אלימות במשפחה: גם בין בני זוג מאותו המין

ביום שישי אחר הצהריים לפני 11 שנים חזר הביתה אלכסנדר, אז סטודנט בן 19, מיום לימודים ארוך והחל להתכונן לצאת לכנסייה. בן זוגו באותה התקופה התרגז על התכנית של אלכס לעזוב את הבית ביום שישי בערב והחל לגעור בו. תוך דקות הפכו המילים הקשות לאלימות פיזית.

"הוא הלך אחריי לשירותים והתחיל לצרוח בטירוף על כמה סדרי העדיפויות שלי מקולקלים. לפני שהספקתי להגיב, הוא תקף אותי פיזית. ניסיתי לרסן אותו ואז התחילו חבטות, בעיטות ויריקות. אני זוכר שהוא נשך אותי… אני זוכר בבהירות את הציפורניים שלו שורטות את הפנים שלי. השריטות שלו היו כל כך עמוקות עד שהן הגיעו לשכבות התחתונות של העור, כאילו מישהו חתך לי את הפנים עם סכין".

הסיפור של אלכס הוא דוגמא מצמררת לאלימות במשפחה שאנחנו כמעט לא שומעים עליה: בין בני זוג להט"בים.

במוקד הסיוע האמריקאי לאלימות במשפחה מדווח כי בממוצע כל דקה 24 בני אדם עוברים אונס, אלימות פיזית או הטרדה על ידי בן/בת הזוג בארה"ב. על אף נטיית התקשורת לדווח על אלימות במשפחה כבעיה של זוגות הטרוסקסואלים בלבד, מסתבר שהאלימות הזו חוצה זהות מגדרית, מינית, גזעית, מעמדית וחברתית-כלכלית. למעשה, מסקר שפורסם בשנת 2010 על ידי המרכז לבקרת מחלות ומניעתן עולה כי "לסביות והומואים דיווחו על אלימות במשפחה ועל אלימות מינית ברמות שוות או גבוהות מאלה של הטרוסקסואלים".

העובדה שהאלימות הזו לעיתים קרובות למדי מוכחשת או לא מדוברת הופכת את הפנייה לעזרה של הקרבנות לקשה עד בלתי אפשרית. "לא היתה לי שום תמיכה", מספר אלכסנדר. "לא ביקשתי עזרה כי לא ידעתי איך. פחדתי לחשוף אותו ופחדתי לחשוף את עצמי. אני גבר. הרגשתי שזה יפגע בגבריות שלי אם אספר שהרשיתי לאדם אחר להרביץ לי ככה".

מדוע אלימות בין בני זוג להט"בים וקווירים זוכה להתעלמות? דבר אחד בטוח, תגובות הציבור לאלימות הזו מעוצבות באופן בלתי נמנע על ידי התפיסה המגדרית המסורתית: גברים "גבריים" נתפסים כתוקפים וחזקים, ונשים "נשיות" נתפסות כשבירות וכלא מסוגלות לבצע אלימות. כך היעדר הייצוג לאלימות הזו בשיח התקשורתי והציבורי מאיר את הקשר בין סקסיזם להומופוביה; אנשים המתנגדים ללהט"בים נוטים, לעיתים קרובות, להחזיק בעמדות מוצקות לגבי התפקידים "הנכונים" של גברים ונשים בחברה, תפקידים שזוגות להט"בים עלולים לסטות מהם באופן תדיר.

"לא ניתן לקבוע את זהות התוקפן והקורבן על ידי המגדר שלהם/ן. גברים צפויים להילחם בגברים, כך שאלימות בתוך מערכת יחסים בין גברים  נמחקת מתוך הנחה שהקרבן מסוגל וצריך להגן על עצמו", מסביר דני קופר, גבר טרנסג'נדר, שורד אלימות בתוך המשפחה.

מבחינה היסטורית, נשים נתפסו כרכוש של בני זוגן שחוברתו לשלוט בהן. החשיבה זו, בין שאר, מסבירה מדוע אלימות במשפחה נתפסה לרוב כבעיה פרטית ומקומית בניגוד לדאגה לבריאות הציבור הסטרייטי ולהט"בי כאחד.

הציפיה שגברים יהיו חזקים ודומיננטיים ושנשים תהיינה חלשות וכנועות חלשים עשויה לעכב את הקרבנות משני צדי הקשת לזהות שמתעללים בהם ולקבל סיוע.

"עוד לפני שהבנתי באופן מלא את הדינמיקה של התעללות במשפחה ואיך היא "נעלמת" בתוך זוגיות בין בני אותו המין, ידעתי שאף אחד לא היה מקשיב לסיפור שלי וחושב שעברתי התעללות. אפילו השליתי את עצמי להאמין שפשוט הלכנו מכות זה עם זה, כי שני בחורים שמרביצים אחד לשני זה פחות מביך מלחוות התעללות מבן הזוג שלך שגם טוען שהוא אוהב אותך",  מספר בגילוי לב ג'ונאס ט קוטינגהם, הומוסקסואל, שורד אלימות במשפחה. "מי היה מרחם עליי? האם זה לא הסיכון שאתה בהכרח לוקח על עצמך כשאתה נמצא בזוגיות עם גבר אחר?

החשיבה ההטרוסקסואלית על מין ומגדר יכולה לעצב את הדרך בה זוגות להט"בים מתייחסים זה לזה/ זו לזו.  "כשבנות זוג לסביות מושפעות מהמודל ההטרוסקסואלי, כי זה המודל היחיד ליחסים מקובלים, אנחנו נראה לעתים יחסים הכפופים למגבלות של תפקידי המגדר הצפויים מהמודל זה," מסבירה ליליאן ריברה, מנהלת ההסברה במכון הטריק מרטין, ארגון ההסברה הלאומי של קהילת הלהט"ב. ההצגה הגברית מחייבת את המציגים להפגין כוחניות וההצגה הנשית מחייבת שיתוף פעולה עם הכוחניות הזו. התפקידים האלה מגבילים ומחבלים באפשרות לפתח יחסים בריאים".

בחודש שעבר, שתי שחקניות wnba  (ליגת הכדורסל הלאומית לנשים בארה"ב) בריטני גרינר וגלורי ג'ונסון הושעו משבעה משחקי הליגה לאחר שנעצרו בעקבות סכסוך אלים ביניהן בחודש אפריל. המקרה העניק מעט תשומת לב להתפשטות האלימות בקרב זוגות להט"ב. ההתעסקות בסיפור, לדעת רבים, היא חיונית מאין כמוה כדי להקטין את השכיחות של האלימות "הנעלמת" הזו.