הדס שטייף על הרצח בהוד השרון: "התקפי זעם זאת מחלה שצריך לטפל בה"

באוקטובר 2008 הזדעזעה משטרת ישראל יחד עם מדינה שלמה. קצינת המשטרה הילה בכר ושני ילדיה הקטנטנים, יובל בן השלוש וירדן בת החודשיים, נרצחו בביתם שבהוד השרון. בעלה של הילה ואבי הילדים, מייקל פישר, שהיה קצין משטרה בעצמו, רצח אותם ביריות ואז שם קץ לחייו. תמונות המשפחה והילדים, בנוסף לעובדה שהילה היתה ביתו של הניצב בדימוס יהודה בכר (שהלך לעולמו לפני שנתיים), קועקעו עמוק בזיכרון של כולם.

ביום שישי האחרון, מוקדם בבוקר, בדיוק כפי שקרה 12 שנה קודם, התקבלה הידיעה על אב תושב הוד השרון שדקר בדקירות סכין את אשתו ושתי בנותיו, בנות השלוש והעשרה חודשים. וכמובן שכמו תמיד הוא גם ניסה לשים קץ לחייו. היום כמו אז, אירוע נמהל אירוע, זה היה דז'ה וו מצמרר. רק המזל הפעם שיחק קצת יותר, התינוקת בת ה-10 חודשים מתה מפצעיה, אך בת השלוש ואמה שנפצעו אנוש, יצאו מכלל סכנה. הן אפילו מאושפזות זו ליד זו, כדי לחזק את השתיים.

הילה בכר ובנה ז"ל, לצד בעלה שרצח אותם

שוב הוד השרון מוכה הלם, אך לא רק היא. מדינה שלמה שואלת איך קורה שאב קם בבוקר ודוקר למוות את הילדות שלו, שעל פי טענת כל הסביבה אהב יותר מכל? העדות שמסרה האם במשטרה, המילים עליהן חזרה, פוצעות את עור התוף. היא סיפרה איך בתה ביקשה מאביה – שסכין המוות בידו  – להפסיק, כי זה כואב. זהו קול שממשיך וקורא באוזני כל מי ששמע או קרא את העדות.

ובינתיים במשטרה ובבית המשפט, מהדהדות המילים: הוא היה אדם, נורמטיבי, משפחה נורמטיבית, לא היו תלונות במשרד הרווחה בעבר. האומנם תלונות במשטרה או ברווחה הן האינדיקציה לצמד המילים "משפחה נורמטיבית"? מה עם כל המשפחות הרבות שבהן נשים סובלות מהתפרצויות זעם של בני זוגן, מהתעללות נפשית שלא מגיעה למוסדות המטפלים? התקפי זעם בשל סיבות פעוטות שמטלטלים בתים שלמים אך גם נקברים באותם בתים?

ואם היו אותן אלפי נשים כן מגיעות למשטרה וכן מדווחות על התקפי הזעם של בני זוגן, והיו אומרות שהן מפחדות, מישהו היה שומע או מטפל? ממש לא. הן היו נשלחות בחזרה אל זרועותיו של האיש המתעלל נפשית, ובוודאי היו אומרים להן: "תחזרי כשהוא ירים עליך יד". אבל אז זה מאוחר מידי. הן כבר לא יכולות לבוא כי הן פצועות נפשית. ולפעמים גם פיזית. או מתות.

עכשיו, בהמשך לאירוע הנורא שפקד את בנות משפחת בן עמי, זאת ההזדמנות להציף את תופעת התקפי הזעם. לדבר עליהם, לקרוא להם בשם – אלימות, התעללות נפשית. הגיע הזמן לא להסתיר, לא לזלזל ולהגיד שזה יעבור, שעוד קצת וזה יעלם. לא לפחד לדבר על זה, לחלוק, לשתף, להבין שזה לא ריגעי, זה לא יחלוף וזה מסוכן. התקפי זעם, זאת מחלה שצריך לטפל בה לא להסתיר אותה, כדי למנוע את רצח הילדים והנשים במשפחה הבאה.

 

 

 

 

#לאמשאיריםאףאחתלבדאלימות במשפחההדס שטייףהתעללות בילדיםרצח ילדים