מה גורם לאנשים לוותר על בתי ספר ולחנך את ילדיהם בעצמם

ב-1 בספטמבר יתחדשו הלימודים, ומשפחות רבות יחזרו לשגרה של השכמות, בקרים לחוצים, הסעות, שיעורי בית, מבחנים, קיטורים על בית הספר והודעות אינסופיות בקבוצת הווטסאפ הכיתתית. אבל זה לא חייב להיות כך. בישראל יש מאות ילדים (כ-500 על פי הנתונים הרשמיים, בפועל מדובר במספרים גבוהים יותר) שנמצאים בחינוך ביתי ולא יבקרו בין כתלי בית הספר ב-1בספטמבר. יהיו מי שיגידו שהילדים האלה בחופש כל השנה, אבל אנשי החינוך הביתי טוענים בדיוק ההיפך – הילדים האלה לומדים כל השנה, גם בזמן שהילדים האחרים נמצאים בחופש. כי אחד הטיעונים המרכזיים שמובילים אנשים לבחור בחינוך ביתי הוא שהלימוד אינו תלוי זמן ומקום ושהחיים הם למידה אחת מתמשכת. זוהי לא הסיבה העיקרית שבגללה אנשים בוחרים בחינוך ביתי. יותר מכל, מרבית המשפחות בחינוך הביתי עושות זאת מתוך אמונה שכשמדובר בחינוך, עדיף לא להתפשר ולא להפקיד את האחריות בנושא כל כך חשוב בידיו של מישהו אחר.

יש שתי אסכולות בולטות בחינוך הביתי, אחת מהן היא ה"הום סקולינג", לימודים ביתיים מובנים ושיטתיים, עם הכוונה והדרכה של ההורה (או מורה חיצוני), והשנייה היא ה"אנסקולינג", לימוד חופשי שמבוסס על הסקרנות הטבעית של הילד ומתקיים כל הזמן. בפועל, מרבית המשפחות ששוחחתי איתן (גם אלה שבחרו לא להתראיין לכתבה) קרובות יותר לאנסקולינג, והרבה משפחות נמצאות איפה שהוא באמצע הסקאלה. יש משפחות שמשלבות גישות שונות ללימוד, כמו הוראה באשכולות, שבמסגרתה לומדים לעומק נושא מסוים מהיבטים שונים ומגוונים.

תמונה: Shutterstock

לא מעט ביקורת מופנית כלפי המשפחות שנמצאות בחינוך ביתי – טוענים שהילדים לא ידעו להסתדר בחברה ולא יוכלו להשתלב בלימודים אקדמיים בעתיד, שמדובר בפריבילגיה שמיועדת רק לאנשים עשירים ומשכילים שיכולים ללמד את ילדיהם, שההורים (ובמרבית המקרים, בוא נודה באמת, מדובר באמא) עסוקים 24 שעות סביב הילדים, בלי טיפת זמן לעצמם, ואלו הן רק חלק מהטענות. אבל חייבים להודות שיש משהו מאוד מפתה בדרך הזה – יקיצה טבעית, ימים רגועים, למידה על פי תחומי עניין בלי לבזבז זמן על תחומי ידע שאינם רלוונטיים, תשומת לב אישית לתלמיד וסביבת לימוד בטוחה ומוגנת הם רק חלק מהיתרונות.

איך זה נראה בפועל? קבלו הצצה לחייהן של שתי משפחות שנמצאות בחינוך ביתי:

מי אנחנו?
אמא מאיה והילדים עידו (כמעט בן 10) ונוגה (8). מתגוררים במושב בשפלה.

למה חינוך ביתי? 

"החינוך הביתי שלנו פשוט קרה. לא היתה לי אידיאולוגיה כזאת לפני ההיריון או אפילו אחרי הלידה. בהתחלה התירוץ היה שעידו עדיין ממש קטן, אחר כך רציתי שקודם ידע לדבר, אחר כך נוגה נולדה וזה כבר לא היה כלכלי לשלוח לגן, ואז הפכנו לחינוך ביתי. היום אני יכולה לומר שאני רוצה שילדיי יגדלו כאינדיבידואלים ויגלו את עצמם דרך האהבות שלהם, הסקרנות שלהם והחוויות שלהם".

איך אתם לומדים?

"יש המון גישות לחינוך הביתי (כמו בכל נושא בחיים). הגישה שלנו היא אנסקולינג. אני מאמינה בלמידה שמגיעה מתוך הסקרנות הפנימית של הילד ומתוך חשיפה לחיים. הם לומדים בכל דרך אפשרית. גם מתוך ספרים או חוגים שהם הולכים אליהם, גם מהאינטרנט, גם מהחיים. אני גם יושבת איתם ועונה על שאלות אך לא יוזמת".

ומה קורה כשאת לא יודעת את התשובה?

"אני מאד אוהבת להחזיר את השאלה אליהם (גם כשאני יודעת) ואחר כך לחקור ביחד או לחילופין לשלוח אותם לחפש את התשובה".

איך מתמודדים עם רכישה של מיומנויות בסיסיות כמו קריאה וכתיבה, חשבון, אנגלית?

"אני יכולה לשוחח איתם באנגלית, או בזמן שמכינים עוגה עובדים על שברים וכו'. זה הכיף בחינוך ביתי, החיים מספקים לנו למידה מתמדת וגם מעניינת. לאחרונה, הייתי מודאגת מחוסר העניין של עידו בקריאה ושיתפתי אותו בתחושות שלי. הוא לקח את זה לתשומת ליבו, וכשהלך לספריה מצא ספר קומיקס שמעניין אותו ומאז הקריאה הפכה למהנה. אז זו דוגמא למשהו שכן אני יזמתי, אבל מתוך שיקוף שעשיתי לו על מצבו".

איך נראה סדר היום שלכם?

"יש לנו סדר שבועי מובנה (גם לנו יש חופש גדול כרגע). כל שנה הם בוחרים את החוגים שהם רוצים ואת המפגשים ואנחנו בונים את הלו"ז. הפעילות במהלך השבוע כוללת חוגים לחינוך ביתי כמו חוג מדע, וכן סיורים, ימי נושא וכו'. לרוב הפעילות מתחילה לקראת עשר, נמשכת עד 14-13 ומשם הילדים ממשיכים הביתה לחברים או חוזרים הביתה ואחה"צ יש גם חוגים".

האם הילדים מביעים לפעמים רצון ללמוד בבית ספר?

"כשהחברים של עידו עלו לכיתה א' ומאד נהנו שם, הוא אמר לי שהוא רוצה גם. אחרי כמה פעמים שהוא העלה את הנושא שאלתי אותו מה קוסם לו בבית הספר והוא ענה שחוברות הלימוד, אז קנינו לו. זה כמובן שיעמם אותו אחרי שלושה עמודים בערך. מאז החברים מקנאים בו, אז הוא כבר לא מביע עניין שכזה. גם נוגה לא במיוחד העלתה את הנושא.

"עידו התעניין לאחרונה בסאדברי (מודל חינוכי בזרם החינוך הדמוקרטי, ס.ש), הם התארחו שם כמה פעמים וזה ממש מצא חן בעיניו. זה לא אפשרי כרגע מבחינה גאוגרפית אך באם הוא יתעקש שזה הדבר הנכון עבורו, אשלח אותו לשם".

ומה לגבי חברים?

"חברים לא חסרים לנו, גם מהחינוך הפורמלי וגם מהחינוך הביתי".

איך מסתדרים כלכלית?

"כלכלית זה לא פשוט. אמנם יש פחות הוצאות, כי אנחנו לא מחויבים למותגים כאלה או אחרים ולא מושפעים מהוצאות כלכליות גדולות שהורה לילד בביס 'חייב' לקנות לילדו כדי שהנ"ל יהיה מקובל חברתית. אך לחלוטין מצריך עבודה עצמאית או לא תלוית מקום. אני לא רק בחינוך ביתי, אני גם גרושה, וזה באמת לא פשוט, אך אני מאמינה שאם ממש רוצים משהו, הכל אפשרי".

עם אילו קשיים אתם מתמודדים?

"אחד הקשיים שמתעוררים תדיר, הוא הביקורת העצמית – האם אני טובה מספיק? האם אני מספקת להם את כל מה שהם צריכים? גם יש קושי להקפיד על הלו"ז שלהם (מאד קל לקום בבוקר ולוותר, להימרח עוד כמה שעות בבית) ועל משמעת עצמית, ויש את הצורך לשאול את עצמי כל הזמן האם מה שהיה נכון לאתמול טוב גם למחר, או שעליי לעשות הערכה מחודשת של המצב".

מה לגבי העתיד? יש מחשבות על בגרויות ולימודים אקדמיים בהמשך?

"אני ממש לא יודעת מה צופן העתיד. משערת שבגיל מסוים זה כבר יהיה תלוי בהם וברצונות שלהם. לגבי בגרויות, אני לא ממש מודאגת, הם יוכלו להשלים בכל עת שיחפצו. כך גם לגבי לימודים אקדמאים, לכשירצו ללמוד משהו, הדרייב הפנימי שלהם יוביל אותם".

משפחת וייס-חורש

מי אנחנו? 

משפחת וייס-חורש, אבא אורן ואמא אורלי, בעלי בית ספר לחוגי כדורסל וכדורגל, ומפעילי תכנית תל"ן לבתי ספר בשם "חישוקים" שעוסקת בהעברת ערכים חשובים דרך חידות, משחקים והפעלות לגוף ולמוח. הילדים: נועה (10), אמיתי (7), מאיה (4) ועידן, בן שנה ושבעה חודשים. מתגוררים באורנית.

איך הגעתם לחינוך ביתי?

"כשנעה נולדה התכנון היה שבגיל שנתיים היא תכנס לגן. אני עבדתי בעבודה גמישה שאפשרה לי להישאר איתה בבית באותה תקופה. לקראת גיל שנתיים הלכנו לחפש גן מתאים ולא מצאנו את מה שחיפשנו. באותה תקופה הכרתי עוד אימהות שכמוני נהנו מהשהות עם הילדים שלהן ולא תכננו לשלוח אותם לגן בקרוב. המפגש הזה גרם לנו להבין שזה אפשרי ומאז אנחנו בחינוך ביתי".

איך אתם לומדים?

"אנחנו לא מלמדים לפי תכנית לימודים והילדים שלנו מובילים בעצמם את תחומי העניין שלהם. כל פעם מחדש אני נפעמת מהדרך בה הילדים שלי לומדים דברים חדשים ומכמות הידע שהם צברו בלי שניסו ללמד אותם משהו. הם פשוט חיים בסביבה שופעת ידע והם סקרנים מטבעם. מעצם הדברים כל ילד נמשך לתחומים אחרים והידע שלו בתחומים אלה גדול יותר, אבל אנחנו מאמינים שהממשק בין התחומים השונים גדול יותר ממה שנדמה.

"דרך הלימוד משתנה תקופתית לפי מה שמתאים לנו. יש תקופות שיש לנו יותר למידה מובנת (כמו למשל פרויקט ארצות שבו כל חודש למדנו על מדינה אחרת מכל מיני היבטים, או ימים קבועים שעשינו ללימוד חשבון או לעבודה בחוברות) ויש תקופות בהן אין שום דבר מובנה והכל פתוח לפי המצב רוח.

"בהתחלה הייתי מאד מוטרדת מזה שאנחנו לא לומדים באופן מסודר יותר, אבל ככל שהזמן עובר אני מגלה שאני לא יכולה להעיד שכמות הידע שהילדים רוכשים בתקופה של לימודים מאורגנים יותר, גדולה בהכרח מתקופה בה לכאורה לא לומדים באופן מסודר בכלל.

"כמובן שאנחנו כאן כדי להכווין, להציע, לייעץ וללמוד יחד איתם נושאים חדשים שמעניינים אותם. אני חושבת שמאז שאנחנו בחינוך ביתי למדתי יותר דברים חדשים מאשר בכל שאר החיים הלימודיים והאקדמאים שלי".

ומה לגבי מיומנויות בסיסיות כמו קריאה וכתיבה, חשבון ואנגלית?

"נועה קוראת המון ספרים ואנחנו מנהלות שיחות על הכתיבה, על תחביר ועל לשון. רק לאחרונה סיפרתי לה שהשאלות שהיא שואלת קשורות למקצוע בבית ספר שנקרא לשון והיא ממש התלהבה מזה.

"אמיתי מאד אוהב חשבון. הוא אוהב לחשב ולפתור תרגילים וזה מדהים איך זה נמצא מסביבנו כל הזמן. היינו בחו"ל לאחרונה ואכלנו המון במסעדות. הוא היה אחראי לחשב כמה אנחנו צריכים לשלם כדי לראות מה מצבנו מבחינת התקציב. אלה היו לפעמים חישובים לא פשוטים שכוללים שברים, והוא כל כך אהב לעשות את זה. אז נכון שזה לא מחליף למידה מסודרת, אבל תוך כדי הוא למד כל כך הרבה.

"נועה היתה השנה בחוג אנגלית לחינוך ביתי. זה תחום שאני רואה בו חשיבות וכרגע אני לא יכולה לספק לה את הידע שהיא זקוקה לו. החוג הזה כיפי ובנוי ממשחקים. היא אמרה לי לפני כמה זמן שהיא לא מרגישה שהיא למדה משהו כי הם רק משחקים והראיתי לה כמה דברים חדשים היא יודעת בלי להרגיש שהיא למדה".

איך נראה סדר היום שלכם?

"סדר היום שלנו משתנה מיום ליום. אנחנו משופעים בפעילויות מגוונות: חוגים, סיורים, יום בנושא, מפגשים חברתיים וכיוב'. בעקרון, ברוב הימים אנחנו מתעוררים (כל אחד בזמנו), אוכלים ביחד ארוחת בוקר ומתארגנים לקראת היום שלנו, שכולל ברוב המקרים גם ארוחת צהריים מחוץ לבית. לאחר הפעילות אנחנו חוזרים הביתה ואז נחים, משחקים בבית או עם החברים השכנים והולכים לחוגים אם יש. אנחנו מאד אוהבים את ימי הבית שלנו. הימים בהם אין פעילות ואז כל אחד מוצא לעצמו עיסוק שמעניין אותו או שמשחקים ביחד".

האם הילדים מביעים לפעמים רצון ללמוד בבית ספר?

"עד היום אף אחד מהילדים לא הביע רצון ללכת לבית הספר. כשנועה ואמיתי היו קטנים, הם שאלו למה הם לא הולכים לגן. את מאיה מעולם לא שמעתי שואלת את השאלה הזו".

מה לגבי חברים?

"אנחנו חלק מקבוצה די גדולה של חינוך ביתי באזור כפר סבא. זו קבוצה רב גילאית של משפחות וילדים מגיל 0 ועד 11. יש לילדים שלי חברים רבים ומה שמיוחד בעיני זה שהם לא מקובעים לחברים לפי גילם או המין שלהם. הם יכולים לשחק וליהנות עם ילדים קטנים או גדולים מהם, בנים ובנות כאחד. עם זאת, ישנם גם אתגרים. נועה, למשל, התחילה ללכת השנה לצופים והכירה בנות חדשות בנות גילה, ולמרות שהיא שונה מהן במובנים מסוימים, היא הצליחה להשתלב וליהנות מאד מהפעולות. זה קשה לייצר חברויות עמוקות ממפגש של פעמיים בשבוע (כששאר הבנות נפגשות מידי יום בכיתה), ועדיין נועה רכשה לעצמה חברות בצופים. אלו לא חברויות נפש כרגע ואני לא יודעת לאן זה יוביל, אבל אני אופטימית ואנחנו בהחלט מוכנים להתאמץ ולעבוד קצת יותר קשה כדי לעזור להם לייצר את החברויות האלה אם הם ירגישו צורך".

איך מסתדרים כלכלית כשלמעשה אחד ההורים חייב להיות בבית?

"אנחנו מנהלים עסק ועובדים קשה כדי שהוא יצליח. כרגע המצב הוא שאורן הוא זה שנמצא מרבית הזמן מחוץ לבית ואנחנו עובדים על זה שהמצב הזה ישתנה, כי אנחנו שואפים לחיות ביחד כמשפחה. זה חלק בלתי נפרד ממהות החינוך הביתי מבחינתנו".

מה הקשיים שמתעוררים?

"אני חושבת שהיום שני הדברים העיקריים שאנחנו מנסים לשפר הם מציאת הדרך שבה אורן יהיה אתנו יותר במהלך היומיום, ובנוסף, למרות שאנחנו משופעים חברים, הייתי רוצה שיהיו לילדים שלי יותר חברים קרובים מהישוב עצמו".

מה לגבי העתיד? יש מחשבות על בגרויות ולימודים אקדמיים בהמשך?

"אין לי ספק שאם הילדים שלי יחליטו לעשות בגרויות הם יעשו את זה בצורה הטובה ביותר שהם יכולים, פשוט כי הם יבינו שזה דבר שהם זקוקים לו כדי להשיג משהו שהם רוצים. הם גדלים בידיעה שהבגרויות הם סוג של אמצעי וממש לא מטרה בפני עצמה. מה שכן, תעודת בגרות פותחת דלתות ומגדילה את טווח האפשרויות ללימודים בעתיד, ואת זה אנחנו בהחלט נסביר להם והם יחליטו מה לעשות, איך ומתי. אני לרגע לא דואגת שיהיה להם קושי להבחן. ברור לי שאם הצורך בבגרויות יגיע מהם, הם ישקיעו בזה את מה שנדרש. המיומנות של לשנן חומר ואחר כך להוציא אותו במבחן אינה מסובכת בעיני ואני די בטוחה שהם ירכשו אותה מהר. אפשר להחליט שלוקחים שנה או שנתיים ומשקיעים בזה. שוב, אם זה מה שנחוץ כדי להשיג את מה שאתה רוצה".

משפחת וייס-חורש

איך עושים את זה?

לרגע אל תטעו לחשוב שחינוך ביתי משוחרר מכל מחויבות. אמנם כל הורה יכול ללמד את ילדיו בבית, אך כדי לעשות זאת יש לעמוד במספר תנאים: יש להגיש בקשה לקבלת פטור מלימוד חובה ואישור למתן חינוך ביתי אל מנהל המחוז עם העתק למנהל המחלקה לחינוך ברשות המקומית שבה התלמיד מתגורר. הבקשה צריכה לכלול טופס בקשה, פרטים מזהים ותצלום תעודת זהות של ההורים עם הספח שבו רשום הילד. בטופס הבקשה יש לנמק מדוע גישתם החינוכית של ההורים מחייבת לטענתם את חינוך ילדם במסגרת חינוך ביתי. בנוסף, יש להציג תכנית מפורטת לחינוך ביתי שתעמוד בכמה תנאים, ובהם חשיפה לתחומי ידע שונים בהיקף של 55% לפחות מתחומי הידע שבתכנית הליבה (כשיש חובת לימוד מיומנויות לשון בעברית או ערבית, בהתאם לשפת האם, מתמטיקה ומיומנויות חברתיות), מתן הזדמנות לילד למפגש ושיתוף פעולה עם בני קבוצת הגיל, פיתוח כישורי הילד בפתרון בעיות, איסוף מידע, חקירה ועוד. בנוסף על ההורים לפרט את דרכי ההערכה שיאפשרו לעקוב אחר התקדמות הלמידה. לאחר קבלת האישור, על ההורים להעביר דו"חות תקופתיים בדבר קיום התכנית והתקדמות התלמיד. את רשימת הדרישות המלאה ופרטים נוספים ניתן למצוא באתר משרד החינוך.