הפרסומת של H&M: למה אנחנו ממשיכות להתווכח מיהי 'אישה אמיתית'?

"תמונה כזאת גורמת לי להרגיש בנוח עם עצמי", "חזון אחרית הימים" ו"בחיים לא שמחתי כל כך לראות פרסומת, בזכותכם אחותי הקטנה תגדל בעולם שבו שנאה עצמית זו לא הנורמה", היו רק חלק מהתגובות הנלהבות שנכתבו בעמוד הפייסבוק של ענקית האופנה השוודית H&M, שלפני כיממה פרסמה תמונה של דוגמנית מלאה מצולמת בבגד-ים ביקיני.

אתמול בשעה 9:00 בבוקר הועלתה התמונה, בה נראית דוגמנית במידות 38-40 לערך, לבושה בביקיני פרחוני ויושבת על סלע ליד הים. התמונה הייתה חלק משלישיית תמונות המציגות את קולקציית בגדי-הים החדשים של החברה, אך אף אחת מהשתיים האחרות לא גרפו כמות לייקים ותגובות אוהדות כמו זו עם הדוגמנית המלאה. הבטתי בתמונה של H&M וקראתי את התגובות דקות ארוכות. לצד הפירגונים והשמחה, לא היה ניתן להתעלם מריבים בין חלק מהמגיבות. הוויכוח שניצת ביניהן לא חדש לי.

התמונה הזו גרמה לדיון מורכב וחשוב לצוף שוב על פני השטח, כשמצדו השני של המתרס, נשים רזות המתרעמות על כך שהדוגמנית המלאה כונתה "אישה אמיתית", "נורמלית", וש"סוף סוף יש תמונה של אישה – ולא קולב".

העיסוק שלנו בגוף שלנו – בשאלות אם הוא יפה או מכוער, מושך או דוחה, סקסי או משעמם – לא נגמר. בואו נודה על האמת, הדוגמנית שהוצגה בתמונה אינה נחשבת שמנה וגם לא שמנמנה. אני נזהרת במילותיי כי למדתי שמה שאישה חושבת על עצמה הוא הוא האמת, אבל אם אשפוט לרגע באופן אובייקטיבי, חברתי, מדובר באישה שאינה מוגדרת רזה ממש, והבטן שלה קצת בולטת כשהיא יושבת. היד הימנית שלה נראית מלאה ממה שאנחנו רגילות לראות בשלטי הפרסומת, ועל אף שברור שעברה ריטוש בפוטושופ, יש בתמונה הזו אלמנטים שנראים מוכרים לנשים רבות בישראל, וודאי גם בעולם.

ולי, כמו שכתבה אחת המגיבות, היא "גורמת להרגיש יותר בנוח עם עצמי". זה לראות אישה שאני יכולה להזדהות איתה, שגם לה יש פס של קפל שומן בבטן וירכיים עבות, שלמרות שלא ראינו כאלה בכלל, הן לגמרי קיימות. המסרים של – גם לי מותר, גם אני יכולה, גם אני טובה, גם לי יש זכות להופיע על שלטי פרסומות, למרות הבעייתיות הטמונה במרדף האינסופי אחר מה שאין לנו כחלק מתרבות השפע והקפיטליזם – הם מסרים חיוביים. הם חלק מהתהליך להפוך את העולם לשוויוני יותר, כך לפחות אני מקווה. מה שלא חיובי הוא לעלוב בנשים שנראות אחרת, למרות שהן נחשבות למיינסטרים. אני מתכוונת כמובן לנשים רזות.

השאלה שמטרידה אותנו היא מי יותר "נשית". רזות? שמנות? מלאות? חטובות? בעלות חזה גדול? בעלות אגן רחב? בעלות שיער שחור? בעלות עיניים כחולות? אולי ה"נשיות" היא מרלין מונרו? אולי אודרי הפבורן? אולי אנג'לינה ג'ולי? אולי אשלי גרהם? ובכל הוויכוחים האינסופיים האלה, שלא מצליחים להכיל בתוכם יותר ממודל יופי אחד, אנחנו הנפגעות העיקריות.

דימוי הגוף של כל אחת ואחת מאיתנו הוא שלה בלבד. אני לא יודעת מה הדוגמנית של H&M מרגישה ביחס לעצמה, ואיך היא מגדירה את עצמה – כשמנה או רזה, אבל במרוצת השנים למדתי לכבד כל אחת ודעתה על גופה. יש נשים שנחשבות רזות שמרגישות שמנות – וההפך. אך הסיפור כאן הוא לא איך הדוגמנית מרגישה ביחס לעצמה, אלא מה המסר שהיא מעבירה, ומה לעזאזל אנחנו עושות עם הוויכוח המפורר הזה, שגורם לנו לצאת אחת נגד השנייה, כשאנחנו מייצרות את היררכיית ה"אישה האמיתית". אולי נחליט שאנחנו באמת באמת מקבלות מודלים שונים ומגוונים של יופי, ולא עושות את זה אחת על חשבון השנייה?

אני בוחרת להסתכל בצורה חיובית על הפרסומת הזו. נכון, אנחנו עדיין מתרגשות מדוגמניות מלאות, אבל יחד עם זאת אנחנו מקוות לא להתרגש יותר. אנחנו עדיין אומרות "אמיצה" למי שמצטלמת בחוף עם ביקיני כשהיא לא מידה 36, אבל יודעות ש"האמיצה" הזו משמרת את המצב הבעייתי. זה עדיין לא קל להיות אישה עם עודף משקל (גם כן עודף, כל מה שמעל 55 קילו נחשב פה לעודף), אבל אנחנו בכיוון הנכון. ונכון – אנחנו עדיין מתווכחות אחת עם השנייה, אבל תמיד יש קולות שמאזנים ומבקשים שנזכור מה שחשוב – והוא שאנחנו מאפשרות לנשים שלא היו בקדמת הבמה, להרגיש שגם להן מותר. לכל אחת מגיע להרגיש טוב, ואם להיות בפרסומת זה מה שעושה לה את זה, גם אם זה לא מושלם בעינינו, עדיף שנפרגן.

h&mדימוי גוףמידות גדולותרזהשמנה