מדוגמנית על למרצה על דימוי גוף חיובי: מעין קרת עם התובנות שישנו לכם את האופן בו אתן מתבוננות במראה

מעין קרת, הייתה דוגמנית על בינלאומית בשנות ה-90. כשירדה מהמסלול היא עברה לעשות מה שהכי עניין אותה כשהייתה עליו – לחקור, להרצות ולטפל במה שקשור לדימוי גוף. לפני שש שנים היא ייסדה את  CHANGING MODEL, המרכז לדימוי גוף חיובי בישראל שכיום מאגד מרצות ומנחות לקידום דימוי גוף חיובי. השבוע שוחחנו איתה.

מה לדוגמנית על עם קידום דימוי גוף חיובי?  

"בואי נאמר שעברו כבר 24 שנים מאז שהייתי דוגמנית על, אז החיים משתנים ואנחנו משתנות וזה חלק מהעניין שאנחנו משתנות, אנחנו מתגמשות, אנחנו משנות את תפיסת העולם שלנו, ואני עברתי תהליך מאוד, מאוד ארוך דווקא בגלל המקום שבאתי ממנו שהיה כל כך עסוק בנראות, בעצם שם התחילו הניצנים של מה שאני מתעסקת בו, כי זה העסיק אותי כל הזמן, תוך כדי האקט של ההצטלמות, מה עובר החוצה, מה נמצא בפנים, מה שלי, מה של המתבונן, כמה זה משפיע המבט של מי שמולי, השאלות האלה כל הזמן היו, פשוט לא היה להן הגדרה. ככל שהתבגרתי והתגבשתי אז הבנתי שזה התחום שמעניין אותי מאז ומעולם עוד הרבה לפני שהייתי דוגמנית."

אם יש אתגר משמעותי שעומד בפנינו כנשים זו מציאת נקודת האיזון האישית שלנו מול עצמנו

"כדי למצוא נקודת איזון אישית, אז אנחנו צריכות רגע להבין איפה אנחנו נמצאות בתוך הרצף הזה, ולהיות עם המון חמלה כלפי עצמנו ולהתחיל להיות באיזושהי הבנה שיש פה תהליך ארוך. שאנחנו מדברות דימוי גוף חיובי, זה לא שאין מקום לדברים שליליים, ממש יש מקום, אבל המטרה היא להתרכז ולהתמקד בכוחות שעוזרים לנו ובדברים שעוזרים לנו כדי שיהיה לנו כמה שיותר מהם. מה שאנחנו לא אוהבות אנחנו לא נצליח למחוק, אבל אנחנו נצליח לשפר כל פעם עוד קצת ועוד קצת, כי יהיו לנו עוד נקודות מבט ועוד תובנות שלנו אישיות."

אנחנו חיות בעידן הרשתות החברתיות, ולמרות שכל אחת מאיתנו משתדלת לראות את הטוב, ומה עושה לנו טוב פנימית,  מה שקורה שם בחוץ משפיע עלינו.

"ראשית צריך לבחור איך אנחנו משנות את הפיד שלנו, מה אני רואה. יש לנו שליטה מצוינת, ודי קטנה, בואי נהיה כנות, על כמה אנחנו שולטות במה אנחנו רואות גם אם אנחנו משנות את הפיד שלנו. אנחנו עדיין רואות המון זוויות והמון מקומות המון מראות. אנחנו גם צריכות המון ידע, בגלל שאנחנו כל כך שטופות במסרים הפוכים, אנחנו חייבות להתחסן על ידי זה שנבין לעומק מבחינה לוגית את הדברים, ונוכל לפתח עמדה ביקורתית. ביקורתית במידה, כי נשים אומרות 'מה את רוצה שאני כל היום אהיה בהתנגדות לעולם? אני לא יכולה, זה מעייף אותי'. אז אולי לא כל הזמן, זה לא הדבר היחיד, זה חלק מהתהליך. במקביל אנחנו גם צריכות לעבוד על החוסן שלנו, על איך אנחנו מתחזקות אישית, ופה זה המון המון עבודה שהיא לא נגמרת, בדיאלוג שלי עם עצמי, שהוא מאוד אינדיבידואלי ואנחנו יכולות לדבר פה על כלים על איך לעשות את זה, אבל בסוף זה כל אחת עם עצמה. בנוסף חשוב לגוון את האסתטיקה, להבין ולראות, פשוט לעבוד על לראות כמה שיותר אסתטיקה מגוונת."

מה הכוונה אסתטיקה מגוונת?

"זה כמו שתאכלי כל היום אותו מזון, הוא ישפיע עלייך בצורה מסוימת, אבל אם תאכלי מגוון של מזונות הוא ישפיע אחרת. אם את צורכת מגוון רחב, אם את פוגשת יותר אנשים בחייך, את מכירה יותר אנשים, את מכירה יותר התנהגויות, ואז את גם מקבלת אצלך הרבה יותר התנהגויות. ככל שהנורמה שלך מתרחבת, אז את מקבלת בעצמך כל מיני התנהגויות. ככל שאני רואה יותר מגוון של נראויות, מיומנות, תרבויות שונות, מבני גוף שונים, רמות טיפוח שונות, כדי לפתוח את הראש והמבט שלי, שכשאני מסתכלת במראה אז אני שופטת את עצמי בעיניים אחרות, זה גם כלפי עצמי וגם כלפי החברות שלי ובן הזוג שלי, או בת הזוג שלי, אני מסתכלת עליהם בצורה יותר מגוונת, יותר מאפשרת."

הכי קשה לנו זה דווקא עם העבודה על עצמי. אני ושכמותי מתקשות ללכת עם בגד ים.

"אם רוב הזמן את אישה שנוח לה עם הגוף שלה, שנוח לה עם האכילה שלה, שנוח לה עם הבגדים שלה, עם שפת הגוף שלה, ובים לא בא לך ללבוש בגד ים? בסדר. בואי לא נשים את כל המשקל על דבר אחד, כי אז אנחנו חוזרות לאותה צורת מחשבה שאם אני במספר מסוים זה מעיד עליי משהו, ושמה אנחנו נתקעות אחר כך חיים שלמים. גם בפתרון בואו לא נשים את זה באם אני הולכת לים עם בגד ים, או לא הולכת לים עם בגד ים. אנחנו לא מחפשות משהו אבסולוטי, אנחנו רואים גם כל מיני אקטיביסטיות שמציגות לנו מן קבלה עצמית והשלמה עצמית מוחלטת, לא, זה גם לא ריאלי, בואו נשאף למשהו שיותר ריאלי, של כן אני רוב הזמן בטוב עם עצמי, יש לי רגעים שלא, אבל ברגעים האלה אני יודעת לצאת מהם יותר מהר וגם שהם מגיעים הם לא כל כך קשים, הם לא נעימים אבל הם לא לוקחים אותי לבורות ותהומות."

איך אני יוצאת מזה? מה הכלי שלי לצאת מזה?

"קודם כל להבין מה זה אומר שאנחנו נשים עסוקות כל כך באיזה גודל הגוף שלנו, האם הוא צר, האם הוא ארוך, האם הוא בצורה כזו או אחרת, מה הפרופורציות שלו. ברגע שאנחנו מבינות כמה זה לא פמיניסטי, כמה זה מקטין אותנו ומצמצם אותנו באפשרויות שלנו כנשים וגם של חברות שלנו, גם של הבנות שלנו, אז זה כבר עוזר לנו קצת. דבר שני, אנחנו מדברות על אסתטיקה, אז יש כל מיני דברים שיכולים לעזור לנו. אנחנו יכולות להסתכל במראה למשל בלהתאמן במבט נטרלי, להסתכל דקה ביום, כי עכשיו אם נסתכל 10 דקות ביום במראה זה גם לא כל כך טוב, כי להסתכל יותר מדי במראה זה אחד מגורמי הסיכון. אז להסתכל דקה ביום ולנסות לא לשפוט את עצמי, להסתכל על עצמי כמו שאני מסתכלת על משהו, על יצירה. להסתכל בלי טוב ורע, בלי שמן רזה, בלי יפה מכוער, לאמן את המבט שלי משם. עוד תרגיל שאנחנו יכולות לעשות לגבי הנראות שלנו זה להסתכל על הגוף יותר כשלם ופחות על החלקים."

לא על הבטן…

"למשל לא על הבטן. יש לי המון מה לומר על העניין של בטן. לכולם יש בטן, גם לדוגמניות שדופות יש בטן, זה המבנה הביולוגי שלנו, פשוט כולנו מסתירות אותה, כולנו מכניסות אותה, היום מרטשים אותה, או הולכים לחדר כושר וזה מחזיק לתקופה מה, אבל זאת האמת – לכולן יש בטן וכולן עסוקות בלטשטש את האמת במקום לנשום לרווחה, זה גם נורא חשוב מבחינת החופשיות שלנו, הבטן שלנו היא הרגשות שלנו. היא מסמלת חלק מהרגשות שלנו, חלק מהלידות והעונג שלנו, אז למה אנחנו צריכות להחזיק אותה?

עוד תרגיל זה לקבל את ההשתנות של המבט. לקבל את זה שיום אחד אני מסתכלת ככה ויום אחד אני מסתכלת ככה. לקבל את ההשתנות של המבט שלי. אני לא יכולה תמיד לראות את עצמי אותו דבר במראה, אני פעם ככה ופעם ככה וזה מושפע מהמון דברים, אפילו מהורמונים, ממצב רוח, ממזג האוויר, לא משנה, כל אחת ומה שהיא חושבת שמשפיע. בסופו של דבר זה קורה והמבט שלי משתנה ואני יכולה לראות את עצמי אחרת בבוקר, בצהרים ובערב, ובטח שאני יכולה לראות את עצמי אחרת יום לפני והיום. אז לקבל את זה, לקבל את הדינמיות של המבט שלי, להבין שהדינמיות זאת האמת."

אנחנו גיבורות עד לנקודה מסוימת, למשל חתונה שלנו או של הבנות שלנו או בר מצווה של הילד… לעשות הכול בשביל להיכנס לתוך איזו שמלת חלומות, לרדת 6 קילו או 10 קילו בזמן קצר וכו'

"יש על זה מלא סטטיסטיקות, אני מקווה שאתן מכירות אותן. שאנחנו עושות ירידות כאלה אז אחר כך אנחנו מעלות במשקל. זה לא תהליך שהוא תורם לנו, זה תהליך שהוא מצמצם אותנו. זו הזדמנות שהיא מתחתנת לעשות בו מן חזון פרטי כזה, חזון אישי או התכווננות אישית לאן אני מכוונת, לאן אני רוצה לקחת את הזוגיות שלי גם. בואו, זה גם מאוד קשור לסקס, אם אני ככה מצמצמת את עצמי, אחר כך אני מצמצמת את עצמי בעוד זירות. בואי תרגישי נוח עם הגוף שלך, בואי תתפסי מקום עם הגוף שלך, גם בתור כלה. אז סבבה, אנחנו לא צריכות לריב עם הבנות שלנו, אם זה מה שהיא תעשה, אז טוב להגיד לה את הדברים האלה, אבל גם לתמוך בה ולהגיד לה 'אוקי, את עושה את זה, אבל בואי נגיד שקצת פחות נשים דגש על המספרים, בוא נוותר על עניין המספרים כמה שאפשר."

יש לך המלצות אחרי מי כן לעקוב באינסטגרם? כדי לגוון את הפיד?

"בטח, יש מלא. יש את מאיה דגן, יש את ריי שגב, יש את ענת אסודי שעובדת איתי, יש המון דיאטניות שמדברות בשפה הזאת של קבלה, שמטפלות בנון דיאט, סיון צ'אושו, יש את שחר כוכבי שמדהים, גבר שזה נורא טוב להוסיף אותו, בצעירות יותר יש את לורן שטרן שהיא מדהימה מדהימה וחכמה ברמות, ואת נועה ארנר כהן, יערה בנבנישתי. ברגע שמתחילים לעקוב אחריהן הן ממליצות תמיד על אחרות גם ואז תוכלו להגיע לעוד חשבונות ולאט לאט להפוך את הפיד שלכן."

את עובדת המון עם נערות צעירות. מה את שומעת מהן ?

"הרבה דברים, הרבה כאב, אבל גם הרבה פתרונות. זאת אומרת, הן כבר מודעות לפתרונות. אנחנו דור קודם בהרבה, אז הן כבר מכירות גם את מה שאנחנו מדברות פה, הן כבר קראו, שמעו, יודעות, ולפעמים הבעיה שלהן זה דווקא מולנו, מול הדעות הקדומות, הדעות הישנות יותר, שלנו.  זה רגע הצד האופטימי שהן כבר כן מכירות וכן מבינות, ועם זאת אני שומעת מהן הרבה על פילטרים."

מה אנחנו יכולות לעשות כאימהות?

"להבין מתי אני מסתכלת על הילדה שלי בצורה שיפוטית, ומתי אני מסתכלת ורואה את הדברים שאני כן אוהבת בה וכן רואה בה יופי, גם חיצוני וגם לא חיצוני, ואיך אני אומרת לה את זה, ואיך אני מראה לה את זה, וקודם כל להתבונן בדבר הזה.

דבר שני, אני עוזרת לה להתאמן על רגעים שמישהו יכול להעיר לה הערה, כי בעצם זה אחד הדברים הכי קשים שמישהו זורק לי הערה, או שמתחילה שם איזושהי התדרדרות בדימוי הגוף, או שזה מחזק לי משהו שחשבתי גם ככה על עצמי והנה יש לזה ממשות בעולם, מישהו אמר לי את זה, למשל חשבתי שיש לי אף ארוך והנה מישהו אמר לי את זה, אז זה מצדיק את זה. אז בתור אימהות אנחנו ממש יכולות להתאמן איתן על איך אני מגיבה, איך אני מנתחת את הסיטואציה הזאת כדי שהיא לא ישר תיכנס לי פנימה. לא להיות בעצב חשוף. זה יפגע בי עדיין, גם שאני אדע איך אני מגיבה זה יפגע בי, אולי קצת פחות, אבל יהיה לי את אימא איתי ואני אוכל לספר לה אולי. אני כאילו מכינה לה צידה לדרך בעניין הזה."

איזה תשובות יש לך עבורן? מה אומרים?

"אני שומעת אותן, אני לא מכינה תשובות, אני בעיקר מקשיבה להן, כי להגיד לנוער, או לילדות דברים זה לא כל כך עובד, צריך לשאול אותן את השאלות ולהקשיב להן, לשאול אותן מה יעזור. אחרי שהן אומרות 10 תשובות אני אוסיף עוד כמה תשובות של עוד דרכי פעולה. יש הרבה דרכים, כל אחת מה שמתאים לה, אני לא חושבת שיש דרך אחת שנכונה לכולן. בעיקרון זה להבין שלא אני הבעיה אלא הוא או היא הבעיה, מי שזורק את ההערה הוא הבעיה ולא אני, ושזה לא צריך לערער אותי, אפילו אם זה כואב וזה בסדר שזה כואב, כי זה כואב, זה לא צריך לערער את הדרך שלי ואת עמוד השדרה שלי. חלק מהעבודה שלי מול נערות היא באמצעות קלפי המראות שיצרתי. קלפי מראות הם קלפים לעבודה בבית ובקליניקה לחיזוק הדימוי העצמי והגופני של נערות ונשים. העבודה איתם מתחלקת ל3 רבדים דרך 3 סוגי קלפים שונים:

עבודה דרך חיזוק ובירור עמדה חברתית ומיגדרית, עבודה דרך חוסן על חוזקות אישיות בשפה מאוד אינטימית ונגישה, ועבודה דרך תמונות של סוגי נראות מגוונים של נערות ונשים צעירות (לנשים התמונות מאפשרות שאלות ובירור על הנערה שהיינו). בעזרת התמונות אפשר להיות מודעות למחשבות ולתפיסות שיש לנו לגבי דימויים של נראות. הקלפים הם תוצאה של איסוף תובנות מ-20 שנות עבודת שטח והקשבה שלי לנערות ונשים, ומהמחקר בתחום. הפידבקים שאני מקבלת גם מנשות מקצוע, גם מאימהות וגם מנערות גורמים לי להבין שיש פה משהו שהיה דרוש הרבה זמן.

גם בנים וגברים סובלים מדימוי גוף בעייתי. נכון?

"נכון. לגמרי. זה משהו שהוא לא היה ידוע הרבה שנים, ובטח שלא היה ידוע כמו שהוא עכשיו והיום מבינים שגם בנים סובלים מדימוי גוף בעייתי, זה פשוט בא לידי ביטוי אחרת, הביטוי של זה לא יהיה דווקא ברזון, גם אצל נשים זה לאו דווקא בא ברזון, כמובן, אנחנו כבר יודעות את זה, אבל אצל גברים זה יותר בשרירים, הצורך והרצון הוא בהרבה שרירנות יתר, כמה שאני יותר שרירי אני כאילו יותר בטוח בעצמי, וזה יכול לקרות באמת יותר אצל בנים שהם קטנים יותר, נמוכים יותר, צנומים יותר, יש עוד, יש גם את השמנים כמובן, וגם בנים להט"בים. יש בנים שלא עונים על אף אחד מההגדרות האלה וגם סובלים מדימוי גוף נמוך. חשוב אבל לזכור אם יש נער או נערה שממש מסתבכים עם דימוי הגוף אז צריך להגיע לאיש מקצוע אחד על אחד, זה לא מספיק מה שאנחנו יכולות לעשות, זה מוגבל. אם אנחנו רואות שהוא ממש לא אוכל מספיק, או אוכל יותר מדי אוכל בריא או טבעוני, הדברים האלה יכולים להיות טובים במידה, אבל ברגע שזה קיצוני מדי ומתעסק יותר מדי, אז אפילו אם אנחנו לא בטוחות כדאי להתייעץ עם איש מקצוע ושווה ללכת לאיזושהי עובדת סוציאלית קלינית, פסיכולוגית, יש גם דרך הרווחה דרך קופות החולים, יש כל מיני דרכים להגיע לדברים האלה גם בלי לשלם הון, כי מה שאנחנו מדברות עכשיו זה משלים לדבר הזה. כל מקרה הוא אינדיבידואלי וצריך להבין אותו יותר לעומק."

נשים גם סובלות מהאופן שבו גברים מסתכלים עליהן. בעיקר בקרב גברים צעירים שדימוי הגוף שלהם לגבינו והתובנות לגבי סקס עוצבו דרך פורנו

"האמת שאני שומעת את זה גם מנשים בגילנו. זה כן נאמר, לפעמים זה במבטים שאת מרגישה את זה, חווה את זה, כי את כבר מכירה את זה מכל חייך, אז את יודעת לזהות את המבטים האלה, ולפעמים ממש זה נאמר, יש גם את הגברים עם הטאקט המתאים לומר את זה, לצערי אני שומעת על זה הרבה.

זה קורה כי הם משליכים עלינו את חוסר הביטחון שלהם, כמו שאנחנו משליכות עליהם גם, בואו נודה, אבל הם משליכים עלינו את חוסר הביטחון שלהם ואת הצורך שאת תייצגי אותו גם באיזשהו סמל סטטוס חברתי, כאילו את מייצגת את המיקום שלו בחברה, כל הדברים האלה קורים, אז מה עושים? קודם כל מדברים, ברגע שיש מישהו שאת רוצה ליצור איתו יחסים, אז לדבר ולהציף את הנושא הזה, כי יכול להיות שגם אצלו זה נושא נורא רגיש וזה יעשה לו גם טוב לדבר על זה. גם פה נדרש אימון כדי שאנחנו נוכל לענות את התשובות וזה קשה וזה ברור לי שככל שזה רגעים יותר אינטימיים זה יותר קשה לענות, כי אין לנו הגנות שם, אבל כן כמה שיותר נבין את הסיטואציה ונבין שהבעיה היא בהם ולא בנו, וממש נתאמן על תשובות, אז זה יכול לעזור לנו."

מעיין ובן. (מתוך עמוד הפייסבוק של "חתונה ממבט ראשון"

אנחנו שופטות את עצמנו אבל גם מי שמולנו. מדינה שלמה רעשה ממעין דורי מידה 44 הכי ישראלית שיש

"יש פרופ' שחוקרת את התחום הזה, שמדברת על זה שאנחנו צריכים כמה פרמטרים קבועים כדי שנקבל מישהו שמדבר איתנו. כלומר אם מישהי היא גם שמנה, גם דרך המשקל שלה, גם דרך המוצקות שלה – כמה היא מוצקה, גם דרך העור שלה – כמה העור שלה חלק, זאת אומרת כל מה שקשור בכתמים, נמשים, פצעים, קמטים, וגם דרך הגיל שלה, שכל הפרמטרים האלה אנחנו בודקים דרכם את מי שעומדת מולנו, ואם יש לנו יותר משניים שהם לא תקינים, אנחנו לא נקשיב לה אפילו."

ואוו. גם נשים מול נשים?

" כן. אני לא חושבת שזה בהכרח קשור בעין גברית או נשית. גם נשים לגמרי שופטות נשים אחרות וכולנו מושפעים מאותה חברה, זה כבר לא דווקא הגברים מייצגים את החברה הפטריארכלית יותר. אני חושבת שאנחנו בתהליך ואנחנו מדברים על טלוויזיה, ולחשוב שטלוויזיה יכולה להביא לתוכנית שידוכים בבת אחת מישהי שהיא לא כמו מעיין דורי, זה מגניב, אבל זה יכול להיות תקדימי ואקטיביסטי ברמות, ויכול להיות שהם יאבדו 50 אחוז מהצופים והצופות שלהם והם לא יכולים לקחת את הסיכון הזה. זה אמיץ מי שעושה את הצעד הראשון, כי עד עכשיו לא הייתה מישהי כזאת בתוכנית שידוכים וגם לא ריאליטי. אם לא נשפוט את זה אלא נסתכל ונגיד איזה יופי, קודם כל נקבל את הצעד הזה הראשוני. אם נעשה את זה בבת אחת, אז זה לא יהיה תהליכי. זה כמו שאנחנו עוברות תהליך עם עצמנו. בבת אחת תורידו בגד ים ותקפצו למים, יכול להיות שתחוו ניתוק מהגוף ולא חיבור לגוף. זה חייב להיות הדרגתי."

שיפוטיות זו מילת מפתח. איך אנחנו מפחיתות את השיפוטיות כלפי עצמי והחוצה?

" אני שומעת נשים שאומרות 'אני גם רוצה לקבל את עצמי ככה' וזה גם הפך למן יעד בלתי מושג. כל מיני נשים שהן ברשת שמדגמנות או מציגות קבלה עצמית, זה גם הפך למין עוד משהו לקנא בו. צריך להבין שאנחנו בתהליך וזה כמו מן גילוף כזה, אנחנו מגלפות עוד שכבה ועוד שכבה. אנחנו לא יכולים בבת אחת לקבל את עצמי וזהו, יכול להיות שיהיה לנו רגע כזה שאנחנו נקבל את עצמנו בצורה טוטאלית, אבל למחרת פחות ויום אחרי קצת וזה התהליך וזה בסדר ויהיה לנו רגע אחורה ורגע קדימה. צריך תמיד לזכור שדימוי הגוף שלנו גמיש, שדברים שנראים לנו שהם לא יכולים להשתנות ונראה לנו שזה פוראבר אבר, כדאי גם לדעת שזה גמיש ולאט לאט לפעמים תנועה קלה משנה כבר ומתחילה איזשהו שינוי."

לאתר האינטרנט של מעין קרת הכולל הרצאות לנשים וסדנאות לנערות https://www.maayankeret.co.il/
קבוצת הפייסבוק המיועדת רק לאנשי מקצוע (ורק לעונות ועונים על שאלות ההצטרפות)  https://www.facebook.com/groups/125117041550832