מנערה בולמית מבית מכה למאמנת הורים ליחסים בריאים עם ילדיהם

גדלתי בבית קשה עם אלימות. אבי היכה את אמא שלי, גדלתי בתחושה שלא אוהבים אותי ולא רואים אותי ופניתי לאוכל כמקום נחמה ופיצוי. בגיל ההתבגרות פיתחתי בולימיה שאותה הסתרתי מהמשפחה שלי גם בתקופת הצבא. אמא שלי גילתה את הבולימיה כשהתאשפזתי בבית חולים. היא הייתה שבר כלי, כעסה עליי, ואמרה 'איך אני עושה לי את זה? לא אכפת לך ממני'.

היום אני יודעת שאמא שלי אהבה אותי, רק שלא היו לה את הכלים להראות לי את זה. אבי נפטר, הוא אפילו לא הכיר את שמות ילדיי כשהיה בחיים. נשבעתי שבבית שלי, הילדים שלי יגדלו אחרת, בתחושת אהבה עצמית. התחתנתי, ילדתי שלושה ילדים. אבל הקושי הראשון הגיע כשהבת הבכורה שלי הייתה בת 8, ילדה חסרת ביטחון, ללא אהבה עצמית, שהייתה בוכה ומתוסכלת, והמערכת יחסים שלנו לא הייתה טובה. לא הבנתי איך אני עושה הפוך מאמא שלי – אבל התוצאה היא אותה התוצאה!

הבנתי שההזנחה שחוויתי כילדה הובילה אותי לשליטת יתר. קוראים לזה "הורות הליקופטר". הורה שמרחף מעל הילד ולא נותן לו להיכשל, לחוות תסכול, כדי שהילד יהיה מאושר. והתוצאה היא ילדים חסרי ביטחון. מרוב דאגה התערבתי לבת שלי בבחירות, הערתי הערות, אסרתי, כעסתי. זה חירב לי את המערכת יחסים איתה.

החלטתי שחסרים לי כלים להתמודד ופניתי לאימון אישי ומנטלי. באימון לא מדברים על הבעיה עצמה, אלא מתמקדים בחוזקות של הילד ומעודדים אותו. שם מצאתי את השליחות שלי ועזבתי את עבודתי במשרד החינוך. אחרי 15 שנים כמחנכת בחטיבת הביניים והפכתי את הלימודים לדרך חיים, ויצאתי לעצמאות. דרך הכלים, מתוך הפסיכולוגיה החיובית, התקשורת המקרבת, האימון המנטלי והגישה האדלריאנית, אני עוזרת להורים לקבל כלים וכיוון חדש, תוך העצמה של הילדים וההורים, ומייצרת יחד איתם בית שיש בו מערכות יחסים בריאות עם תקשורת טובה.

היציאה לעצמאות, לכשעצמה, הייתה אתגר לא פשוט. זה לא מספיק לרכוש כלים וידע מקצועי לטובת הגשמת השליחות שלי, אני צריכה גם להתמודד עם אתגר נוסף והוא לשווק את העסק שלי, כדי שבכלל יגיעו אליי לקוחות מתאימים שמעוניינים בשירות ובליווי שלי. אז הצטרפתי לארגון "עצמאית" בעיצומה של הקורונה – ארגון נטוורקינג לנשים בעלות עסק עצמאי מכל רחבי הארץ שמאפשר לחברות בארגון שווק את עצמן באמצעות שיווק מפה לאוזן.

כשהצטרפתי, הכרתי נשים עצמאיות ועוצמתיות, התחברתי, היה לי עם מי להתייעץ בכל דבר ועניין שקשור לעסק שלי ובכלל. הרגשתי שאנחנו מדברות באותה שפה עסקית נשית וחוות אתגרים דומים. התחלתי לקבוע פגישות אחד על אחד כדי להכיר יותר מקרוב עסקים וסיפורים של נשים, התחלתי לארח נשים עם עיסוקים משיקים ומשלימים לשלי בלייבים שבועיים באינסטגרם, דבר שנתן ערך רב לקהילה שלי. בזכות החברות שלי בארגון, אני מקבלת פניות מלקוחות רלוונטיים עבורי, אני מקבלת השראה ליצירת שירותים חדשים בעסק שלי ומוטיבציה גדולה לעשייה. מרגישה שמצליחה להתפתח ברמה העסקית לצד התפתחות אישית.

היום אני מאמנת הורים למערכת יחסים בריאה עם הילדים, ובמקביל אני חוקרת את נושא הפרעות האכילה ומבינה שלתגובות אימהיות ואמפתיה אימהית יש תפקיד מאוד חשוב במניעת הפרעות אכילה ואפילו הצלה. בספר "השפה הסודית של הפרעות אכילה" כותבת פגי קלוד פייר שהמטופלות שלה מתארות את התודעה השלילית שלהן כמו שדון או מלאך המוות שמתגבר על התודעה החיובית שלהן עד רמה שהתודעה השלילית משתלטת עליהן.

מניסיוני כבולימית לשעבר אני זוכרת את התקופות בהן התודעה השלילית שלי הייתה מדברת אלי, משתלטת ואומרת לי שאני חייבת להקיא, שאסור לי לאכול, שאני שמנה ובהמה ולא מגיע לי שיאהבו אותי. לכולנו יש קול קטן בראש שמוריד אותנו, לכולנו יש דיבור פנימי, ואנחנו כאימהות יכולות לעזור לילדים שלנו להגדיל את הקול הפנימי החיובי. לדעת את החוזקות שלנו, לאהוב ולקבל את עצמינו, לחיות בהערכה עצמית גבוהה ותחושת מסוגלות גבוהה.

הקול הזה מדבר אלינו כמעט תמיד. באחד המקרים שאני משתפת בסדנה שלי אני מספרת על הבת שלי שמתאמנת בנבחרת האומנותית בהחלקה על הקרח. יום אחד המאמנת של הבת שלי הביאה לאימון משקל ושקלה בו את הבנות. קבלתי בוקס בבטן! כעסתי שעדיין עושים דברים כאלו. כל החוויות שלי מהבולימיה צפו. גיליתי שיש הרבה טריגרים שיכולים בקלות להוביל להפרעות אכילה, פחדתי שהבת שלי עלולה לעבור את מה שאני עברתי, ואולי לא תצליח לצאת מזה. מהסיטואציה הזאת למדתי שלפעול מתוך פחד לא יוביל אותנו למקום חיובי. הילדים שלנו לא צריכים ש"נציל אותם". להיפך, "הצלה" רק מקטינה אותם, ואת תחושת המסוגלות שלהם. הילדים שלנו צריכים אמפתיה, שנרגיש, נשמע ונראה אותם.

בולמיההורותחינוך