"האנורקסיה גרמה להרגיש כאילו אני שולטת בחיי"

האנורקסיה התפרצה אצלי בגיל 14. לאחר שקיבלתי מחזור הגוף שלי התחיל להשתנות, ומנערה מאוד רזה בגוף שדוף וילדותי הפכתי לנשית יותר. האגן התרחב קצת, הטליה יותר בלטה והחזה התחיל להתפתח. במקביל, נאלצתי להפסיק לרקוד ולהתעמל עקב מצב בריאותי. הפרעת האכילה התבטאה אצלי בחרדות ובבכי על השינויים שחלו בגופי ואז התחלתי להמעיט באכילה. הייתי מאוד רזה ורציתי להישאר ילדה נצחית עם נשמה של נערה מתבגרת אך לא יכולתי למנוע את השינויים הפיזיולוגים. בגיל 15 התחלתי לקחת כדורים משלשלים בכמויות עצומות – מארבעה כדורים ביום הגעתי עד ל-40 כדורים ביום. לאחר תקופה קצרה הגעתי לאשפוז בקפלן עקב משקל נמוך ואובדן רב של מלחים חיוניים לגוף. למדתי להוקיע את האוכל בקרבי ופגעתי קשות בבריאותי, ירדתי 9 ק"ג והפכתי לשדופה בצורה חולנית וחלשה פיזית, כשגובהי 1.70 ומשקלי 44 ק"ג.

כשאני נזכרת בדברים שעברתי אני חושבת ש"הסיפור" שלי התחיל מוקדם יותר, בגיל שמונה עברתי התעללות מינית על ידי שלושה אנשים שונים. זה היה הרגע בו הנחל שזרם בנפשי ובגופי הפך לסער של בכי נהרות. הדחקתי את הרגעים הקשים בהם נאבדה תמימותי והמשכתי בחיי, כאילו דבר לא התחולל וחולל בגופי ובנשמתי. גרתי בווילה יפיפייה בנס ציונה ומשפחתי היקרה האהובה והאוהבת עטפה חיבקה, פינקה וגוננה עליי מכל משמר. הייתי תלמידה טובה ואהובה שמוקפת בחברים, אך במקביל סבלתי מחרמות ומהצקות של ילדים. נעדרתי מהלימודים, עד שהוריי גילו שאני מחסירה ימים רבים מבית הספר.

כשבגרתי, דגמנתי תקופה קצרה והופעתי בעיתון "להיטון", ההצלחה הייתה קצרה כי בחרתי לעזוב את העיסוק הזה בעקבות חוויה מזעזעת שעברתי – תקיפה אכזרית על ידי שתי אחיותיה ואמה של חברה קרובה. בזמן ביקור אקראי בביתה של החברה שלושתן תפסו בגופי בכוח רב, השכיבו אותי על הרצפה, גזזו את שערי וגיחכו. את רגעי התופת, הייסורים וההשפלה לא אשכח לנצח, דקות בהן נפשי המעונה והפצועה קרסה ונעלם האמון שלי באדם – אך לא אמוני בעצמי ובבורא עולם.

רצף האירועים הקשים האלו דחפו אותי עוד ועוד לקצה. בתחילת שנות ה-90 אושפזתי בבלינסון באשפוז יום כמשך חודש וחצי במחלקה מיוחדת לטיפול בחולות אנורקסיה. אמנם עליתי במשקל במהלך האשפוז, אבל לאחר שחרורי מבית החולים שוב ירדתי במשקל. בהמשך אושפזתי במשך 11 חודשים במחלקה להפרעות אכילה לילדים בתל השומר שהקימה ד"ר אידית מטרני. במלחמת המפרץ הראשונה הייתי המאושפזת היחידה במחלקה להפרעות אכילה לילדים בתל השומר. שכבתי שם מחוברת לזונדה במשך חודש וחצי.

השתחררתי לא בריאה ברוחי ובגופי, וד"ר מטרני שהייתה המלאך השומר שלי הצילה את חיי. בשנים 1999-1991 למדתי לשרוד וחייתי עם המחלה, כשבכל רגע נתון יכולתי למות מדום לב עקב תת-משקל והקאות קשות שכללו איבוד מלחים ואשלגן ירוד מאוד. בסוף שנת 2002, לאחר שנישאתי, הקמתי משפחה וילדתי את שתי בנותיי נועה וגאיה התאשפזתי מרצוני בשלישית באשפוז יום בתל השומר למשך חודש וחצי. במהלך האשפוז נכנסתי להריון עם בתי השלישית ליה, הרגשתי שהתחזקתי מבחינה נפשית ועזבתי את הטיפול בהיותי חדורת אמונה בעצמי. אני יכולה להגיד בוודאות שהיה לי מזל גדול כשבורא עולם שמר על רוח נפשי וגופי.

בשנת 1999, נבחרתי יחד עם אישה נוספת ע"י ד"ר עידית מיטרני, לייצג את חולות האנורקסיה בוועדה למעמד האישה בכנסת. זאת במטרה לגרום לקופות החולים לאשר מימון טיפול של החולות במחלקה. בדיון בוועדה בראשותה של חברת הכנסת לשעבר דליה רבין חשפתי את עולמי הפנימי ואת מאבקי העיקש במחלה, כולל ההתמודדות עם ההקאות המרובות, התשוקה והאהבה לחולי הרזון – אל מול רצוני להיאחז בחיים. בעקבות דיון זה הוחלט שקופות החולים יממנו את הטיפול באנורקסיה ויאשרו טופס רפואי המסבסד את כל תקופת האשפוז.

איריס כליף וספרה החדש 'בת אלוהים'. צילום: יהורם גלילי

"ההבראה היא הקבלה וההבנה שאת חולה"

מה שהציל את חיי היו אהבתו העילאית של צחי, בן זוגי, וההיריון הבלתי צפוי עם בתי הבכורה נועה, חודש וחצי לאחר שהשתחררתי מהאשפוז השני. אני וצחי, כיום בעלי, חלמנו להקים ביחד משפחה. צחי חשש שבגלל המחלה לא אוכל להביא ילדים לעולם ולכן לא שמרנו במשך שלוש שנים, בתקווה ובאמונה שאכנס להריון ואז נינשא. חודש וחצי לאחר שחרורי מבית החולים (אשפוזי השלישי והאחרון) נכנסתי להריון וצחי ביקש שאעבור לגור איתו בביתו החדש. בתחילה משפחתי התנגדה לכך שאביא ילד ללא נישואין בעודי ילדה חולה ולא עצמאית, אך לבסוף קיבלה זאת ותמכה בי ללא סייג.

לנשים שסבלו מאנורקסיה שאני מכירה יש מכנה משותף: רובן עברו חוויות לא נעימות בחייהן, לעתים קשות וכואבות מנשוא הכוללות התעללות מינית או חברתית, אונס, גירושין, אלימות במשפחה, שאיפה עזה ורצון לפרפקציוניזם, קושי בהתמודדות עם ההתבגרות ואובדן שליטה על החיים. לפעמים מספיקה סיבה אחת שתוביל למחלה ההרסנית הזאת ולפעמים זהו מכלול של דברים כפי שאני חוויתי בחיי. המחלה שימשה לכאורה עבורי נפש של אחות תאומה הנושמת גופי ורוחי, שיודעת כל מה שעובר בנשמתי האוהבת, ונתנה לי להרגיש כאילו אני שולטת בחיי כשלמעשה היא בודדה אותי והובילה אותי לתהום רגשי.

אני מייעצת לחולות ולחולים באנורקסיה לקחת בחשבון שההחלמה היא עבודה רגשית כואבת שכוללת התמודדות עם מצוקות נפשיות קשות מהעבר ומהווה. ההבראה היא הקבלה וההבנה שאת חולה, והידיעה שאת חייבת לקבל טיפול נפשי ולהתחזק ברוחך ובגופך. כשאת מביטה אל הפחד האוחז ומחבקת את הכאב, הוא נעשה רך יותר ואט מתפוגג. מהכאב ומהקושי אנו למדים להבין ולהכיר נפשנו ומהם כוחותינו הפנימיים הטבועים בנו המאירים אהבה, וכך הנשמה שלנו מתעצמת, צומחת ומאמירה חיים.

כיום אני אם לשלוש בנות. הוצאתי לאור את ספרי השירה "בשביל קסום נושפת לוליטה" (תמוז, 2001) ו"ירח בר" (בית עקד ספרים, 2017). שיריי הוקראו בתוכניות רדיו וטלוויזיה, פורסמו בכתבי עת ובאתרים ספרותיים ובעיתונים ארציים, וקיבלו שבחים ממבקרי שירה רבים. ספרי "בת אלוהים" (הוצאת חדרים, 2020) הוא למעשה סיפור חיי ומסעי הפנימי והרוחני של נפשי המביטה לתשוקותיי, לחלומותיי, לכמיהותיי, לפחדיי, לכאביי, לבדידותי, לנשיותי, לאימהותי ולאהבותיי. בימים אלו אני עובדת על ספר שירים רביעי. חלומי הגדול הוא לכתוב ספר המתעד את סיפורי האישי, את מאבקי באנורקסיה ואת בחירתי בחיים.

 

**איריס כליף היא מחברת ספר השירה "בת אלוהים" (בהוצאת "חדרים") חברה באגודת הסופרים העבריים ובאקו"ם וזוכת פרס שירת הנורמן 2020 עבור השיר "ראי העולמות"

אנורקסיההפרעות אכילהספרות