זוכרים את ענת אלימלך: שירת נשים המונית למען קורבנות האלימות

ב-25.11.97, שישה ימים לפני שנרצחה השחקנית ענת אלימלך על ידי דוד אפוטה בן זוגה הקנאי, פנה אביה של ענת למשטרה וביקש שיחרימו את נשקו האישי של אפוטה. המשטרה לא עשתה את זה בעקבות פנייתה של ענת עצמה שביקשה לבטל את הבקשה. דבר שעלה לה בחייה.
בשני לדצמבר, פחות משבוע אחר כך – דוד אפוטה ירה בענת והתאבד.

צילום: חנוך גרזיצקי. מתוך ויקיפדיה

עשרים ואחת שנים עברו מאז האירוע המתוקשר אך נדמה שלא הרבה השתנה במדינת ישראל בכל הנוגע לאלימות ורצח של נשים. ב-2018 נרצחו 22 נשים על ידי בן זוג, גרוש או קרוב משפחה אחר. והמציאות שבה אנחנו ממשיכות לקרוא על כך בעיתון, נאנחות וממשיכות הלאה בחוסר אונים חייבת להשתנות. יש יותר מדי מקרים בהם הכתובת הייתה מרוחה על הקיר, יותר מדי סיפורים על גילויי אלימות קודמים ועל רווחה ומשטרה שלא ממש מתפקדות, אבל שום דבר לא זז.

יש מה לעשות – אפשר להתחיל בלעורר יותר מודעות ולהרים מחאה ציבורית קולנית, כזו שתיאלץ את נבחרי הציבור ומשרתיה לנקוט פעולות ממשיות. החוקים צריכים להיות יותר נוקשים כלפי אלו שמאיימים על נשותיהם: כשאדם כלשהו מביע דעתו ברשת החברתית וכותב שהיה רוצה במותו של ראש ממשלה למשל, או כותב על שאיפתו לרצוח ערבים/יהודים – מיד ייעצר אותו איש, ייחקר ויהיה נתון במעקב, וכמובן שנשקו האישי באם יש לו כזה, יוחרם. איך ייתכן שאין התנהלות דומה במקרה של גבר המאיים על אשתו, בפני עוקביו או בפני מכריו?! במקביל חשוב שגורמי הרווחה יקבלו תחזוק גם הם. המצב בו אישה מכניסה את עצמה לכלוב הזהב של מקלט לנשים מוכות הוא אבסורד. איך הגענו למצב שיש נשים שחוששות להסתובב חופשי?

ולבסוף, אין מנוס מהשקעה רבה בחינוך. ענת אלימלך נרצחה לפני שני עשורים. בינתיים גדלו פה דורות חדשים ונדמה שהאווירה המאפשרת מציאות כזו לא השתנתה. האווירה בתכניות הטלוויזיה, הבדיחות המסתובבות בקבוצות הוואטסאפים, האופן שבו מתנהל השיח הציבורי סביב נשים (אפילו בכנסת) הם עדיין כאלו המחפיצים את האישה ורואות בה אובייקט. כזה שלגברים יש בעלות עליו. חייבם לחנך את ילדים שלנו שאישה היא לא רכוש. ככל שיותר ויותר תכנים כאלו יוחרמו, יותר נבחרי ציבור המתבטאים כך יוקעו – כך יהיה פה יותר מקום לשיח אחר. רצח של אישה עדיין לא מזעזע פה את הציבור כמו ישראלים שצועקים על השוקולד במטוס, או ציוץ לא מוצלח של בנו של ראש הממשלה,
והאדישות הזו הורגת עוד ועוד נשים בכל שנה.

עושות שינוי – די לאלימות נגד נשים

יעל יהודה היא אם חד הורית שבמשך שנים חלמה לעסוק במוזיקה אך שטף החיים מנע זאת ממנה. בשנתיים האחרונות היא החלה להוציא לאור שירים שכתבה והלחינה בעצמה. את השיר "קרוב היום" כתבה על תחושותיה של אישה הכלואה במציאות איומה של אלימות וחולמת לצאת ממנה.

יעל יהודה. תהל רובין

ביום ראשון הבא ה- 25.11 יחול יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים – ביום זה, מפיקה יעל שירת המונים לנשים שתתכנסנה יחד להקלטה וצילום של קליפ לשיר שכתבה. מטרת הקליפ, שיופץ ברשתות השונות ובאמצעי התקשורת, להעביר מסר חזק וחד משמעי – די לאלימות נגד נשים! זה בידינו.

האירוע יערך בשעה 19:00 באולפני דניאל במושב ישעי והוא פתוח לציבור הנשים הרחב. ניתן להרשם בטופס בלחיצה כאן. השיר והקולות השונים יישלחו מבעוד מועד. את לא רוצה לשיר? לא יכולה להגיע? אתה בכלל גבר? אפשר להראות תמיכה ולהשתתף כספית בהפקת הארוע בכל סכום שתבחרו – כאן.

ככל שיהיו יותר נשים – כך נפגין יותר כח. אני אהיה שם – ואת?

אלימות כלפי נשיםענת אלימלךרצח נשים