למה תנועות הנוער הופכות את הילדות שלנו לאובייקטים מיניים?

חודש ארגון בבני עקיבא ואירוע בנות המצווה שבו, תוזמן במקביל לאירוע שנערך בשבט צופים גדול במרכז הארץ. שני האירועים האלו הזכירו לנו את מה שרובנו כבר יודעות: כולנו, דתיות חילוניות, יהודיות, ערביות, מנכ"ליות ועובדות מנהלה, נתונות למרות בלתי נראית שקובעת איך עלינו להתנהג, ומה עלינו לעשות כנשים. ואותה מרות, הפטריארכיה, קובעת שגוף האישה הוא כלי מיני. אנחנו לא סתם בפני עצמנו – א.נשים מלאות כישורים, יכולות, רגשות. אנחנו קודם כל גוף. והשאלה מה עושים עם הגוף הזה, קשורה לתרבות בה אנחנו חיים.

אז הנה, זהו את ההבדלים: בתמונה הכהה מימין, נערות בנות 11-12 רוקדות באירוע הקן בני עקיבא אי שם במרכז הארץ. למה בחושך? כדי שהאבות שבאו לראות חס וחלילה לא יתפתו לידי דבר עברה מלראות ילדות בנות 11-12 רוקדות לפניהן.

בתמונה השנייה, נערות בנות 11-12 רוקדות באירוע של שבט צופים במרכז הארץ, לפני כאלף בני נוער ומבוגרים, סטייל ביונסה (דמיינו לבד), כשהן שרות את השיר "תשע נשמות" של קרקוקלי, שפונה לגבר של חייהן ובו מילים על כך שישמחו ליפול איתו למיטה עם איזה סרט, רק שיסכים לקחת אותן בחזרה. זו הזדמנות להזכיר שהצופים הינה תנועת נוער מעורבת מגדרית, ואמנם בלהקה של השבט הרוב בנות, אבל יש גם כמה בנים, שסירבו בתוקף (בצדק גמור) להופיע מענטזים ולשיר את מילות השיר.

כן, אלו הקצוות של הבנות שלנו – או ששמים אותן בחושך כי הגוף שלהן מיני, ואסור שיעוררו מחשבות חסרות צניעות בקרב הגברים והנערים בקהל, או שבשם "החופש" מחפצנים אותן כבר מגיל צעיר, מלמדים אותן את שפת המיניות הבוטה, כי זו המשמעות של ה"חופש" החילוני.

מהצד הדתי, לא משנה של איזו דת, יכסו אותנו, ידרשו מאתנו להסתיר את גופנו, ויראו בנו ליליות מפתות שהגברים לא יכולים לעמוד בפניהן. ומהצד החילוני רואים בגופנו כלי להנאה. גופנו משמש כלי לבידור המונים בפרסומות, בסרטים, ואפילו בהופעה של להקת שבט צופים.

ומה קורה בין שני הקצוות האלה? הורים וצוותים חינוכיים מבולבלים, שרבים עם הבנות על המכנסים הקצרים שלהן. שני הקצוות האלו שליליים. ה"קדמה" שבה המדיה, עולם המוזיקה והפרסומות הרגילו אותנו שגופן של בנותינו מיני מגיל מאוד צעיר. ממש מלידה. ואנחנו מתייחסים לזה כאילו שזה בסדר, וככה זה ואין מה לעשות. ומהצד הדתי, אנשי הדת שנבהלים מעודף המיניות במרחב הציבורי, נלחמים על הצניעות וממשטרים את הבנות, לא פחות.

טרום ביונסה וטיילור סוויפט

עד לפני כעשרים שנה, בבני עקיבא רקדו בנים ובנות ביחד, באור ובשרוול קצר, ובצופים הלכנו עם מכנסונים שלא העידו דבר על מיניות, ורקדנו ריקודי עם תמימים. המדיה לא היתה עוצמתית מאוד, טרום העידן הדיגיטלי. תנועות הנוער התעסקו בערכים, ולא בהופעות של בנות, משל היו ביונסה וטיילור סוויפט.

כשכל המערכת נכנעת להחפצה והמיניות של הבנות שלנו, כשזה נראה לנו מובן מאליו, כשאלו הנורמות שבנותינו נדרשות להתיישר לפיהן כבר מגיל 10, מה הפלא שתנועת הצופים מתעלמת מסוגיות של תקיפות מיניות, ובני עקיבא מתמודדים עם הקצנה דתית מוגברת? ולכולם הכל נראה חלק מהחיים, כי הבנות מיניות, וכשהבנות "מפתות" אז לבנים "קשה".

הורים יקרים, אל תתנו לזה יד. השמיעו את קולכם, שימו לב לתכנים שבהם מזינים את בנותינו ובנינו. אל תיתנו לדיון במיניות לחדור לחיינו ולהפוך את בנותינו לכלי פיתוי, בין אם זה באור ובין אם זה בחושך, ובמיוחד בתנועות הנוער – לפחות שהמרחב הזה יישאר נקי, מעצים ומאפשר.

התמונה של בני עקיבא מתוך העמוד של Nurit Jacobs Yinonהבנות הרוקדות – מתוך עמוד האינסטגרם של השבט. 

מגדרפמיניזםתנועות נוער