כשמדברים עם יעל יהודה, קשה לקלוט מה היא עברה ואיזה סיפור חיים היא נושאת בתוכה. אדם מהישוב יתקשה לעכל שסביבו יש נשים שחיות חיים "נורמטיבים" אבל עוברות בכל יום עינויים והתעללות נפשית ופיזית, אבל למרבה הצער המספרים גדולים מכפי שנוכל לשער. מהבחינה הזאת יהודה, אמא לשמונה ילדים מאפרת, היא פורצת דרך. למרות שהיא חיה בקהילה שנחשבת לסגורה, היא מתעקשת לשתף במה שעברה כדי להציף את הנושא ולגרום לנשים נוספות להבין שהן יכולות לחיות אחרת. גם אם המחיר נראה לפעמים גבוה מידי. כשיהודה (55) מספרת על מה שעברה קולה לא רועד לרגע, אפילו כשהיא נזכרת באכזריות שספגה מבעלה. הכוחות העצומים שיש בה הצילו אותה מחיים של אלימות בלתי פוסקת והתעללות נפשית שנגעה בנקודות הכי כואבות שלה.
הסיבה לראיון היא השתתפותה של יהודה בקמפיין של און לייף ועמותת ל.א לאלימות לקידום קווי חירום לנשים שנמצאות בזוגיות אלימה (6724*). הקמפיין נולד במטרה לחשוף נשים שנמצאות בקשר אלים, פיזי או נפשי, למתנדבות שמסייעות ופנויות לשיחה 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, בכל השפות תוך שמירה על אנונימיות. הצורך הדחוף בהפצת המספר הגיע בעקבות מותן של מיכל סלה, מריה טל ואסתי אהרונוביץ' ז"ל שנרצחו באכזריות על ידי בני זוגן מוקדם יותר השנה. המתנדבות בקווי החירום עוזרות לנשים שרוצות לדעת כיצד לפעול, מעוניינות להתייעץ או אפילו רק רוצות לפרוק את שעל ליבן. לרגל השקת הסירטון בהשתתפותה, יהודה עצמה החליטה לראשונה להיחשף ולספר את סיפורה.
רגע לפני שאת משתפת בסיפור שלך, בואי נחזור דווקא לרגע בו החלטת לעזוב. היית נשואה תקופה ארוכה, מתי הבנת שאלו לא החיים שייחלת להם?
"אני חושבת שמאז ומתמיד בעלי גרם לי להרגיש שאני עושה הכל לא נכון. הוא אף פעם לא היה מרוצה, לא משנה מה עשיתי ולא משנה כמה ניסיתי שהכל יהיה טוב בבית, כלום לא עזר. יש אלימות פיזית שמשאירה על הגוף סימנים כחולים ויש אלימות שקטה שאי אפשר לראות אבל היא גומרת את הבן אדם מבפנים. אני חוויתי את שתיהן, את זו השקטה קשה יותר לאישה לפענח".
במה זה התבטא?
"את נמצאת במקום שאת כל הזמן בלחץ ואת לא יודעת באיזה מצב רוח הוא ומה תהיה הסנקציה הבאה. כשהוא היה מחליט הוא היה יכול לסגור אותי בחדר ולמנוע ממני להגיע לילדים הקטנים שלנו שבכו, אפילו בלילה כשהייתי צריכה לקום אליהם. אם הייתי ממרה את פיו זה היה מכעיס אותו, הייתי מרגישה את זה בתנועות המאיימות שלו ובהתנהגות ששידרה 'חכי תראי מה אני יכול לעשות לך'. הוא רצה להסיע אותי לכל מקום בהתחלה חשבתי שזה מאהבה אבל מהר מאוד הבנתי כמה זה חונק שהוא תמיד צמוד אליי, ומתערב ומונע ממני לנסוע לאן שאני צריכה. הוא עשה את זה כדי לדעת תמיד היכן אני נמצאת ולמנוע ממני בכל דרך אפשריות להגיע למקומות שלא מצאו חן בעיניו, אפילו אל המשפחה שלי. לאט לאט הוא הרחיק אותי מכולם".
חיית בגוש עציון ביישוב מאוד קהילתי, אף אחד לא זיהה מסביב מה את עוברת?
"מבחוץ הייתי אישה עצמאית, מצליחה ומלאת הומור אבל בבית הייתי תמיד מפוחדת ודרוכה. הוא השתלט לי על החיים, היה מאיים עליי וכועס לא משנה מה. הוא למד את נקודות התורפה שלי וידע שציפור הנפש שלי הם הילדים שלנו והשתמש בהם כדי לענות אותי".
מה זה אומר?
"בעלי ידע כמה אני חרדה לילדים ופגע בהם כדי לפגוע בי. יום אחד יצאנו כולנו לטייל יחד כי הוא רצה, ואם הוא רוצה אנחנו חייבים. הדרך התארכה והילדים היו עייפים אז ביקשתי להפסיק את הטיול ולחזור הביתה. כעונש הוא לקח את שני התינוקות שלי, בני שנה ושנתיים וחצי איתו, והמשיך ללכת. הם היו עייפים ואחד מהם לא הרגיש טוב אבל אותו זה לא עניין. הוא אמר לי 'אני לוקח אותם איתי והם יגמרו את המסלול לא משנה מה'. עמדתי שם חסרת אונים מתחת לעץ עם שאר ילדיי ולא ידעתי מה לעשות. כשמישהו מכה אותך את יודעת לזהות שאת במקום לא טוב, אבל כשמישהו מתעלל בך בצורה כזאת לוקח לך זמן להבין שאת צריכה לעזוב, שגם זו אלימות".
איך נראים חיי היומיום בבית כזה?
"כשהוא היה חוזר מיום עבודה הילדים ואני היינו נכבים. כשהוא רצה לאכול הוא היה סוגר אותם בחדר כדי שהוא יוכל לשבת בשקט לאכול. נוצר מצב שבהתחלה הייתי מנסה ללמד עליו זכות כי הוא חזר מיום עבודה, אז הייתי אומרת לילדים לשחק בחדר אבל באיזשהו שלב הבנתי שאני הולכת להיות איתם יחד. זה היה סוג של אמירה, ועמידה על שלי, משהו קטן שכאילו יכולתי לשלוט בו, אבל לא באמת. הייתי חוטפת אחר כך כי הוא כעס שאני איתם ולא איתו".
למה החלטת לחשוף את הסיפור שלך?
אחת הסיבות שאני יוצאת עם זה, זה בגלל שחשוב לי מאוד להעלות מודעות לסוגי האלימות הפחות 'נראים'. אלימות שקטה שפוצעת בפנים, וכן גם כאלו הקשורים לאורח החיים במגזר שלי. דברים שקורים כביכול בשם הדת. אני רוצה שנשים יידעו שזה קיים ושגם במקרים כאלו מדובר באלימות כי לפעמים כשאת בפנים קשה להבין באיזו סיטואציה נוראית את נמצאת".
למה את מתכוונת?
"אני אתן לך דוגמה, אצלנו במגזר נהוג ללכת להתייעץ עם הרב כשיש שאלות הלכתיות. כשהייתי אומרת שיש לי שאלה להפנות לרב הוא לא היה נותן לי. הוא היה אומר שהגבר הוא זה שהולך לרב, והוא ילך וישאל אותו עבורי ויעביר לי את התשובות שלו ותמיד חזר עם פסקי הלכה שהכבידו עלי מאד. יום אחד הצלחתי להגיע אל הרב וכשדיברתי איתו על מה שבעלי אמר שהוא פסק, הרב אמר שזה לא נכון, שהוא לא שאל בכלל ואין מצב שהוא היה נותן לו כזו פסיקה. כלומר, אליי הוא בא עם 'פסק הלכה' לכאורה אבל למעשה זה היה שקר והמצאה- ו'פסיקה' לפי מה שהתאים לו. הייתי בהלם. הוא היה אומר לי שהרב פסק שאסור גם כשזה לא היה אסור, והוא עשה את זה בנושאים שהיו מאוד חשובים לי. הוא עיוות את המציאות וכל הזמן שיקר, בשלב מסוים לא ידעתי מה אמיתי ומה לא. צריך להבין שהעניין של הדת הוא מאוד משמעותי ולדברים כאלה ואחרים שהוא עשה היו הרבה השלכות מבחינתי".
נשמע שההתעללות הנפשית הזו ממש צילקה אותך.
"כשעושים לך דברים כאלה זה פוצע את הנפש. זה שם אותי במקום של 'את לא מבינה', 'את רעה', 'בגללך הכל לא יצליח'. אבל גם מתוך הכאב הזה והקושי אפשר לקום ולצמוח. אחרי שנים שהכל היה סגור ונעול בתוכי יכולתי פתאום להתחיל בהדרגה לנשום, לתת לעצמי מקום להיות ולפרגן לעצמי את הכישרונות שאלוקים נתן לי. מצאתי דרך לצאת עם המוזיקה והשירים שכתבתי במשך שנים ודחפתי למגרות. כתבתי שירים חדשים והלחנתי אותם ואף התחלתי לשיר. בשנים האחרונות אני מוציאה שירים שלי. ומנסה להעביר באמצעותם מסר החוצה. השירים שלי מרמזים על התקופות הקשות בחיי לצד התקווה והאמונה שהרבה טוב עוד יכול להגיע. ב"ה התחלתי לצאת עם מופע לערבי נשים שמותאם גם לנערות בתיכון, ובו נגיעות מסיפור חיי בשילוב שירים שלי. אני מקווה להגיע לכמה שיותר".
למה לקח לך כל כך הרבה זמן לעזוב?
"זה מאוד מורכב. חלק מהסיבה הייתה קשורה למקום ממנו באתי – לא מתגרשים כי זה פוגע בשידוכים של האחים, של הילדים. בשלב מאוחר יותר זה היה בגלל שהוא איים עליי ואמר שהוא יפנה למשטרה ויגיד שאני פוגעת בילדים ושאני לא אראה אותם יותר. הוא אפילו הגיש נגדי תלונה על פגיעה בקטין והילדים שלי היו צריכים לעבור חקירה. הוא דאג לשמור אותי כל הזמן מפוחדת וכנועה, אף פעם לא ידעתי מאיפה המכה הבאה תבוא. בסופו של דבר הצלחתי לאזור אומץ ולהחליט שאני עוזבת. הבנתי שאני חיה תחת אלימות לאחר שביום עיון מקצועי בנושא שמעתי דברים שתאמו אחד לאחד למה שאני חוויתי".
התהליך של הגירושין היה קשה?
"זה תהליך לא פשוט נפשית וטכנית. אבל ברגע שהחלטתי ומצאתי במי להיעזר היה קל יותר להתקדם. זה התחיל בשיחות למוקד של סיוע לנשים דתיות, אליו התקשרתי כדי לפרוק את הקושי ולהתייעץ. אותה מתנדבת שהייתה מצידו השני של הקו, לא הייתה שם רק כדי להביע אמפתיה וחיזוק אלא גם הפנתה אותי לארגונים שונים. הגעתי לעמותת 'בת מלך' שמעניקה סיוע נפשי ומשפטי לנשים דתיות-חרדיות וקיבלתי סיוע. פתאום הרגשתי שמבינים אותי ואני לא חייבת להתנצל על זה שאני מתגרשת, או שקשה לי".
את מרגישה שהמערכת מסייעת לנשים במצבך?
"המשטרה מאוד לא מסייעת ובוודאי במקרה כמו שלי כי את לא יכולה להראות כלום, אין סימנים פיזיים ואין ביקורים תכופים במיון. בכלל, חוסר האונים הזה הוא קשה מאוד, אין סיוע משום מקום ומחלקות הרווחה כושלות. הן נוטות לתת למצבים האלה כותרת של 'סכסוך זוגי' במקום לבחון לעומק את המצוקה. בגלל זה כל כך חשוב לי להעלות את המודעות לנושא הזה. צריך לפעול מהשורש ברמה של חוקים בכנסת כי אין מי שעומד מאחורינו. אף אחד לא מגן עלינו. יש הרבה בעלים שלא מרפים גם אחרי שהנשים שלהם הגישו נגדם תלונה, מגיעים לבית, מתקשרים, מטרידים והן חיות בפחד. התערבות גורמי הרווחה והמשטרה צריכה להיות גם מהירה יותר אבל בעיקר מבינה ומכילה יותר ממה שהיא היום".
מה המסר שאת רוצה להעביר לאנשים לגבי אלימות במשפחה?
"לא מספיק לפתוח עיניים, חשוב לא פחות לפתוח את האוזניים ואת הלב. אם מדברים עם חברה/שכנה/בת משפחה ונשמע שהיא מתארת קושי בחיים בבית, אם היא מספרת ולו ברמז על תחושות של חוסר בטחון או פחד או מעבירה איזה מסר, אפילו נסתר, של מצוקה או חוסר נוחות מול בעלה או כל אחד אחר לצורך העניין – תהיו איתה. תנו לה להבין שאתם מקשיבים ואתם רוצים לעזור ותפנו אותה למוקדי סיוע טלפוני. מעבר לקו תהינה נשים מקצועיות שתוכלנה להבין אם מדובר באלימות, ולכוון אותה בהתאם. אם היא חוששת לעשות זאת מביתה, תפנו לה פינה שקטה להתקשר מאצלכם".
מה המסר שאת רוצה להעביר לנשים שנמצאות כיום במצבך?
"אני כואבת אתכן ומרגישה אתכן את החשש ואת הבלבול. את ההתלבטות, האם באמת מה שאני עוברת הוא קיצוני כל כך שמצדיק לדבר לשון הרע על הבעל או להעמיד אותו בסכנת מעצר. אבל חשוב להכיר בכך שמגיע לך להיות מאושרת, רגועה ובטוחה בתוך ביתך. בן הזוג שלך אמור לרצות בטובתך, לדאוג לך, לקבל אותך. הוא אפילו התחייב לזה כשביקש את ידך מהוריך. אם את מרגישה לכודה, נפחדת, ונכבית כשהוא מגיע הביתה התקשרי למוקד תמיכה והתייעצי. יש סיכוי לצאת מהמנהרה החשוכה הזאת".
**
מערכת און לייף תמשיך לכתוב ולסקר כל מקרה של פגיעה בנשים. אנחנו קוראות לכל אישה שזקוקה לכך לפנות לקווי החירום ולקבל עזרה.
פגעו בך? את מתלבטת אם את בזוגיות אלימה? חייגי 6724* לעמותת ל.א לאלימות. #לאמשאיריםאףאחתלבד