"למדתי שאם הם לא רוצים לספר, אז כדאי לא לשאול": בני הנוער שמתנדבים עם ניצולי שואה

"הדור הזה", ככה אומרים עליהם בזלזול. הם תקועים בטלפון שלהם, מעדיפים להעלות תמונות לאינסטגרם במקום לשוחח ובאופן כללי, נראה שבשפה שלהם יש פחות ופחות מילים. אבל אולי אם נצא מהקלישאות נוכל לראות גם את אלה שרחוקים לגמרי מהאימג' הזה,  אולי אם נפקח טוב טוב את העיניים ונניח לצקצוקי הלשון לא נפספס את הנערות והנערים הנהדרים האלה, אלה שמתנדבים מדי שבוע עם ניצולי שואה וקצת נבוכים כששואלים אותם על כך.

"חברה של אמא שלי היא אחת העובדות במעון, ותמיד עניין אותי לשמוע מה זה המקום הזה, לשמוע סיפורים של אנשים שעברו שואה בגוף ראשון", מספרת קורל דויטש, תלמידת כיתה י"ב בתיכון "הדסים" באבן יהודה ומתנדבת במעון לניצולי שואה בצור משה, הממוקם בבית החולים הפסיכיאטרי "לב השרון". "אני מתנדבת שם כבר 3.5 שנים, התחלתי בכיתה י' ואני זוכרת שבפעמים הראשונות פשוט חטפתי את שוק חיי. לא ידעתי שיש שם גם אנשים בכיסאות גלגלים, אנשים כמעט לא מתפקדים, זה מאד קשה ומאד מאתגר".

את אוהבת לשמוע את הסיפורים שלהם?

"קודם כל, למדתי שאם הם לא רוצים לספר, אז כדאי לא לשאול, כי יש אנשים שזה טראומטי עבורם. אבל הם כן מספרים, אני תמיד מרותקת. לפני חצי שנה נפטר דן קליין, שנהג לספר כל הזמן את מה שעבר עליו והייתי מוכנה לשבת איתו שעות על גבי שעות. לפני כמה זמן אישה אחרת שאני מאד קשורה אליה, שושנה, שאף פעם לא סיפרה כלום לאף אחד, פתאום החליטה שהיא רוצה לספר לי את הסיפור שלה. זה מאד מרגש בעיני שהיא נותנת בי אמון וגם מרגש לגלות פתאום את האישה החזקה הזאת מחדש, כמה אומץ היה לה בתקופת המלחמה.

כבר 3.5 שנים. קורל דויטש

אני מתנדבת בחוג המשחקייה, יש קופסה ענקית עם כל מיני משחקי שולחן, או עבודות יצירה, כל אחד בוחר לו מה לעשות, הרבה פעמים אני משחקת עם החבר'ה שם, למשל דומינו או ארץ-עיר. אני חושבת שמאז שהתחלתי להתנדב, מאד העשרתי את השפה שלי. למשל, מי היה חושב בכלל על יקינטון בפרח באות י'? אני לומדת שם המון".

מה תעשי אחרי שתסיימי את הלימודים? יהיה לך זמן להתנדב?

"אחרי סיום הלימודים אני אצא לשנת שירות. כמובן שלא אוכל להגיע בתדירות כמו עכשיו, אבל אני בטוחה שאגיע לבקר כל כמה זמן, כי אתגעגע".

כל יום שישי שרות לקשישים שירי ארץ ישראל

עדי אוחנה ושקד חן, תלמידות י"ב בתיכון "רבין" בתל-מונד מגיעות למעון לניצולי שואה בכל ערב שישי, כדי לנגן. בכיתה י' עדי הגיעה לכאן במקרה, כאשר ראתה בפייסבוק פוסט של מישהי שמחפשת החלפה. הגיעה לפעם אחת ונשארה עד עכשיו.

"כל ערב שישי עושים כאן קידוש, אוכלים ארוחת שבת ואחרי הארוחה אני מנגנת על גיטרה ושקד שרה, בעיקר שירי ארץ ישראל", מספרת עדי. השירים האהובים ביותר הם 'אינך יכולה' ו-'הללויה'. אני כבר לא זוכרת את ההתנדבות הראשונה שלי, כי זה היה די מזמן, אבל עדיין זה לא מפסיק לרגש אותי".

"כבר לא זוכרת את ההתנדבות הראשונה שלי, כי זה היה די מזמן". עדי אוחנה

"אני מאד אוהבת לשיר ג'ז ובהתחלה ניסינו לשיר את זה גם בקבלת שבת, אבל זה פחות עבד", מספרת שקד. "אז עברנו לשיר שירי ארץ ישראל – אריאל זילבר, אריק איינשטיין, שושנה דמארי".

אתן שרות לבד ומצטרפים אליכם?

"אנחנו בדרך כלל מגיעות לביתן שם יש אנשים שפחות מתקשרים, אבל הם כבר התרגלו אלינו ואם קורה שאנחנו לא יכולות להגיע איזה יום שישי, אז כשאנחנו מגיעות בשבוע אחרי, פוגשים אותנו בשמחה רבה"

זה לא מרגיש קצת עצוב שיום אחד את מגיעה ורואה שמישהו חסר, כי נפטר?

עדי: "ברור שזה מאד עצוב, אבל אין מה לעשות, ממשיכים הלאה, למען אחרים".

מה תעשו אחרי שתסיימי את התיכון?

עדי: "לצערי לא אוכל לבוא להתנדב בכל יום שישי, אבל בהחלט אגיע לבקר".

שקד: "אני הולכת ללמוד במכינה ואחזור הביתה כל שבועיים, אבל ברור שאתגעגע ואשתדל לבוא לבקר, תלוי בעומס הלימודים".

אתגעגע ואשתדל לבוא לבקר. שקד חן

שלוש הנערות, שנשמעות נבוכות לאורך כל השיחה ולא מבינות מה הביג דיל סביב העשייה שלהן, הן חלק מהמיזם "מתנדבי מעון לניצולי שואה" שהקים לפני כמה שנים אלירן קרן. "ההורים שלי התגרשו כשהייתי בן 6", הוא מספר. "אחרי הגירושין סבתא שלי טיפלה באמא שלי שלא הייתה מסוגלת לגדל אותי ואני גדלתי במוסדות ופנימיות. אחרי שסבתא שלי נפטרה פתאום מצאתי את עצמי מאמץ את אמא שלי.

"היום חיים בישראל 180,000 שורדי שואה. בסופו של דבר הם מפולגים בדיוק כמו כל אוכלוסיית הגיל השלישי. יש ביניהם אנשים בעלי משפחות שהצליחו להתגבר על הטראומה ולחיות את החיים במלואם, אבל יש גם לא מעט כאלה שהם יתומים ואלמנים, בודדים בעולם הזה וחווים יום אחרי יום פוסט-טראומה. שורדי שואה רבים מצאו את עצמם ללא משפחות וללא מערך תמיכה מאושפזים בבתי חולים פסיכיאטריים, בגלל חוסר יכולת להתמודד עם חיי יום יום. בשנת 1999 הוקמה ועדה ציבורית בראשותו של השופט בדימוס יעקב בזק כדי לבדוק טענות על גזילת כספיהם של ניצולי שואה ואחת המסקנות שלה היה הצורך לשפר את תנאי האשפוז של אותם ניצולים בודדים. בעקבות המלצות הוועדה הוקמו מעונות מיוחדים לניצולי שואה. העניין הוא שהם הוקמו בשלושה בתי חולים פסיכיאטריים גדולים ברחבי הארץ – בית החולים הפסיכיאטרי "לב השרון", בית החולים הפסיכיאטרי "באר יעקב" ובית החולים הפסיכיאטרי "שערי מנשה". באחד מהמעונות האלה אושפזה גם אמא שלי. הגעתי איתה ביחד וראיתי שם בדידות איומה. עצבות. הבנתי שאני צריך לעשות משהו".

קרן עזב את עבודתו כמתווך נדל"ן, מכר את ביתו ועבר עם אשתו וילדים לבית אחר, בצור משה, ליד בית החולים 'לב השרון'. "החלטתי שאם אני מתקשה לחבק את אמא שלי, אני אחבק את כל מי שכמוה".

"החלטתי שאם אני מתקשה לחבק את אמא שלי, אני אחבק את כל מי שכמוה". אלירן קרן

נכון להיום קרן מפעיל מערך של מאות מתנדבים, ביניהם בני נוער, מעביר הרצאות ומספר על הדרך שעשה כדי לפתוח את הדלתות של בתי חולים פסיכיאטריים ולהכניס פנימה חום, אהבה ונתינה.

"בהתחלה אנשים לא האמינו שאפשר לעשות משהו. כולם היו מאד סקפטיים – איך אפשר להכניס מתנדבים לבתי חולים פסיכיאטריים? עובדה שאפשר. אני מאמין שהנתינה זו זכות. ולכן אני לא מחפש מחמאות או שיגידו לי כל הכבוד על העשייה שלי".

שורדי שואה – תלמידים מן המניין

בבית הספר היסודי "הרצל" בבת-ים כבר שש שנים רץ פרויקט ייחודי בשם "יחד". "בכל יום חמישי תלמידי כיתות ו' שלנו לומדים עם שורדי השואה", מספרת שלומית מצליח, המורה לאנגלית בבית הספר והמורה להוראת השואה במכללה לחינוך. "כל אחד מהם נחשב לתלמיד מן המניין, הם עושים מבחנים, עונים על שאלות בכיתה. אצלי, למשל, בשיעורי אנגלית הם גם לומדים אנגלית וגם מספרים את הסיפורים האישיים שלהם וכך בכל השיעורים. בסוף המחצית הם מקבלים תעודה.

פרויקט יחד

שמנו לב שביום חמישי אחוז ההיעדרות של התלמידים שואף לאפס. ילדים מצפים למפגש עם התלמידים המבוגרים בכיליון עיניים. בשנים אחרונות יצא לי לסייע גם לבתי ספר אחרים להרים פרויקטים כאלה, זה בהחלט לא קל, אבל אני מקווה שבסופו של דבר זה יתפוס".

ההתנדבות שלהם עם קשישים שורדי שואה נמשכת לאורך כל השנה. "פעם בחודש תלמידי בית הספר מגיעים למועדון הקשישים שם חוגגים ימי הולדת לכל ילידי אותו חודש. בחגים מגיעים ומביאים מתנות, עושים מסיבות ומבלים יחד. בפסח הקשישים מגיעים אלינו לעשות סדר משותף, קטעים מסדר פסח השנה מוקרנים בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה בהיכל התרבות העירוני שלנו.

פרויקט יחד

כדי להעמיק בהוראת השואה, כל שנה תלמידי בית הספר והקשישים עושים יחד פרויקט משותף שמוצג לראווה בסוף שנה. השנה, למשל, הוחלט להוציא ספר בשם 'זו ילדותי השנייה'. בכל עמוד בספר יהיו משחקי ילדות בהם שיחקו הקשישים, יופיעו הסיפורים האישיים שלהם והתמונות."

בית ספרהתנדבותיום השואהניצולי שואהנערותשואה