השכנה שהצילה את שירה: "היא הייתה מלאה בדם והסתכלה לי בעיניים"

הגיבורה של השנה החדשה שלי היא עדי גוזי, שכנתה של שירה איסקוב ממצפה רמון. גוזי הצילה את חייה של שירה, שהותקפה באכזריות מזעזעת עד זוב דם על ידי בעלה אביעד משה לעיני בנם בן השנה וחצי. עדי השכנה, לא התעלמה מהצעקות, ולא חשבה לרגע שאולי 'לא נעים', ו'אולי זו מריבה שגרתית בין בני זוג'. היא לא פחדה להיכנס לתוך מרחץ הדמים והדפה את הדלת על הגבר המכה בעודו מחזיק ביד אחת סכין מגואלת בדם ומערוך בידו השנייה, אחוז טירוף.

שבוע וחצי אחרי וגוזי עדיין מנסה לעכל את מה שקרה. היא מתארת כיצד היא רצה אל שירה, החזיקה את ראשה החבוט והמדמם ואמרה לה: "תהיי איתי, את חייבת להחזיק מעמד, יש לך ילד קטן, הוא בסדר והוא צריך אותך". לדבריה, שירה מצידה רק מלמלה "הילד בסדר? הילד בסדר?".

שירה איסקוב בבית החולים (צילום: באדיבות המשפחה)

שלא כמו 20 הנרצחות בשנה האחרונה, שירה איסקוב ניצלה. היא החזיקה מעמד ובאורח נס שרדה את הטיפול הנמרץ ומאושפזת עכשיו במצב בינוני, כמובן שתיאלץ לעבור טיפולים ממושכים מהיום ועד סוף חייה – נפשיים ופיזיים. ההבדל היחיד בין איסקוב לבין יתר הקורבנות הוא השכנה הזו, לא חברת נפש, "רק" מישהי שמתגוררת כמה בתים ליד. זאת שביום יום אתן אומרות אחת לשנייה שלום וחג שמח, או יושבות קצת יחד על הספסל כשהילדים משחקים ברחבה.

בראש השנה שלי לא הפסקתי לחשוב על עדי גוזי. כששמעתי כיצד הצילה את חייה של שירה הרגשתי שהסיפור שלה גדול מכולנו ובכוחו לעזור למנוע את הרצח הבא. כשפניתי אליה היא הסכימה לחזור שוב לאותם רגעים קשים.

ספרי על הקשר שלך ושל שירה. הייתן קרובות?

"שירה ואני היינו שכנות של שלום-שלום, ידעתי עליה מעט מאוד. לפעמים ישבנו יחד ברחבה עם העגלה. אפילו את שמה לא הכרתי".

את יודעת, מכל הסיפור של שירה את לא יצאת לי מהראש. איך עשית את זה?

"ישבתי בבית וחיכיתי לכניסת החג (ראש השנה, ה.ג), השולחן כבר היה ערוך עם הכלים היפים והמפה ונשאר לי רק להדליק את הנרות כשהבן שלי בן ה-6 פלא, נכנס ואמר לי שהוא שומע בכי של תינוק ורעש מוזר. בהתחלה אמרתי לו שהגיוני שתינוק בוכה ויש לו אמא ואבא, אבל הוא התעקש. כדי להראות לו שאני קשובה אליו, הסכמתי לצאת איתו החוצה. הלכתי ישר לבית הזה, שהתריסים בו תמיד היו מוגפים. בהתחלה התביישתי אז רק שמתי את האוזן על הדלת ואז שמעתי את שירה בקול חלש, כמו זועקת בלחישה אחרונה – 'הצילו הוא הורג אותי'. מיד התחלתי לדפוק על הדלת כששני הילדים שלי מאחוריי, וצרחתי שיעזוב אותה".

לא פחדת?

"שמעתי את שירה קוראת לי 'תשברי את הדלת' ומאותו רגע הגוף שלי נכנס לטורנדו כשאני עומדת וצורחת לבד 'תפתח את הדלת'. בעלה אביעד פתח ועמד שם מולי עם המערוך והסכין, דחפתי עליו את הדלת, האינסטינקט שלי היה חייתי, רציתי לעצור את הזוועה. לרגע היה ביננו עימות כשאני מנסה לפתוח והוא מנסה לדחוף אותי החוצה ולסגור. ראיתי אותו עומד עם מערוך מלא בדם במבט של אדם שאין בו נשמה אנושית, ממשיך להכות אותה ולדקור אותה בלחיים ובידיים. צרחתי לבעלי, לאבא שלי ולשכנים, והוא שוב פתח את הדלת ואמר 'תרחיקו את הילדים, הכל בסדר'. בעזרת אבא שלי והשכנים הצלחנו להיכנס פנימה".

 

אביעד משה, האיש שניסה לרצוח את אשתו שירה ואז ביקש צו איסור פרסום כדי לא לפגוע במוניטין שלו

איפה הייתה שירה באותו רגע?

"ראיתי אותה שרועה על הרצפה, מלאה בדם. הברכיים שלי רעדו אבל היא הרימה את הראש והסתכלה לי בעיניים. הרגשתי כוח שבועט אותי פנימה אליה קרוב. ישבתי מולה, הרמתי אותה, החזקתי את הראש שלה עם כל חתיכות הבשר והשיער. לא זוכרת בדיוק, אבל השכנים אמרו שהייתי 'קולית', חילקתי הוראות, ביקשתי מגבת. מאותו רגע לא עזבתי אותה. הסתכלנו אחת על השנייה לתוך העיניים, לא נתתי לה למצמץ ואמרתי לה 'את איתי, את לוחמת, את אמא. הילד שלך צריך אותך, את עוד תעמדי על הרגליים ולא תשאירי אותו לבד, את מבינה אותי?'".

היא הצליחה לענות?

"היא רק שאלה אם הילד בסדר וביקשה שאבטיח שאשמור עליו, ידעתי אז שהמוח שלה לא ניזוק. ניסיתי להעביר לה את אנרגיית החיים שלי. וידאתי שהעלו אותה על האמבולנס בעיניים פקוחות ובהכרה, ואז בפעם הראשונה ראיתי שאני כולי מכוסה בדם, מיד שטפתי את הידיים ורצתי לתינוק. חיבקתי אותו חזק והרגשתי שאני מקיימת את ההבטחה שלי, נשמתי אותו והוא חרחר אחרי בכי ארוך, הלם, כשהמכנס שלו עדיין ספוג בדם מכל מה שקרה בחדר. נכנסתי איתו יחד לתוך האמבטיה ולאט לאט הוא נרגע".

הרגשתם סימנים של אלימות לפני המקרה?

"התריסים אצלם תמיד היו מוגפים וכשהיא יצאה עם העגלה, הוא תמיד השקיף עליה מהחלון. אנחנו חיים בשכונה חדשה, הנשים אופות אחת לשנייה, ביחסי שכנות טובים ורק אצלם הכול תמיד היה סגור. כמה פעמים הייתי עם עוגה בפתח הדלת וויתרתי. היום שירה אומרת לי שחבל שלא באתי יותר".

"ככל ששירה מחלימה גם הנפש שלי נרגעת"

מאז ראש השנה עדי ושירה נמצאות בקשר רציף. עדי מבקרת אותה בבית החולים והן מעבדות יחד את מה שעברו ברגעי האימה, תומכות אחת בשנייה עד כמה שניתן.

נשמע שאתן בקשר חזק מאוד היום.

"כרגע אני מרגישה שככל ששירה מחלימה גם הנפש שלי נרגעת. כשהיא מחייכת אלי, הפחדים בראש שלי נעלמים ואני מצליחה לישון בלילה. האישה הזו היא נס ומישהו שם אותי בזמן הנכון ובמקום הנכון לעזור לה".

עדי גוזי ובנה פלא. צילום ביתי

את אמא לילדים בני 6, 8 ו-11, מה אומרים לילדים כאלה קטנים אחרי אירוע נוראי כזה?

"אני אומרת להם שהם גיבורים, מעצימה אותם. השוטר של מצפה רמון הבטיח שהוא מכין להם מדליות. הבן שלי אמר שיהיה לו מה לספר לנכדים שלו אבל כדי לא להפחיד אותם הוא יגיד להם שזה היה קטשופ".

יש לך תובנות שאת רוצה לשתף היום בדיעבד?
"תהיו קשובים לשכנים שלכם, תתערבו. לא כי אתם גסי רוח, אלא כי אתם בני אדם, יום אחד זה האחר ויום אחד זה אתם".

כשסיימתי את השיחה עם עדי הידיעה שהשכנה בדלת ממול יכולה להיות שירה הבאה לא הרפתה ממני. האישה שאנחנו מפטירות לעברה "מה נשמע" מנומס ולא באמת מחכות לתשובה אמיתית, לא מתערבות, לא מציקות, לפעמים נחשפות לריבים אינטימיים שעוברים דרך הקירות, נשמרות לא להתערב, מקדשות את הפרטיות אחת של השנייה, השכנה הזו שאנחנו אפילו לא יודעות את שמה, יכולה להיות שירה הבאה.

בשנה החדשה כולנו צריכים להיות עדי גוזי, לדחוף את האף, לשאול, לברר, להזעיק משטרה, להציע עזרה, כי במקום שיש ספק, אין ספק. כדי שלא נהיה כמו השכנים של הנרצחות האחרות ונשאל את עצמנו בשארית חיינו אם אולי יכולנו למנוע, ואם באמת עשינו מספיק.

**

מערכת און לייף תמשיך לכתוב ולסקר כל מקרה של פגיעה בנשים. אנחנו קוראות לכל אישה שזקוקה לכך לפנות לקווי החירום ולא לתת לדברים להימשך.  לקריאת תמרורי האזהרה שכתבו בפורום מיכל סלה כנסי ללינק הבא 

פגעו בך? את מתלבטת אם את בזוגיות אלימה? חייגי 6724* לקו החירום של ל.א לאלימות ואון לייף. זמין 24/7 בכל השפות. אנונימיות מובטחת 

#לאמשאיריםאףאחתלבדניסיון הדקירה במצפה רמוןעדי גוזישירה איסקוב