עולות לתורה: גם בנות יכולות

עבור נערות, גיל שתיים עשרה מציין נקודת זמן משמעותית מבחינה דתית ואצל בנים מדובר בגיל שלוש עשרה. אולם בר המצווה ואירוע העלייה לתורה של הנער הצעיר תמיד תפסו יותר מקום, תשומת לב ותוכן מבת המצווה של הבנות, גם במשפחות חילוניות.

אירוע בת המצווה הפך בשנים האחרונות אצל חלק מהציבור החילוני ל"בתמצווש", אירוע גרנדיוזי של חגיגות, מסיבות ובוק צילומים מרשים. ברור שמאורע משמח ונקודת זמן משמעותית כזו אפשר ורצוי לחגוג והשמחה היא מבורכת, אולם בבתים רבים מתחילים לפעול ליציקת תוכן משמעותי ונופך עמוק יותר לאירוע וגם לא מוכנים לוותר על האלמנט היהודי ועל המשמעות העמוקה שיש לחבות במצוות מבחינה דתית. משפחות רבות החלו לפנות אל היהדות הרפורמית שמפתחת בשנים האחרונות את הנושא.

הדגש החזק הוא על משפחתיות, על שיתוף של כל בני המשפחה ועל העמקה במסורת ישראל, קהילתיות וכן, עבור מי שרוצה, קריאה מוטעמת ועליה לתורה כולל כל הסוכריות הנלוות.

העמקה במסורת ישראל. הצילום באדיבות התנועה הרפורמית

תמרה שיפרין הרבה של קהילת "אחוות ישראל" בראשון לציון מספרת על הרעיון מאחורי הטקס: "בבת מצווה ובר מצווה אנחנו מציינים התחלת תהליך של התבגרות. התחלה של עצמאות, שינויים בחשיבה ושינויים פיזיולוגיים. זה שינוי שלפעמים הוא קשה להורים: הילדים מתחילים לחשוב מחשבות משל עצמם ובוחרים בחירות משל עצמם.

כמובן שזה דבר חיובי ומטרת הטקס היא לציין את השינוי אבל גם לעזור לקבל אותו.

מבחינה יהודית נערה בגיל שתיים עשרה, בת מצווה, חייבת במצוות. למשל, היא חייבת לצום ביום כיפור ולהדליק נרות שבת. אבל זה הרבה יותר מזה. יש משמעות למילים שלה והיא יכולה לנדור נדר. יש לאמירות שלה מאותו רגע תוקף וכח, משהו ששייך למבוגרים. ילד יכול להגיד שטויות ולא מתייחסים אליו, אבל כאן מתחילים לתת משמעות לדברים שהיא אומרת, והיא צריכה להתחיל לקחת אחריות על המילים שלה".

את חושבת שמסורת ה"בת מצווש" המתפתחת היא דבר פסול?

"ממש לא. בדור שלי לבנים עשו עליה לתורה ובר מצווה באולם ולבנות עשו אירוע צנוע, בחיק המשפחה. היום, מהבחינה הזו, בנות מקבלות יחס שווה. חגיגה גדולה לבת המצווה היא דבר חדש.

אנחנו עושות סדנאות לאימהות ובנות ומדברות על המשמעות של להיות אישה בעולם של היום, על נשיות, על מצווה וברכה ומתחברות לתוכן הזה, שלא תועד היטב כמו מסורות גבריות. אני אוהבת גם את התוכן של בר המצווה, עליה לתורה ודרשה. אצלנו בקהילה חשוב לדעת לקרוא בתורה בהתאמה אבל גם הדרשה חשובה. האמירה, שיש לך משהו להגיד לקהל על מה שקראת, למילים שלך עכשיו יש חשיבות ומשמעות. אנחנו ניתן לך קול ומקום להשמיע את מה שיש לך להגיד".

אנחנו משפחה חילונית, מה פתאום עלייה לתורה?

שי סברסקי ממודיעין עלתה לא מזמן לתורה בעיר בקהילת יוז"מה (יהדות זמננו ומורשת העם) ממש עם הגיעה לגיל מצווה, שתיים עשרה. "יש לי חברה שעלתה לתורה והיא סיפרה לי על זה. זה ענין אותי. ידעתי שבנות יכולות לעלות לתורה והיו כמה בנות בכיתה שלי שמתכננות או כבר עלו וסיפרו על זה. החלטתי שגם אני רוצה".

שחף, אימה של שי, לא ממש ידעה איך לעכל את הבקשה המוזרה של בתה. "זה היה יום חמישי מאוחר בערב ולא ידעתי איך ומה לעשות, גם לא היה לי את מי לשאול. אנחנו, כמשפחה חילונית, לא הבנו למה אנחנו נכנסים. אצל בני דורי הבקשה של שי לעלות לתורה התקבלה בהפתעה. החל מהמשפחה וכלה בעבודה. כולם חשבו שעושות את זה רק בנות שמגיעות מחו"ל. הייתה הפתעה מוחלטת וגם סקרנות מאד גדולה.

זו הייתה הפתעה מוחלטת. שי סברסקי עולה לתורה

קהילת יוז"מה סייעה לנו. היה נוח להתלבט איתם והם היו מאד מסבירי פנים. הם מבקשים שבת המצווה תהיה תהליך. לא רק באים ועולים לתורה כאילו זה אולם להשכרה. בחרנו ברב דוד לאור שיעלה את שי לתורה בסוף התהליך. מדי שבוע אני ושי הגענו לחוג אימהות בנות והיה מקסים. זו הייתה נקודת הסתכלות מעניינת על נשים ויהדות, כל כך מרתקת כשהמפגשים נגמרו פנינו ליוז"מה וביקשנו עוד מפגשים. ארגנו מפגשי נשים בראש חודש של יהדות מזווית נשית, נהיינו ממש חלק מהקהילה.

שי הלכה למפגשי הכנה ולמדה על היהדות, על מצוות, תפילין, ציצית, דברים שאנחנו בתור משפחה חילונית ואני,  כאמא שלה, לא יכולתי ללמד אותה".

העליה התורה השפיעה על שי?

"פשוט ראינו אותה גדלה. ראינו שהיא מתגברת על הפחד לעמוד מול קהל ואני בטוחה שזה יהיה עבורה כלי לחיים, היכולת לסכם לכדי דרשה, לקחת מסר ולהעביר הלאה, היא למדה המון מהתהליך".

שי, ספרי קצת על הטקס והמשמעות שלו עבורך.

"הייתי בשיעורים ואמא ואני עשינו קורס של אמהות ובנות. אחר כך למדתי עם הרב ועברתי על הדרשה והברכות. עליתי לתורה בראש חודש וקראתי את סוף פרשת פנחס. אני שמחה שעשיתי את זה כי עכשיו אני פחות ביישנית. עשיתי דברים שגרמו לי להתגבר על פחדים והעלייה לתורה הייתה אחד מהם. הייתי צריכה לעמוד ולשיר, לנאום ואנשים באו לראות ולשמוע *אותי*. זה הלחיץ אבל אחרי שעשיתי את זה הרגשתי שאני יותר בטוחה בעצמי".

לאף אחד אין זכות להחליט בשבילי

נועה קידר, היום בת 30 עלתה לתורה בקרית אונו בבת המצווה שלה בקהילת "ברית עולם". היא הייתה בסך הכל הבת השניה שעלתה לתורה בקריית אונו כשהראשונה עלתה מעט לפניה.

ההורים שלי הציעו לי לעלות וזה היה נראה לי מאד כיף וגם מאד הגיוני, להכניס תוכן ולעשות משהו שקשור במסורת היהודית. לא ראיתי שום סיבה שלא אעלה לתורה אבל מסביבי לא ידעו איך לאכול את זה. דודה שלי למשל לא הסכימה לעלות ולהתעטף בטלית.

זו לא הייתה סתם מסיבת יום הולדת. היה בה תוכן, התמודדתי עם לתת דרשה מול קהל. יכולתי להחליט על היהדות שלי וזה עזר לי להבין שלאף אחד אין זכות להחליט בשבילי רק כי אני אישה – מבחינה דתית ובכלל.

מירי גולדפרב (60) מראשון לציון עלתה לתורה בקהילת אחוות ישראל, בבגרותה.

הייתי צריכה להגיע לגיל 60 כדי לומר בבירור שאני יכולה להיות ליד ארון קודש ולקחת את הספר ביד. אני באה מבית דתי אורתודוכסי, מפד"ל של פעם, ועם השנים הפכתי ללא דתייה במונחים הישראלים הרגילים. פגשתי מישהי שסיפרה לי שיש דבר כזה מניין נשים ושנשים עולות לתורה. היא הציעה לי לעלות ואמרתי "בטח". זה בא ממקום מאד עמוק, היא אפילו הציעה ללמד אותי את הטעמים.

עלתה לתורה בבגרותה. מירי גולדפרב ביום חגה

לפני יום ההולדת שלי החלטתי שאני עושה את זה. לימדתי את עצמי את ההפטרה והטעמים דרך האינטרנט אבל לא הייתי בטוחה בעצמי. בפייסבוק יש קבוצה שנקראת "אני פמיניסטית דתייה ואין לי חוש הומור" חיפשתי בית כנסת לעלות בו לתורה וקיבלתי שם תגובות כל כך מעודדות. בבית הכנסת של הוריי הייתה תחושה שנשים נמצאות מרחוק ואין להן חלק בתפילה. זה לא הגיוני שאמא לא יכולה להשתתף בתפילה כשבנה בן השלוש עשרה בסך הכל יכול להשלים מניין, להיות חזן ולנהל תפילה. איך היא לא שווה לו? בזכות הקבוצה בפייסבוק הכרתי את הרבה תמרה שיפרין וזכיתי לליווי שלה. עליתי לתורה עם חברים ומשפחה. כל החיים ראיתי תפילות רק מעזרת נשים ופתאום להיות שם היה מעמד כל כך מרגש. עכשיו אני חלק מ"אחוות ישראל", שווה בין שווים. עכשיו יש תחושה שבית הכנסת הוא גם שלי….