשות עד שהיא מקימה אותנו על הרגליים והחימום מתעצם ואז אני לוקחת אותנו לדבקה. כשאת נפגשת עם עצמך בסשן הזה אז את מוכנה אחר כך לסשן חברתי, קבוצתי, שבטי".

והמפגש הזה בקורונה יצר עבודה משותפת, סדנאות משותפות שהתמלאו במהירות למרות הסגרים והמציאות המשתנה.

יסמין: "יש קהל, עם כל הפחד הם מגיעים. זה אמנם יצר חרדה, היא קיימת, אבל אני יכולה להגיד מהמופעים והסדנאות שזה דווקא יצר דחף אצל נשים לבוא. אנחנו מחזיקות ידיים במהלך הסדנא, זה קצת לשבור את 'המותר והאסור', עושות זאת בזהירות ובשקיפות ולא חייבים כמובן. אבל יש צורך אמיתי ועכשיו מגיעות יותר כשהתו הירוק התבטל. אנשים אמנם מגיעים ברגע האחרון אבל בסוף תמיד מתמלא. התחושה שלי מהשבועות האחרונים היא שכן יש קהל".

בחורף 2019 יצרה גודר את "מתרגלים אמפתיה # 1" בה מעורב הקהל במופע, וב-2021 יצרה גרסה שנייה "מתרגלים אמפתיה # 2 על 2", כתגובה להגבלות שכפתה מגפת הקורונה, והיא נועדה לשני מבצעים ולשני צופים בלבד, תוך שמירה על מרחק של שני מטרים.  

יסמין: "יש לסטודיו שיעורי מחול למתמודדים עם פרקינסון פעמיים בשבוע. אפילו שנכנסו הסגרים ועברנו לזום, הם היו הראשונים לחזור, לעלות לעל אוטובוס, לפגוש אנשים, להתחבר. זה ממש היה צורך להרגיש את החיים, והשיעורים האלה התמלאו למרות שהם בסיכון. המחול ככלי תרפויטי וגם חברתי וגם חיבור אישי, כל אחד לעצמו מוכיח את עצמו כחשוב ואפילו חיוני. היו צריכים להכניס אותנו לרשימת העובדים החיוניים".

אחרי עבודה משותפת של שנתיים בסדנאות, אוצרות עכשיו יסמין ונור פסטיבל שנקרא פסטיבל נעות مع بعض (מע בעד- ביחד) – פסטיבל נשי דו-לשוני, בערבית ובעברית שיתקיים ב 3-5 למרץ במרכז תרבות מנדל ביפו לקראת יום האישה הבינלאומי. הכניסה חינם.

"יהיו בו הרבה סדנאות פתוחות. פעמיים את הסדנה שלנו שמתחילה מהרצפה ומסתיימת במסיבה עם דיג'יאית, ויש סדנאות של כל מיני נשים עם סגנונות מחול שונים: אפריקאי, בטן, יוגה, הזדמנות לנשים לבוא לחוות סדנא בחינם ובלי התחייבויות. הרעיון הוא להזמין את הנשים המקומיות לבוא להרגיש סוג של טעימה. זה הערוץ הראשוני, ובנוסף לזה יש ארבעה מפגשי אמניות עם יוצרות שונות שעוסקות בין סגנונות ואלו שעוסקות בשילוב שבין ערבית ליהודית".

לשתיהן ברור שהיצירה המשותפת תימשך.

"יש לנו רצון. הפסטיבל הזה שאצרנו אותו יחד, הוא כמו יצירה, ועכשיו אנחנו חושבות איך לחלוק את החזון הזה עם עוד נשים. אנחנו עמוק בתוך זה ויש כל מיני חלומות איך להמשיך את זה מכאן".

להקת יסמין גודר