ציפיתם שאהפוך מילדה שמנה לדוגמנית רזה

שנים חייתי עם הרגשה וידיעה ברורה שאני מכוערת, ולא רק שאני מכוערת גם אין לי שום סיכוי ושום עתיד אלא אם 'אקח את עצמי בידיים' ואעשה דיאטה. אך הדיאטה, מילת הקסם ששמעתי מהיום בו נולדתי. לו רק אעשה דיאטה, הנסיך על הסוס הלבן סוף סוף יגיע, אהיה עשירה, יפה, חכמה, מצליחה ובעיקר מאושרת. אז כ-15 שנים חייתי על דיאטות. מדיאטת כרוב ועד דיאטת פופקורן, ממשטור עצבני של דיאטניות ועד שנים של הרעבה עצמית ופיתוח אינטנסיבי של הפרעות אכילה קשות בחסות הדיאטנית. אבל עם כל דיאטה איבדתי בעיקר עוד קורטוב של שמחת חיים, של רצון חיות, של הבנה שלעולם לא אהיה מאושרת, יפה, עשירה ומוצלחת. כי כל מה שאני וכנראה כל מה שאני אהיה אי פעם – זו רק שמנה.

אני גאלה ואני שמנה. אני שמנה מבחירה. לקח לי הרבה מאוד שנים, מהמורות ומדורי גיהינום כדי לבחור להיות מי שאני, כולל את המראה החיצוני שלי. צילקתם את נפשי כחברה, מכל מקום שרק יכולתם. השפלתם אותי, דרסתם אותי, הקטנתם אותי והסברתם לי כל יום, כל היום, עד כמה אפסה קטנה ועלובה אני כי אני שמנה. לא השכלתם להסתכל עליי, הילדה /הנערה/ האישה. לא טרחתם לזכור שמאחורי המראה החיצוני מסתתרת בסופו של דבר ילדה קטנה ומפוחדת שנאנסה לחיות תחת חיצי הביקורת כל רגע בחייה. וכמה שגרמתם לי לשנוא את עצמי, כמויות שהיו מציפות את היקום. עם כל גרם שירדתי ירד גם הרצון לחיות. לא בגלל הגרם – בגלל הדרך, בגלל שלא סיפק אתכם, בגלל שציפיתם ממני להפוך בן לילה מילדה שמנה לדוגמנית במידה 30, ואני? קטונתי.

אני מוכשרת, באמת מאוד מוכשרת, אבל את זה לא יכולתי לספק. בזה לא הצלחתי לרצות אתכם. ואתם שראיתם אותי בדרך הביתה משיעור בלט, עטופה בקבוצה של חברות רזות יותר ידעתם לזרוק לי עקיצות של 'פחח עלאק בלרינה הדאבה הזו' ושכחתם שיש בתוך בגד הגוף הזה ילדה בת 6 שפשוט אוהבת לרקוד ואפילו נרשמת לכל חוג ריקוד אפשרי רק כדי שתהיו מרוצים כי אולי כך ארזה. אתם שלא חסכתם טינופותיכם כשהסברתם לי שהילדים שלכם צריכים להתנדנד קודם בגן כי כשאני אתנדנד אני אשבור את הנדנדה. אתם שהסברתם לי שאני חייבת להפסיק לאכול ממתקים כשבאתי למחלקת ילדים בבית החולים לשמח ילדים עם משלוחי מנות. אתם שהסתכלתם לאמא שלי בעגלת הקניות בסופר כשערכנו קניות ליום ההולדת שלי ואמרתם שאולי ראוי שהיא תקנה קצת פחות ממתקים כי הבת שלה שמנה וזה מכוער. אתם, אתם הם אלה שצילקו אותי והביאו אותי לשנוא את גופי ואת חיי בצורה כל תהומית עד שמגיל 12 כל מה שניסיתי זה רק להחזיר נשמתי ליקום.

אחרי שנים של חיים, של הבנה מה עיקר ומה טפל, של פרופורציות, למדתי אט אט לקבל את עצמי. שיניתי מה שהפריע לי אחרי שבודדתי את מה שמפריע לכם בי ממה שמפריע לי, כי עם כל הכבוד לכם, הדעה שלכם לא באמת חשובה. למדתי להבין שאני לא נחותה מכם, למדתי להביט במראה ואחרי שנים אפילו לחייך לדמות הזו שבמראה. למדתי להבין שהמראה החיצוני שלי לא מגדיר אותי, את האושר שלי ואת ההצלחה שלי. למדתי לחיות ולאהוב כל סנטימטר בגוף שלי ובנשמה שלי והיום אני גאה להגיד שאני פשוט אוהבת אותי. כמה מכם יכולים להשיר מבט אל המראה ולאהוב את מה שמשתקף ממנה? אתם לימדתם אותי בדרך של דם וייסורים שאני נהדרת, וזה לא קשור אם אני 5 קילו יותר או פחות. אתם גרמתם לי להבין שהאחריות על החיים שלי היא שלי ולא שלכם, רק חבל שעדיין לא למדתם שכל אדם אחראי לחייו וכדאי ומומלץ בחום שתבקרו ותשפטו רק את חייכם.

אני גאלה ואני שמנה. מעבר לזה אני אישה חזקה, מוכשרת ויפה. אני גם בת 30 ועל כן סמכו עליי שאני מספיק גדולה ובוגרת לבחור לעצמי את מה שנכון לי. אז לא, אני מצטערת שאני לא מעודדת דיאטות בדיוק כמו שאני לא מעודדת השמנה. אני פשוט חיה את חיי ובוחרת את בחירותיי, גם אם הם לא מתאימות לכם.