פרו אייג'ינג או אנטי אייג'ינג? מפגש פסגה בשאלה מה עדיף

במסגרת סדרת האירועים של דיפנד ואון לייף ששמים נשים בגילאים בשלים במרכז, התראיינו סמדר גנזי, מי שהייתה אחת מהדוגמניות המובילות בארץ בשנות ה-80 וכיום מובילת תנועת הפרו אייג'ינג בישראל, ואשת התקשורת דליה מזור, כיום מרצה וחלק ממופע הבידור "צעירים לנצח" (עם טוביה צפיר, גדעון רייכר ומירי אלוני). השתיים שוחחו על תעשיית היופי, הלחץ לעבור ניתוחים והזרקות בגיל המעבר, ועל האפליה שנשים מבוגרות חוות.

אתחיל לא עם האג'נדה שלכן, אתחיל עם זה שבשיחה המקדימה עם שלושתכן אמרתן בלי לתאם אחת עם השנייה שהקורונה חידדה מאד אצלכן את הגיל, את העובדה שאתן מעל 50 פלוס.

דליה: "זה נחמד שאת אומרת 50 פלוס, בחודש הבא אני בת 71. במשך 10 שנים האחרונות אני חייבת לומר שממש נלחמתי בנושא הגילנות. הרגשתי את זה מאד חזק כשעזבתי את העבודה, היה ברור שעניין הגיל הוא מאד משמעותי בטלוויזיה בעיקר. כשפרשתי הרגשתי שבכל מקרה עדיין יש לי המון אנרגיות והמון רצון לעשות דברים והמון יכולת לעשות דברים והחלטתי שאני לא פשוט יושבת ומחכה לבית האבות, אלא אני עושה דברים אחרים, אני חייבת להיות עסוקה וזה חלק בעיני מאד משמעותי בעיני לכל אישה בגילאים האלה, כי קל מאד להיכנס לכורסה, לספה, סתם לשבת ולבהות בנטפליקס ופשוט מאבדים את כל הכישורים שלנו החברתיים, הספורטיביים. אחד הדברים שלמדתי בשנים האלה שאני חייבת שהלו"ז שלי יהיה מלא, שאני קמה בבוקר יש לי דברים לעשות ביומן שרשומים ויש לי סיבה לקום בבוקר. אז הרצאות באמת היו קטע נפלא, אני נסעתי בכל הארץ ושוחחתי ודיברתי על חיי עם אנשים והסיפור של "צעירים לנצח" שזה מופע בידור נוסטלגי בכלל היה כאילו להמציא את עצמי מחדש, לא העליתי על דעתי שבגיל 68-9 אני אעלה על במות עם עוד 3 אייקונים כאלה ושיהיה לנו כזה חיבור וקשר נפלא עם הקהל ואת עומדת על הבמה ואת מסתכלת על האנשים, לאנשים בעיניים, את רואה כמה שהם שקועים במה שאת מספרת וצוחקים ושרים וזה שוב, זה לרוץ להיכנס לוואן עם הצגה ולנסוע מנהריה בצפון ועד אילת, היינו מאד מאד עסוקים ולא הרגשתי בכלל את הגיל. שהגיע יומולדת ה-70 שלי לא התחברתי, אמרתי למי הם מתכוונים בת 70? אין לי זמן, אני מתחילה את הבוקר בטניס, ב- 7 אני כבר על המגרש. אחרי זה אני רצה לנכדים ימים שאני לוקחת אותם לחוגים ובערבים אני נוסעת למופעים ויש לי חברות כמובן, הייתה לי התנדבות קבועה בספריה לעיוורים שפעם בשבוע הקלטתי ספרים לעיוורים שזה אחת העשיות היותר משמעותיות שנתנה לי תחושה נפלאה עם עצמי. פתאום באה הקורונה ומאישה פעילה ומלאת עשייה שלא יכולתי לעבור ערב בלי לשבת ולהסתכל למחרת מה מחכה לי כי חיכו לי תמיד מלא דברים, פתאום עצירה מ- 100 ל- 0 ב- 10 שניות. כמובן שאין הרצאות, אין מופעים, את הספרייה הפסקתי זמנית כי זה מקום סגור וזה מסוכן עבורי."

לא סתם, אמרת שהרגשת קשישה

"בבת אחת תייגו אותנו כקשישים. אני שהרגשתי בן אדם כל כך פעיל אנרגטי ומלא בעשייה ובבת אחת הפכתי להיות מתויגת, מתחילת הקורונה כל הזמן דיברו קשישים בבית, בני 70 לא לצאת, פעם אחת באתי כשפתחו במאי הלכתי למספרה וביקשתי ממישהי אז עוד מאד שמרו, אז אמרתי אני כבר מסיימת תיכנסי עוד דקה שאני מסיימת, אז היא אמרה לי 'מה? שאני לא אכנס עכשיו? את תישארי בבית, אל תבואי'. אני בגילי אסור לי כבר, זה כבר לא נחשב, אני לא צריכה להסתפר ולהראות טוב, אני צריכה לשבת בבית. הרגשתי בבת אחת כאילו כל המלחמה או כל הניסיונות שלנו ושלי בכל אופן במהלך 10 השנים האחרונות למתג את עצמי כאדם פעלתן שיש לו מה לתרום ומה לעשות, בבת אחת הפכו אותי לקשישה."

סמדר את מקדישה את זמנך לקידום אג'נדת הפרו אייג'ינג, איך הכל התחיל?

"היום אני מעבירה את סדרת ההרצאות 'לא מיישרת קמטים בשביל אף אחד' אבל בשנות ה-80 הייתי דוגמנית מצליחה ובעצם התפרנסתי מהחיצוניות שלי. התהליך שאני עברתי התחיל לפני כ-18 שנה כשהייתי בת 40, אז התחילו לפנות אליי מכל מיני מרפאות לטיפולים אסתטיים עם הצעות לתיקונים כאלו ואחרים. אני לא הבנתי מה רוצים ממני ולמה מציעים לי לתקן את מה שעד שהתחילו להציע לי לא חשבתי שמקולקל. אני זוכרת שבכל פעם שהיו פונים אליי ומציעים לי 'לפסל פנים' ולהזריק או למתוח אמרתי שאני קמה בבוקר ומסתכלת במראה ואוהבת את מה שאני רואה. לא הבנתי למה אני צריכה להיכנס לכל מני פרוצדורות והתערבויות פולשניות כדי לקלקל את מה שתקין בעיניי".

סמדר גנזי. צילום: יעקב רותם. ענק תחרה לצוואר: איריס רותם

סיפרת שהגלגל התהפך לאחר שעברת הגדלת חזה, ואחד מהשתלים שלך התפוצץ.

 "הייתי עם שתלים 16 שנה ויום אחד התפוצץ לי שתל בגוף, זה היה לפני 4 שנים בערך. עברתי סיוט מאד גדול של הסננה של סיליקון שהתחיל לטייל לי בכל הגוף והתאשפזתי באיכילוב עם חום גבוה שלא ירד, עם אינפוזיה לווריד, בלי יכולת לזוז. כששכבתי בבית החולים חברה הביאה לי את הספר 'מיתוס היופי' של נעמי וולף. הספר, שנכתב ב-1992, עוסק בכל הנושא של אידיאל היופי וממש מנבא את התפתחות תעשיית הניתוחים. קראתי את הספר והתחילו ליפול לי אסימונים. פתאום הבנתי בפעם הראשונה אחרי כל השנים האלה שבעצם כשאני הייתי דוגמנית הייתי סוג של אידיאל יופי אבל הייתי גם קורבן, נכנסתי באופן וולונטרי לניתוח ואפשרתי לרופא לחתוך אותי ולהשתיל לי שתלי סיליקון רק כדי שהחזה שלי יהיה גדול בשם איזה אידאה, איזו אידיאולוגיה. זה גרם לי לשאול את עצמי הרבה שאלות".

ומאז את מתנגדת להליכים כירורגיים שנועדו "לעכב התבגרות".

 "אנחנו פותחות עיניים בבוקר וכל מה שאנחנו שומעות זה 'אנטי אייג'ינג', מה זה אנטי אייג'ינג? זה אנטי התבגרות, אנטי טבע, אנטי מה שבלתי נמנע, זה התהליך הטבעי שאנחנו עוברות בחיים שלנו. הרגשתי שאני מוצפת ונלחצת, שיש מכבש מאד חזק שאני נתונה תחתיו ואני מניחה ומאמינה שהמון נשים מרגישות כמוני. אין לי ביקורת לגופה של אישה, יש לי ביקורת על השיטה שהמטרה היחידה שלה היא לגרום לנו להרגיש לא טוב עם עצמנו כדי שנתקן את התחושה הזאת בהמון כסף ועם מזרק וסכין. זה העניין, זו שיטה".    

אפשר "להשתחרר מכבלי תעשיית היופי" ואפשר גם אחרת אם אנחנו רוצות, וזאת הבחירה שלנו. דליה מזור לדוגמה היא פרזנטורית של רונית רפאל מזה 8 שנים.

דליה: "אני רוצה להתחבר לכמה דברים. סמדר בת 58, כשאני הייתי בגילה אפילו לא העליתי על דעתי לעשות שום דבר והייתי מאד מרוצה מאיך שאני נראית. יש לסמדר עוד דרך ארוכה לעשות ואני מברכת אותה שתתמיד בזה גם כשהיא תגיע לגיל שלי. מתישהו סביב גיל 60 קמתי בבוקר, הבטתי במראה ולא הייתי מאושרת ממה שאני רואה. אמרתי לעצמי 'מי זאת האישה הזאת שמסתכלת עליי?' אני לא אומרת שזה קטסטרופה אבל אני באמת מאמינה שכל אחת צריכה לעשות מה שמתאים לה, מה שהיא מרגישה שטוב בשבילה".

התחושה הזו גרמה לך לפנות לפתרון של טיפולים? הזרקות?

"אני עושה רק טיפולים של הטכנולוגיות החדשות שיש למכונים להציע, שזה קשור בהזרקות בבוטוקס ובמילויים, מעולם לא עשיתי פייס ליפט. הנקודה היא שאני לא מצפה לחזור להיות בת 18, אין דרך כזו, זה פתטי, הרי בסופו של דבר לפרצוף ולראש מחובר גם גוף וזה קצת מגוחך להראות בפנים אישה בת 25 כשבגוף ובידיים ובכל מקום רואים שאת אישה מבוגרת. צריכה להיות פרופורציה בכל דבר. הדבר היחידי שאני מצפה מעצמי או מהטיפול שאני עושה זה להרגיש טוב עם עצמי. אני לא עושה את זה בשביל אף אחד אחר מלבדי, וזאת האמת לאמיתה".

מה זה אומר מבחינתך?

"אני רוצה להסתכל במראה ולהרגיש נוח. אני לא אהיה יותר צעירה, אוטוטו אני בת 71. כשאני משוחחת עם נשים שבאות להתייעץ איתי לעולם לא אשכנע אותן לעשות משהו, הדבר היחידי שאגיד זה שכל מה שאת צריכה זה להרגיש טוב עם עצמך בשבילך ולא בשביל אף אחד אחר. סמדר, עדיין לא בגיל בו מבינים את הניואנסים, כי בין 58 ל-71 יש 13 שנים שהן כל כך מהותיות בכל מה שקשור להתבגרות, אני לא רוצה להגיד הזדקנות, אבל זה חלק מהעניין".

דליה מזור חוגגת 70 צילום איציק בירן (יח"צ רונית רפאל)

יש תחושה של חוסר רלבנטיות?

דליה: "ברגע אחד, מהיום שיצאנו לפנסיה, אנחנו מחוקות לחלוטין, לא מתעניינים בנו בכל הנושא של עבודה. אחד הדברים שאפשר להגיד עליי לדוגמה הוא שהתבגרתי, רואים, אבל במובן הזה אני יודעת שהקול שלי לא השתנה ולא היכולת. נניח במקרה של פרסומות, לא מפרסמים שום דבר לגיל שלנו וגם לא 'משתמשים' בנשים בגילנו יותר. שנים עשיתי קריינות בפרסומות בטלוויזיה וברדיו, ואני מציינת את זה כעובדה, אבל לא מזמינים אותי יותר לעשות קריינות לפרסומות, מה השתנה? הקול שלי השתנה?"

סמדר: "לא מזמינים אותך לפרסומות כי יש גילנות מאד חזקה בכל מקום.  מה זה אומר גילנות? דעות קדומות נגד אנשים ואנחנו הנשים סובלות מזה הרבה יותר מאשר גברים כי אנחנו סובלות גם מסקסיזם ואיג'יזם, דעות קדומות נגד נשים על רקע הגיל שלהן. לכאן בדיוק מתחבר הנושא של תעשיית האנטי אייג'ינג. התעשייה הזאת אומרת לנו שקמטים והבעות פנים הם פגמים".

סמדר, כשמדברים על התבגרות לעומת הזדקנות, את תמיד מדגישה שמותר להגיד את המילה להזדקן, שזה טבעי והגוף לא בוגד בנו.

סמדר: "אנחנו צריכות לשחרר את המילה מכלאה, מותר להגיד להזדקן, זה לא אסון, זה לא מחלה. הבעיה היא הדעה שלנו על עצמנו המזדקנות. הגוף לא בוגד, הגוף משרת אותנו, הגוף נהדר אלינו, זה עניין של דיבור עצמי ואיך אנחנו מדברות לעצמנו ומה אנחנו אומרות לעצמנו שאנחנו קמות בבוקר. אמנם אני רק בת 58, אבל גם אני קמה בבוקר ומסתכלת במראה ואומרת 'איך נחתו עליי 40 שנה'. גם אני מרגישה את זה וחווה את אותה חוויה, אבל במקום להגיד לעצמי 'אוי ואבוי יש לי עוד קמט, אני חייבת לרוץ לתקן אותו', אני עובדת עם עצמי על הדיבור הפנימי שלי, על איך אני מתייחסת לעצמי כאישה מתבגרת/מזדקנת, זה עניין שהוא חשוב, הטרמינולוגיה והשפה שאנחנו מדברות עם עצמנו".

העניין הזה של הפרו איג'ינג בעצם תקף לנשים בכל הגילאים.

סמדר: "תעשיית האנטי אייג'ינג זו תעשייה שמחלישה נשים, זו תעשיית דיכוי. נכון שאנחנו נשים יותר מבוגרות אבל כולנו רואות מה קורה לבנות ולנכדות שלנו, התעשייה לוחצת חזק על נערות צעירות וכראייה ניתן לראות באיזה גיל הן מתחילות להזריק ובאיזה גיל הן מתחילות להתעסק עם הדברים הנוראים האלה. כשהן תהיינה יותר מבוגרות לא יהיו להן הבעות פנים. אלה דברים שמאוד חשוב לי לדבר עליהם עם נערות צעירות".

צריך המון ביטחון עצמי להגיד "זאת אני עם הקמטים שלי ועם שערות השיבה", לא בטוח שלכולנו יש את היכולת והאומץ לעשות את זה. תני לנו כמה טיפים שיעזרו לנו להסתכל במראה ולהגיד 'וואלה, סבבה'.

סמדר:  "אני משתדלת להתעלם מכל הפרסומות ומתקפות האנטי אייג'ינג שאני חווה ברדיו, בטלוויזיה, וברשתות החברתיות. אני ממש שמה חומות מול הדבר הזה, אני לא מאפשרת לזה להשפיע לי על התודעה. אני מורה לחינוך גופני ואני ממש מיסיונרית לספורט, מעיין הנעורים שלי הוא הפעילות הגופנית שאני עושה. כל אחת עושה מה שנוח לה ואני רצה ריצות שדה. כמובן שחשוב גם כל הנושא של תזונה מאוזנת ואני גם בעד טיפוח, אני פשוט מתנגדת למזרק ולסכין".

איפה בדיוק עובר הקו? האם פילינג זה אנטי אייג'ינג? כי כולנו שמות קרמים ומתאפרות, זה בסדר?

סמדר: "כל אחת בוחרת איפה לשים את הגבול שלה. אני לא מחליטה לאף אחת מה לעשות ואני לא רוצה שאף אחת תחליט בשבילי מה לעשות. אני אומרת איפה אני שמה את הגבול ואצלי הגבול הוא לפני המזרק והסכין. בחרתי לשים את הגבול לפני המזרק והסכין כי לי חשובות הבעות הפנים ואני מאמינה בהתבגרות טבעית. אין דבר רע בהתבגרות, התבגרות זה נס ואני לא מוכנה לשתף פעולה עם דעות קדומות נגד עצמי. אם אני אאמין לזה שככל שהגיל שלי עולה הערך שלי ירד, ושקמטים זה כיעור, אז אני הופכת להיות קורבן של תעשייה".

לינק להרשמה כאן

 

אנטי אייג'ינגדליה מזורסמדר גנזיפרו אייג'ינג