חוגגים לנו על הילדים: איך הפכו סיפורי עוולות של ילדים למסחטות רייטינג

"דרושים: ילדים שרוצים לבכות לעיניי המצלמות ולספר על הקשיים עמם התמודדו. זה בסדר – כל קושי יעבוד. עדיפות לטרגדיות". זו אמנם לא מודעת דרושים אמתית שפורסמה בשום מקום, אך היא בהחלט משקפת את הטרנד המצער במסגרתו הורים ששים לחשוף סיפורי עוולות של ילדיהם, בזמן שהתקשורת מצדה מפגינה אמפטיה למראית עין, ובפועל הופכת את אותם הסיפורים למסחטת לייקים אכזרית, מתועדת ומתוזמרת על חשבון הילדים.

הרי, אם בחור צעיר יגיע להתראיין לטלוויזיה ויבקש לעשות זאת בעירום מלא, האם ההפקה תיעתר לבקשתו, פשוט משום שהדבר בהסכמתו המלאה? ודאי שלא. בכל זאת, עם כל הכבוד להסכמת המרואיינים, מן העבר השני מוצב שיקול הדעת של מערכות התוכניות השונות. אז איך זה שהשבוע, לדוגמה, בתוכנית "הכל כלול" ב"רשת", שודר ראיון גלוי עם ילדה בת שמונה (כן, שמונה), שהגיעה יחד עם אמה כדי לספר על סיטואציה משפילה שחוותה אצל רופאת המשפחה?!

במקרה האמור, הרופאה העירה לילדה על משקלה העודף ושיעור היתר, ואף התרתה בה שבגיל 18 תגיע למשקל שיא של 200 קילו. האם הרופאה נהגה בחוסר רגישות משווע? ודאי. האם אותה אם הפעילה שיקול דעת לקוי כשבחרה להתראיין יחד עם בתה? לטעמי כן. אולם זה עדיין לא מסיר שום אחריות ממערכת התוכנית שבחרה לשדר את האייטם הבזוי הזה, שיכול היה לעבוד היטב גם ללא פרסום שם או פני הילדה!

ניכר שאף המנחה, סיון כהן, חשה באי הנוחות המדוברת, ולכן הזכירה שוב ושוב מי יזם את הריאיון הזה (כאילו שזה באמת משנה). "פנו אלינו וביקשו להעלות למודעות ממש השפלה…", סיננה לצופים, "מה קרה, למה ביקשתן להופיע כאן?", שאלה את האם והבת ולאחר מכן שוב את הבת: "את רצית לשוחח אתנו, לספר מה היה שם". כן, כי ילדה בת שמונה רצתה לשוחח עם מערכת התוכנית "הכל כלול", כי היא הבינה את ההשלכות שיהיו לראיון פרונטלי שכזה, כי היא תיארה לעצמה שהסרטון ירוץ לאחר מכן ברשתות החברתיות לצד הכיתוב הבומבסטי: "את שמנה ושעירה, תעשי דיאטה", כי היא ביקשה את הטוקבקים מכמירי הלב. טירוף. מה יהיה עם פורנו הרגשות הזה? האם כעת קצו כל הקיצים ופנינו אל עבר השלב הבא, פורנוגרפיית רגשות של ילדינו? אין סינון גם כשמדובר בילדים? אין מחשבה לאילו טוקבקים הם יחשפו בעקבות הפרסום הגלוי? למה? מה בדיוק הערך שעומד מנגד? האם לא ניתן לפרסם את הסיפורים הללו לא חשיפת שמותיהם ופניהם? הרי מדובר בילדים, רק ילדים – ואף אם הוריהם הפעילו שיקול דעת מוטעה ואישרו את דבר הריאיון, זה ממש לא הופך אותו לבסדר. האם הערך העיתונאי היה פוחת בראיון ללא חשיפת שם ופני הילדה, או שמא רק הלייקים לסרטון בפייסבוק? באופן אירוני הכיתוב שליווה את הראיון האמור היה "מופע של חוסר רגישות", וכזה היה הריאיון הזה. בעצם לא, הוא היה גרוע מכך בהרבה.

 מקרה נוסף הממחיש את הבעייתיות האמורה, ממש מהעת האחרונה, הוא סיפורה של אופק ראשון – הילדה שחוותה שנות חרם ארוכות מבני ובנות כיתתה, שלאחר חשיפת סרטונה הוויראלי, כל הערוצים המסחריים ובכלל רצו אחריה בכדי לתעד את סיפורה הכואב. מדובר אמנם בילדה בוגרת, נפלאה ומעוררת השראה, אבל עדיין מדובר בילדה בת 13 בלבד. מה לה ולכל החשיפה האמתנית הזו?! וגם אם הסיפור נולד ברשתות החבריות, האם התקשורת צריכה לתת לזה יד? נכון, לא מדובר במקרה מובהק כמו הסיפור הקודם, שכן כביכול במקרה זה ניצב ערך גדול יותר בצד חשיפת הילדה (צמצום תופעת הבריונות ועידוד ילדים להתמודדות), שזה אולי טוב בהיבט הרחב, אך האם כך אף בהיבט הצר, של אותה ילדה בת 13? האם אופק הייתה מוכנה להפוך בין לילה לילדה המפורסמת במדינה? וגם אם כן, האין זה מדרון חלקלק ביחס לילדים אחרים שלא יהיו מוכנים להשלכות הפרסום? ובכלל, האם הדיווח התקשורתי התכוף הנוגע לעוולות ילדים מבקש לצמצם את התופעה או לרכוב על גליה?

ואכן, מעט אחרי, פורסם סיפורה של ילדה נוספת, בת שמונה גם כן, אשר אמה חשפה בפייסבוק את ההשפלות המצערות והאלימות המכוערת שהיא סופגת מצד הילדים בסביבתה. גם במקרה הזה, כלי התקשורת מיהרו לקפוץ אחר הטרף ולרקוח מהסיפור מטעמים.

אפשר לספר את סיפורם האישי של ילדים, לחשוף את הקושי שלהם כדי לעודד את רוחם, לבקש להוביל שינוי ולהעניק השראה לאחרים – אבל האם באמת צריך לעשות זאת עם חשיפת פניהם ושמותיהם בצורה הכי פומבית ומתועדת שיש? היכן ערך הפרטיות, הדאגה לשלום הילד ולהשלכות של פרסומים שכאלה? האם אנו עדים לתחילתה של מגמה מעוותת, במסגרתה הורים סבורים שבכך הם "הופכים עולמות" למען ילדיהם? האם דברי הרופאה הפוגעניים פוגעים יותר מאשר לתת לילדה בת שמונה לבכות לעיניי המצלמה? מה מצלק יותר?

אם לא נעצור את זה עכשיו, זה פשוט יהפוך לשגרה מצערת. הטלוויזיה המסחרית ותרבות הרייטינג דורסניים ואכזריים, אבל ילדינו – הם קו אדום. הורים יקרים: התקשורת ניזונה מהסיפורים הללו, ממסחטות הלייקים האנושיות, וכמו מפלצת אימתנית, כנראה שלא תפסיק – אז קחו אתם את המושכות לידיים ופשוט תגידו די. עד כאן.

 

בריונותהתעללותחינוך ילדיםשיימינג