מגדר, מחניים וכדורגל: המורה ששינתה את שיעורי החינוך גופני עבור התלמידות שלה

שיעור החינוך הגופני הוא אחד השיעורים הזכורים לי לטובה כמתבגרת, ואחת מהסיבות שהפכתי למורה. גם כשאני מספרת שאני מלמדת חינוך גופני, רוב האנשים בדרך כלל מציינים ששיעור החינוך גופני היה אחד מהשיעורים האהובים עליהם בבית הספר. אם אתם מאלו שחושבים שהשיעורים האלה הם רק דרך להעביר את הזמן – תחשבו שוב. חינוך גופני הוא אחד מהמקצועות היחידים שנלמדים כמקצוע ליבה החל מגן הילדים ועד לכיתה י"ב. זהו שיעור העוסק בהתפתחות הגופנית והמוטורית של התלמידים, מנוף ללמידה חברתית ואישית, ובעיניי, המקום בו מורות ומורים יכולים ליצור שינוי ולפעול למען השוויון המגדרי המיוחל.

בשנים האחרונות הוספתי לתכנית ההוראה שלי את הפדגוגיה הפמיניסטית המתמקדת ביצירת חינוך שוויוני לבנים ובנות, ודרך התכנית שפיתחתי אני מנסה לחולל שינוי מהותי בפרקטיקות החינוכיות המקובלות. אני מבססת את הקניית הידע ואת התכנים הנלמדים לתלמידי ותלמידותיי ומתמקדת בפרספקטיבה המבוססת על יחס שווה לשני המינים. מה זה אומר בפועל בבית הספר? הקפדה על ייצוג שווה בנבחרות בית הספר לבנים ולבנות, שוויון מגדרי בקבלת פרסי ההצטיינות , חלוקת מגרשים הוגנת בהפסקות, וטורנירים שוויוניים.

צילום: shutterstock

סקסיזם בשיעורי חינוך גופני

כרכזת שכבה בתיכון בירושלים, נתקלתי מידי יום בתלמידות שמסרבות לרוץ ליד הבנים בטענה שהן סופגת הערות על אופן ביצוע הריצה שלהן, ופגשתי בבנים שמבקשים לעסוק בענפים שנחשבים כפחות גבריים (לא אחת תלמיד ניגש אלי ומבקש להתאמן בהתעמלות מכשירים). שנים רבות העסיקה אותי השאלה – האם רק ההבדלים הפיזיולוגים והביולוגים בין הבנות לבנים הם אלה שיכולים להסביר את המציאות היומיומית בשעורי החינוך הגופני?  כמורה המלמדת בכיתות ז'- יב', מעבר לבחירת הז'אנרים השונה, לבנים ולבנות יש קושי לפעול יחד באותו מרחב, ובדרך כלל תלמידות לא יהיו מוכנות להתאמן ליד בנים. לא פעם צפיתי איך הן מתעמלות ללא רבב באולם הספורט הסגור ומאבדות את היכולות הספורטיביות שלהן כשהן יוצאות החוצה ונאלצות להתאמן מול הבנים.  

צילום: shutterstock

לפני כשלוש שנים התחלתי ללמוד בחוג  ללימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן, ובאחד השעורים הייתה לי הארה והגעתי למסקנה שאני צריכה ללמד את התלמידות ואת התלמידים שלי לפתח "כושר מגדרי". הבנתי שלא מדברים עם התלמידים על הנושאים האלה ואף אחד לא מסביר להן ולהם שלהעיר לתלמידה גובל בהטרדה, ולהעיר לתלמיד הערות כי בחר לעסוק בענף "נשי" קשור בתרבות ובחברה. הבנתי שיש צורך לבצע אקטיביזם של שטח ופתחתי קורס לתלמידים ותלמידות בנושא מגדר השפעת המדיה על דימוי גוף. המטרה הייתה לאפשר להם נקודת מבט אחרת על החברה.

דרך הקורס שפיתחתי הגעתי עם תלמידותיי לוועדת חוץ ובטחון והשתתפנו בדיון שעסק בפתיחת מקצועות נוספים לחיילות. אחד ההישגים הגדולים שלנו היו כאשר העלינו את הצורך בחשיבה מגדרית גם בשינוי מסלול קווי הלילה על מנת שבנות ובנים יגיעו בבטחה  הביתה. אחת מתלמידותיי בכיתה ט' ערכה אפילו מחקר בנושא שביעות רצון של תלמידים/ות מחלוקה מגדרית בשעורי החינוך הגופני. התוצאות הפתיעו גם אותי ואותה, מסתבר שרוב התלמידות והתלמידים בגיל חטיבת הבינים מעדיפים להתאמן בנפרד מהמין השני.

מגדר, מחניים וכדורגל

בשיעורים שאני מלמדת מדברים על אורח חיים פעיל ובריא, תזונה נכונה, הפרעות אכילה, שמנופוביה, תפיסת הגוף והפרכת מיתוסים הקשורים בפעילות גופנית, ספורט ומגדר. יחד עם התלמידות אני חוקרת לעומק את נושא המדיה והרשתות החברתיות: מה תפקיד המדיה בחיי היומיום של המתבגרת, ומעודדת חשיבה ביקורתית תוך כדי צפייה בפרסומות, סרטים ותכניות ריאליטי. לבסוף, אני מקנה ידע בסיסי בסוציולוגיה ומגדר ואנחנו מנתחות את החברה והסביבה הקרובה העוסקת בפעילות גופנית. הקורס מתקיים בבית הספר כבר 8  שנים ואני רואה את ההשפעה העצומה שלו. לאחר שהן קיבלו משקפיים מגדריים, התלמידות מביעות מחאה ובקורות ופועלות בנושאים חברתיים, הן מעידות שהן קשובות יותר לנושאים חברתיים והכי חשוב – לומדות לקבל את גופן, ולאהוב אותו.

 

** הכותבת היא מורה לחינוך גופני , מגדר וסוציולוגיה בתיכון בירושלים, מנהלת קהילת "כושר מגדרי – מורות ומורים לחינוך גופני עושים מגדר" בפייסבוק, ומרצה בתחום מגדר וחינוך גופני.

חינוך גופנימוריםשוויון מגדרי