סמדר גנזי נלחמת בתעשיית האנטי אייג'ינג: "תפסיקו להזריק רעל לפנים"

"לאן שאני לא מסיטה את המבט, אני נתקלת במסרים שאומרים לי 'את מזדקנת והזדקנות זה כיעור. אנחנו מציעים לך, בעדינות, להיכנס בגילך המופלג לארון ולא לצאת ממנו כי את מתקמטת וכדאי שלא תסתובבי כך ברחוב. אנחנו מציעים לך לשנוא את עצמך, לא לקבל את עצמך, אבל אנחנו נותנים לך גם פתרון להיותך פגומה – בואי נתקן אותך. זה יעלה לך בין 1,000 שקל ל-200 אלף ואנחנו רק נזריק לך רעל לפנים, או לחלופין, נחתוך אותן בסכין'".

את הדברים הללו אומרת דוגמנית העבר סמדר גנזי (57), שאת השנה האחרונה בחייה מקדישה למלחמת חורמה בתעשיית הניו -אייג'ינג הפורחת והמשגשגת. האג'נדה שהיא מקדמת במרץ וכבר הפכה לשם דבר בקרב כוכבות בחו"ל נקראת, באופן מתבקש – פרו אייג'ינג – ולא, לא לכולם נעים להכיר. "פרו אייג'ינג זו תגובת נגד ללחץ האטומי שאני חווה ומרגישה באופן יומיומי, כמעט 24/7, חוץ מכשאני ישנה", היא מסבירה, "למרות שאפילו אז לפעמים חודרות לי לחלומות הפרסומות שאני מטורגטת אליהן בכל מקום אפשרי במדיה".

אבל התעשייה הזו עושה שימוש גם בחומרים טבעיים, לא רק ברעלנים.

"כן, מוצרים טבעיים עם מזרק לתוך הקמטים (מגחכת). יש הרבה שיטות ואני מכירה את כולן, אבל השאלה שאני שואלת את עצמי היא למה מלכתחילה אני צריכה להאמין למסר הזה ולמה אני צריכה לשתף איתו פעולה. אני הרי לא יכולה לעצור או לעכב את ההזדקנות שלי. ואני גם לא חושבת שאני צריכה לעשות עם זה שום דבר כיוון שאני לא יכולה להיאחז במה שהוא בלתי ניתן לאחיזה. תעשיית האנטי אייג'ינג' היא תעשיית דיכוי נשי. כשתובעים מאיתנו למחוק את הבעות הפנים שלנו, את הסיפור שהפנים שלנו מספרות, כשאומרים לנו שהסיפור הזה לא מעניין ולא סקסי – מתקשרים לנו את המסר שאנחנו חייבות למחוק את הייחודיות והחד-פעמיות של הפנים שלנו".

איך הגעת למושג הזה -"פרו-אייג'ינג"?

"לפני הרבה מאוד זמן שמתי לב שאין היום מוצר קוסמטיקה אחד, אפילו הקרם הכי עלוב שקונים בסופר, שהוא לא אנטי- אייג'ינג. יום אחד, לפני שנה, התעוררתי בבוקר ואמרתי שנמאס לי לשמוע על אנטי אייג'ינג. אני רוצה פרו. למה אנטי כל הזמן? הרי אנטי אייג'ינג' זה אנטי התבגרות. חשבתי שהמצאתי את המושג, אבל אז גיליתי שהתחילו להשתמש בזה כבר בחו"ל. אחד הדברים ששימחו אותי זה שפתאום הייתה לי הגדרה. אם אני לא אנטי אייג'ינג, אז מה אני? אני פרו-אייג'ינג'. משמח עוד יותר שהיום אני שומעת גם נשים נוספות שמגדירות את עצמן כך. נשים שאינן מוכנות להיכנע ללחץ הזה והן מאוד ברורות לגבי זה".

למה המושג המקורי כל כך חרה לך?

"התחלתי לשאול את עצמי מאיפה בכלל מגיע השם הזה 'אנטי אייג'ינג' והמסקנה שלי הייתה שזה בא מאייג'יזם – גילנות, דעה קדומה על אנשים על רקע גילם. גברים גם סובלים מזה אבל אנחנו, הנשים, סובלות מזה הכי הרבה. העולם נגוע באייג'יזם ואני בכלל לא מדברת על אייג'יזם במקומות עבודה, שאם אני בגילי הייתי היום הולכת לחפש עבודה, מי בכלל היה מקבל אותי? הרי מבחינת שוק העבודה אני כבר לא רלבנטית. חשוב לי גם שנשים צעירות יתמכו בפרו-אייג'ינג ולא יהיו מוכנות ליישר קו עם דעות קדומות נגד נשים. לפי נעמי וולף, שכתבה את הספר 'מיתוס היופי', שהוא היום התנ"ך שלי, אייג'יזם זו הגזענות הסמויה של המאה ה-21. ומה שהכי עצוב זה שנשים מחילות אייג'יזם על עצמן, כי כשאני מאמינה לשקר הגדול שככל שאני מתבגרת הערך שלי יורד ואני פחות שווה, אני מחילה על עצמי דעות קדומות נגד עצמי. וזה מטורף. זה כמו שאדם גיי יהיה נגד גייז ושחור יהיה נגד שחורים".

רגע, את לא משתמשת בקרמים?

"ברור שכן! אבל בואי נעצור שניה ונפריד בחזרה, כמו שהיה פעם, לפני עשרים שנה, את הנושא של טיפוח והתערבויות פולשניות. התערבויות פולשניות זה לא טיפוח. זה אסון, זה זוועות, זה פתטי. אני אישה מטופחת. אני עושה ספורט, אני משתמשת בקרם לחות בבוקר ובערב, אני עושה תרגילי פנים, גוונים בשיער, מניקור, פדיקור, הכל. אכפת לי מאסתטיקה. אבל אני לא חושבת שטיפולים פולשניים זה אסתטיקה. להיפך, זה לא אסתטי".

סמדר גנזי. צילום באדיבות סמדר

גנזי נולדה וגדלה בקריית מוצקין והיא בעלת תואר ראשון בהוראת חינוך גופני מהמכללה האקדמית בוינגייט, גרושה ואם לשני ילדים. את דרכה בעולם הזוהר החלה זמן קצר לאחר שחרורה מצה"ל, כשקיבלה הצעה מקרית לדגמן בזמן בילוי עם חברים בפאב חיפאי. כשנתיים לאחר מכן עברה להתגורר בתל אביב, שם פיתחה קריירת דוגמנות ענפה לצד דוגמניות כגון אילנה שושן, תמי בן עמי וספיר קופמן, ועבדה עם מעצבים ידועים כמו גדעון אוברזון ודורין פרנקפורט. בתחילת שנות התשעים היא פרשה מהדוגמנות והחלה בלימודי משחק בסטודיו של יורם לוינשטיין. בהמשך שימשה גם כעורכת האופנה של מגזיני "את" ו"קוסמופוליטן ישראל" והגישה פינת אופנה בתוכנית הבוקר בערוץ 10. בימים אלה, מלבד פעילותה בנושא הפרו-אייג'ניג, במסגרתה היא מעבירה הרצאות, היא בעלת חברת "אקסטרווגנזי" להפקות אופנה ומנטורית לדוגמניות.

את הלחץ הסביבתי לגבי המראה החיצוני שלה החלה הדוגמנית לשעבר לחוש בסביבות גיל 40, אז מצאה עצמה מקבלת פניות ממרכזי וחברות אסתטיקה שונות לקבלת הזרקות ו"פיסול פנים" בחינם בתמורה לפרסום תמונותיה. "זה היה טרום עידן הרשתות החברתיות", היא מספרת, "והתחלתי לשאול את עצמי מה רוצים ממני. מה לא בסדר איתי? הרי אני מסתכלת במראה ואני אוהבת את מה שאני רואה. עד אז בכלל לא חשבתי על זה. תעשיית האנטי אייג'ינג בעצם התחילה בערך לפני 20 שנה ומאז היא רק הולכת ומתעצמת".

נקודת מפנה נוספת אירעה לפני כארבע שנים, כששתל סיליקון התפוצץ בתוך גופה. "במשך 16 שנה הסתובבתי עם שתלים – שעשיתי כשהייתי אחרי לידה והחלטתי שהחזה שלי לא מספיק יפה – ולפני ארבע שנים סבלתי קשות מנדידת סיליקון", היא משחזרת. "הרי מה קורה אחרי 16 שנים? את צריכה להחליף את השתלים, לנתח עוד פעם ולשלם שוב 25 אלף שקל או כמה שזה לא עולה. בזמנו בכלל לא עבר לי בראש שאני צריכה לעשות את זה כי הייתי חיונית ובריאה. אבל אז השתל התפוצץ ואושפזתי ועברתי סיוט נוראי. רק אז הבנתי באופן חד משמעי ועמוק את הטירוף של תעשיית השיפוצים והמשטור שלנו. הבנתי שאני בעצם קורבן".

"אידיאל היופי זה ענין תרבותי", ממשיכה גנזי, "בשנות ה-80 אידיאל היופי היה נשים חיוניות, אתלטיות, לא רזות מדי. לי הקארמה סידרה שבשנים האלה הלוק שלי בדיוק התאים לאידיאל והפכתי להיות משרתת שלו. כאמור, לימים הבנתי שבעצם לא הייתי רק המשרתת, אלא גם הקורבן. הרבה דוגמניות מצליחות סובלות בעצמן מהסד הצר שהאידיאל הזה מחייב אותן להיכנס לתוכו. אנחנו לא מושלמות, אנחנו בני אדם. גם דוגמניות קמות עם חצ'קון בבוקר. גם הן מתקמטות וגם להן יש לפעמים שורשים בשיער. להחזיק כל הזמן את הפסאדה הזו של המושלמות זה מעייף,  קשה, מביא מחלות, מעצבן ונמאס מזה יום אחד. כי מי רוצה לעבוד בלהיות מושלמת כל היום?"

את מדליקה את הטלוויזיה, רואה את כל כוכבות הריאליטי, המגישות ושאר האושיות, ואת מתעצבנת?

"בעיקר כואב לי הלב על בנות צעירות. אני מסתכלת עליהן מנקודת מבט של אמא. הבת שלי בת 26, בינתיים היא מאוד תומכת ומצדדת במה שאני עושה. להגיד שעוד כמה שנים היא לא תרצה להזריק? אני לא יכולה. היא זו היא ואני זו אני ומותר לה לעשות מה שהיא רוצה. אבל אנחנו רואות היום נערות שמתחילות להזריק בגיל 16 לשפתיים ובגיל 22 לקמטים שאולי רק עם מיקרוסקופ אפשר לראות. התעשייה מחנכת אותן שהן צריכות לעכב הזדקנות שתגיע בגיל 30, 40 ו-50. לצערי עדיין אין מחקרים ואנחנו עוד לא יודעים מה בדיוק קורה לפנים של בחורה שמתחילה להזריק בגיל צעיר".

מה עם ניתוחי אף, למשל? זה גם שינוי שמקומם אותך?

"שואלים אותי על זה הרבה. יש אנשים שמפריעות להם האוזניים הבולטות או הסנטר השקנאי. יש נשים שיש להן שד אחד גדול יותר מהשני בהבדל משמעותי. ואני שואלת, למה נערה צעירה צריכה להסתובב ככה בעולם? כאישה פריבילגית וכאמא אני אומרת 'בטח שכן, תסדרי את זה'. למה היא צריכה לחוות חוסר סימטריה חיצוני ולהתבייש להתפשט מול החבר שלה? שכל אחת תעשה מה שטוב לה. אני מתמקדת בדבר אחד – בהכחשת הזדקנות. ניתוח אף לא קשור להכחשת הזדקנות. את לא אוהבת את האף שלך ורוצה לנתח אותו כי לא נוח לך? לכי על זה".

סמדר גנזי. צילום: יעקב רותם

על אף שבארץ המודעות לנושא הפרו-אייג'ינג עדיין נמצאת בחיתוליה בקרב המפורסמות, ובין המעטות שהצהירו על תמיכה באג'נדה ניתן למנות את מיקי ממון ונטלי עטיה, הרי שבחו"ל הרשימה כבר ארוכה למדי ובהיכל תהילה זה נמצאות כבר לא מעט נשים רבות השפעה כגון השחקניות הלן מירן, פרנסס מקדורמנד, קייט בלנשט, מריל סטריפ, דיאן קיטון, ג'וליאן מור, אמה תומפסון, קייט וינסלט וג'ולייט בינוש. "האישה היפה" ג'וליה רוברטס בת ה-52 אמרה בראיון לאחרונה: "זה מצער שאנחנו חיים בחברה מעוותת ומבוהלת שבה נשים לא נותנות לעצמן הזדמנות אפילו לראות כיצד הן נראות כמבוגרות. אני רוצה שילדיי יידעו מתי אני כועסת, מתי אני עצבנית, מתי אני מאושרת ומתי אני מתבלבלת".

"אני נורא אוהבת שיש לי הבעות פנים", מצהירה גנזי ומפנה את תשומת הלב למאמר שנכתב על ידי פסיכותרפיסטית גופנית, לפיו ישנה השפעה גדולה על התפתחות תינוק שגדל אצל אם שהזריקה בוטוקס ואיבדה את היכולת להבעות פנים. "הרי הבטחון העצמי של התינוק נבנה באמצעות הבעות הפנים של אמא שלו בה הוא מתבונן ללא הרף בחודשיו הראשונים", היא מסבירה. "כשאימהות צעירות מתחילות להזריק ומוחקות את הבעות הפנים שלהן, הן בעצם מגדלות דור שלם של תינוקות שהביטחון העצמי, האמון שלהם בעולם והקשר שלהם עם המטפל העיקרי, שזה האמא שלהם, פשוט נפגע. יש לי מחשבות מרחיקות לכת על הדור הזה וזה עצוב לי כי אני חושבת שהאנושות משמידה את עצמה. האנטי אייג'ינג' לדעתי קשור למצב כדור הארץ, לנושא האקולוגי, למזג האוויר הקיצוני".

בהרצאתה, "לא מיישרת קמטים בשביל אף אחד", אותה היא מעבירה גם לתיכוניסטיות, סוקרת גנזי את משמעות אידיאל היופי כפי שנתפס בימי קדם ועד ימינו, מספרת על עצמה, על ההיסטוריה שלה בתעשיית האופנה ועל הצמתים המרכזיים שהובילו אותה למקום שבו היא נמצאת כיום, ובעצם חושפת את המסכה של דוגמניות ותעשיית האופנה. "אני מציעה לנשים לשאול את עצמן שאלות", היא אומרת. "בשביל מי אנחנו חושבות או עושות התערבויות פולשניות כדי למתוח, למלא או לישר את הפנים שלנו? בשביל המבט שלנו על עצמנו? בשביל המבט של אישה אחרת עלינו? בשביל מבט של גבר עלינו? לי גברים אומרים שהם לא מבינים מה קורה בעולם הזה שכל הנשים מתחילות להיראות אותו הדבר. אבל כל אישה צריכה לתת לעצמה את התשובה על זה. אני לא יכולה להגיד לנשים מה לחשוב, אני רק יכולה להציע להן לשאול שאלות שאני שואלת גם את עצמי. למרות שאני מגיעה מעולם החינוך, אני לא באה לחנך אף אחת ואין לי שום זכות לומר לאף אחת מה לעשות עם עצמה".

צריך הרבה כוח כדי להתנגד לזה בימינו.

"כל אחת צריכה לשאול את עצמה על איזה כוכב היא רוצה לחיות – כוכב ההתבגרות הטבעית או כוכב מכחישות ההזדקנות. אני בחרתי את הכוכב שעליו אני רוצה לחיות. מאז שהתחלתי עם הפרו אייג'ינג, נשים מדברות איתי כל הזמן. הפכתי להיות סוג של האורקל מדלפי. אבל אין לי מונופול על האמת. אני בסך הכל אישה בת 57 ששואלת את עצמה שאלות, בהן איך אני רוצה להזדקן. ואם אני מרגישה חסרת ביטחון בגלל שאני מתחילה להתקמט, אז למה? ואני מפנה את הפנס פנימה ומנסה להבין על מה יושב הפחד הזה. ואם יש לי כאב ופחד, אז לקרוא להם בשם ולשאול את עצמי מאיפה הם מגיעים, מי משפיע עליהם ומי מלבה אותם".

הביקורת הזו בטח לא זרה לך – עם נתונים טבעיים טובים כמו שלך, זו לא חכמה להתנגד לשיפוצים.

"ברור. שמעתי הרבה בחיי שאני פריביליגית ו'תראי איך את נראית' ו'איזה גנים יש לך'. התשובה שלי היא שלנשים יפות יותר קשה להזדקן. נקודה. לא קל לי. יש בקרים בהם אני קמה, מסתכלת במראה ואני אוהבת את עצמי וכל קמט בי, ויש בקרים בהם אני קמה ואומרת 'אלוהימה, מי זאת במראה?'. אני בן אדם. כשיורד עלי גשם, אני נרטבת. אבל אני אומרת לעצמי שאני לא אכנע, זה דיבור שאני עושה עם עצמי".

סמדר גנזי. צילום: מירי דוידוביץ

את בעצם נלחמת לא רק על התודעה אלא גם נגד מכונה קפיטליסטית משומנת היטב שלא תניח לאף אישה או גבר.

"נכון. את הנשים היא הפילה כבר קורבנות, היא נעצה את ציפורניה גם בקהל החדש, שהוא הנערות הצעירות, ועכשיו היא גם מגיעה לגברים. אבל באספקט הזה גברים לא מעניינים אותי כי אני מוכוונת נשים. יש לי ילדה בת 26 ואני חרדה מהעולם שהיא גדלה לתוכו".

רגע, מעולם לא עשית משהו?

"עשיתי. לפני כמה שנים מילאתי את הקמט שבין הגבות, מעל האף. זה כמובן לא נשאר, אלה דברים שעוברים אחרי כמה חודשים. הלכתי אז לאיזו קוסמטיקאית והיא אמרה לי שאני חייבת לעשות, אז אמרתי 'טוב, אני חייבת'. עוד לא הבנתי מה קורה בכלל".

רשמת כבר הצלחות בתחום? נשים שהיו מזריקות ובעקבות ההיוודעות אליך הפסיקו?

"פעם העברתי הרצאה באיזה קניון בחיפה. קומה מעל המקום שבו הרצאתי קיים מרכז גדול שעושה טיפולים אסתטיים. בתום ההרצאה ניגשה אלי מישהי ואמרה 'אל תשאלי, קבעתי פגישה למעלה והייתי בדרך אליה. פתאום ראיתי שאת מרצה התיישבתי להקשיב. סיימתי את ההרצאה וביטלתי את הפגישה'. אני לא חווה את זה כהצלחה אבל זה משמח אותי שהיקום בחר בי כדי לדברר את האג'נדה הזו. זה לא קשור אלי, אני צינור. משמח אותי שאני יכולה להוות השראה לנשים ולתת להן אומץ, וזה משהו שאני שומעת מהן כל הזמן. בעיקר משמח אותי כשהן אומרות לי שאני אומרת את מה שהן חושבות ושעד עכשיו הן הרגישו ממש לבד בתוך המחשבות שלהן. גם אני מתחילה להרגיש חריגה בנוף הנשי שסביבי. כולן סביבי מזריקות, בדרגות שונות. חברות שלי – מקסימות, חכמות, מדליקות, מצליחות – מזריקות. וזה לא קל. זה נהיה חלק משגרת הטיפוח. לפעמים אני אומרת לעצמי 'מה את רוצה? מה נכנס לך פתאום הג'וק הזה? שכל אחת תעשה מה שהיא רוצה ולכי כבר ותתקני את הקמטים האלה בין העיניים'. אבל אני לא באמת מסוגלת".

מנתחים פלסטיים בטח רוצים להתנקש בך.

"אני לא רוצה להכניס רעיונות לאף אחד לראש אבל אני בטוחה שאני צפרדע לא נחמדה שנתקעת למנתחים ולחברות הבוטוקס באמצע החיים. אבל אין לי שיגעון גדלות ואני מאוד בגובה העיניים. אני כן מרגישה כדוד – שחבל שאין לו מקבילה נשית –  שיורה עם רוגטקה בין העיניים של גולית. זו תעשייה עם המון כסף ויכולת השפעה, ומי אני? קטונתי. אבל אני לא יכולה לשתוק".

אנטי אייג'ינגבוטוקסניתוחים פלסטייםפרו אייג'ינג