אני מפחדת מהרגע בו התינוקת שלי תתחיל לשנוא את עצמה

התינוקת שלי כמעט בת שנתיים וכבר עכשיו אני דואגת – איך אני מלמדת אותה את מה שלקח לי 36 שנה ללמוד? אני מסתכלת עליה ותוהה מתי היא תפסיק להיות מספיק בעיני עצמה. וזה מעציב אותי. הרי מתישהו זה יגיע, הרגע הזה שבו משהו בה לא יהיה כמו מה שהוא אמור להיות, שצריך להיות, שיפה להיות. כמה כוח יהיה לי אז, מול העולם כולו?

מיטל בן יהודה ושחר בתה

לפני כמה חודשים הסתכלתי על אמא שלי ואחותי ופתאום זה הכה בי – יש לנו את אותו הגוף. כל אחת והמשקל שלה וכל אחת עם איך שהיא שומרת עליו, אבל המבנה, הצורה והגובה זהים. באותו לילה התפשטתי, עמדתי מול הראי והבטתי בעצמי אולי בפעם הראשונה באמת. לא עמדתי בתנוחה מחמיאה, לא ניסיתי להיות יפה, רק התבוננתי וראיתי אותי – את הטיול למדבר שהשאיר את הצלקת על האמה, את הבליטה ברגל שהשאירה התאונה ההיא, את הרגל עצמה, את כפות הרגליים, את הלק שהיה מרוח באופן מושלם על הציפורניים ופתאום זה הרגיש כמו העמדת פנים אל מול העירום הפשוט הזה. ואז הבנתי, זאת אני. אני אולי יכולה לנסות להעמיד פנים ולהיות "כמו שאמורים להיות" או "כמו שצריכים להיות" אבל יהיה לזה מחיר, כי זאת לא מי שאני. אני יכולה לרצות שהדברים יהיו אחרת, אני יכולה לרצות להיות יותר בריאה, או ספורטיבית או מה שלא יהיה. אבל להתאים את עצמי לאידיאל יופי או משקל? אני סיימתי עם זה. ובעיקר- הפסקתי לשלם את המחיר הזה.

מגוחך אבל מאז אני לא מפסיקה לרדת במשקל, ובכל פעם שאני מתחילה להרגיש את שביעות הרצון שלי עולה, כשאני מצמצמת מרחק אל מה שצריך או שאמור, אני מתפשטת ומתבוננת בכל הפגמים שבי, ואוהבת אותם בכל ליבי.  אני מתבוננת בגובה שלי, רואה איך אני נמוכה מדי ואני רואה ורואה ורואה עד שאני מפסיקה להיות נמוכה מדי, והופכת להיות אני.

אני כל כך אוהבת לראות את הילדה הקטנה שלי מתרוצצת, שד קטן משחת. היא מסתובבת בעולם בלי שום דאגות, אפילו לא מעלה בדעתה שמתישהו תהיה לה או למישהו אחר דעה על גודל הירכיים שלה או על איך שהיא נראית מאחורה. אני תוהה אם היא תקשיב לי אם אני אגיד לה שהיא נפלאה בדיוק כמו שהיא, תוהה אם היא תאמין או שתייסר את עצמה כמו כולם שהיא לא בדיוק בדיוק כמו שצריך להיות.

אולי אם אגיד לה את זה כל יום עד שזה ייחרט במוח הקטן שלה יישאר שם הד קלוש אבל עקשן שיעמוד לה לעולמי עולמים בתוכה. אולי אקח אותה מחר בבוקר ואפשיט אותה ואעמיד אותה מול הראי, אפילו בלי החיתול ואומר לה: "שחר, תראי כמה את יפה ונהדרת, תראי כמה את נפלאה בדיוק כפי שאת".

אמאאמא לא מושלמתגידול ילדיםדימוי גוףדימוי עצמיהורות