לידה ואימהות הן גם חוויות קשות. אז למה לא מדברים על זה מספיק?

אגדות ובהן זוגיות הצומחת מאהבה גדולה ולידת "פרי האהבה", ואימהות המבוססת על אינסטינקט אימהי מולד. ללא קשיים, ללא התלבטויות, ללא כאב, ללא קונפליקט זוגי, רק "הם חיו באושר ועושר" – כל אלו הם חומר גלם באמצעותם מבטיחה החברה האנושית את המשך קיומה. בחברה הישראלית השמרנית, שחיה עם המיתוס ה"קמים להשמידנו", ציווי ה"פרו ורבו" חזק היום כתמיד. השאלה הנשאלת תמיד היא "כמה ילדים ייוולדו לנו?" אבל אף פעם לא: "האם נרצה להביא ילדים?" ,עם כל המורכבות הנלווית לשאלה המאתגרת הזו. כל אלה הינם חלק מהמציאות הישראלית- שיאנית טיפולי הפוריות בעולם ומובילה בקרב המדינות המערביות בהולדת ילדים.

מי שגדלו כאן לא באמת חונכו באווירה בה אפשר להרהר ולערער בציווי ללדת. מי שגדלו כאן לא חונכו כי אפשר להתבונן פנימה ולבחון את הקושי להתמודד עם רעידת האדמה שמשנה את החיים שהכרנו עם רגע הפיכתנו להורים; אנו חיות וחיים ב"מדינה ולדנית" שלא מעודדת ספקות כי אם מסלילה לכיוון אחד ויחיד. בשנים האחרונות הוחלט באו"ם לציין את היום הבינלאומי לבריאותן הנפשית של אימהות. ויצ"ו מובילה פורום מקצועי רב-מגזרי רחב של ארגונים הפועל לציון את היום בעשרות הרצאות ברחבי הארץ על פניה המורכבים של אימהות והשפעתה על החוסן הנפשי והשלכת כל אלו על בניית הקשר הכה שביר עם התינוק.

במדינה וולדנית כשלנו על כולנו להכיר בהשתקת השיח על ה"דיכאון הסב לידתי" המתחיל בשליש האחרון של ההיריון ונמשך אחרי לידה. דיכאון אחרי לידה אצל אבות זוכה לאותה טקטיקה. אין מודעות לחרדה המשתקת, לקושי לתפקד לאחר לילות "לבנים" הרודפים זה את זה, לחלקנו חוויית ילדות עם הורים שפגעו בנו ונשארנו ללא מודל מיטיב. התמונה מורכבת והשאלה היא מה אתם.ן בוחרים.ות לעשות? מה המדינה והמנהיגות שלנו בוחרת לעשות?

הירין ולידה יכולים להיות גם חוויה קשה. (שאטרסטוק)

אפשר להמשיך לצרוך את אגדות "בעושר ובאושר" כמו חומר מאלחש ולטפח בעזרתו שוב ושוב את העיוורון והחרשות למצוקת הורים ובעיקר אימהות. אפשר ליצור מערכת שלא מחטטת בפצעים ישנים וגורמת כאב אך בהחלט לומדת אותם ומגנה מפני הנזק והכאב שעלולים להסב לנו. המשך ההשתקה לצד טיפוח אגדות ה"אינסטינקט האימהי", האושר הצרוף בהורות מייצרים בקרב מי שלא שם כאב מייסר ורגשות אשמה, שלא מאפשרים להתפתח כהורה מיטיב באמת ולהתפתח לצד ילדינו כהורים רגישים ומודעים. אפשר ליצור לצד טיפולי הפוריות הניתנים ברוחב לב, הכנות להורות ומעקב וליווי רגשי – מערכת תמיכה להורות שתוצע בנדיבות לכולן.ם.

אי אפשר יותר לאטום את המידע על המורכבות שבלידה וההורות בתוך תפיסה אטומה המחניקה כל קריאה פוטנציאלית לעזרה. אי אפשר לעשות כאילו לא שומעים את המצוקות הרגשיות והקשיים מבפנים. צריך ללקט מתוך ליווי הריון ואחרי לידה של האימהות זרעים של מה שעלול לצמוח למצוקה גדולה. בכוחנו לזקק את סימני האזהרה ולצאת בפעולות טיפול ומניעה למען המשפחות עם התהוותן. הריון ולידה בעולם הם לחלקנו אירוע שמח  ולחלקנו מורכב וכואב. למען העולם ודורות ההמשך החיים בו ויוצרים את הרקמה האנושית הצבעונית וכה מגוונת. בין קמים להשמידנו של פעם, לבין ישראל כפי שהיינו רוצות אותה היום. מחובתנו לבנות גשרים בין הגדה של זוגיות או אל-הורות לגדה של הורות. להשתמש בחומר הגלם האותנטיים – ניסיון שהצטבר בקרב כל אחת מאתנו ובעיקר בקרב גורמי המקצוע בצורה מיטיבה עבור האימהות שבדרך.

 

דיכאון אחרי לידההורותהיריוןלידה