תלמידת כיתה י"ב: "כשאני מגיעה לבית הספר אני יודעת שאני לא לגמרי בטוחה"

על פי נתוני איגוד מרכזי הסיוע, כארבעים אלף תלמידות ותלמידים סבלו מהטרדה מינית בתוך מערכת החינוך, ומתוכם כ-2,150 תלמידים הוטרדו על ידי מורה. מה זה אומר?

כשאני מגיעה לבית הספר, אני יודעת שאני לא לגמרי בטוחה. במקום שכל תשומת לבי תוקדש ללימודים, אני מוצאת את עצמי מתחמקת ממורה מסוים, מבקשת שיבואו איתי לשירותים ונמנעת מללבוש מכנסיים קצרים או חולצה בהירה. אני תלמידת כיתה י"ב, עוד מעט אסיים 12 שנות לימוד, וכשאסתכל אחורה אזכור את השולחנות, את הלוח, את המורות ואולי כמה אמירות. בין כל המורים והמורות, אזכור רק בודדות: את אלו שאני מעריכה ואת אלו שנלחמו בעבורי – נשות חינוך מדהימות שזכיתי להכיר לאורך כל שנות לימודיי, בבית הספר היסודי ובתיכון. לצערי אזכור גם כאלו שהטרידו אותי בכל מיני אופנים, כאלו שגרמו לי להרגיש מושפלת ושבגללם אני הייתי צריכה להילחם ולהיות במגננה, במקום ללמוד ברוגע ולהיות חופשיה.

רעות בית הלחמי. צילום ביתי

 

בעוד שנתיים מהיום, אני כמעט ולא אזכור דבר מתוכן הלימודים, אלא בעיקר את החוויות – הטובות, והפחות טובות. אני אזכור את אלו שהתייחסו לגופי ולא ליכולותיי, התעסקו באורך המכנסיים שלי, והשתמשו שוב ושוב בצירוף המילים הנוראי "מכנסי דפוק-אותי". כי המסר הוא שאם אני לובשת מכנס קצר, מחשוף או חולצה שקופה אני מזמינה אונס. זה לא קורה בבית ספר מסוים, זה חלק מאווירה ותרבות. כתלמיד/ה, את יודעת שאם את מוטרדת מינית, את תחשבי טוב טוב לפני שאת מספרת, כי יכול מאוד להיות שיגידו שאת אשמה או שיאמרו לך "התבלבלת" ו- "זה פשוט פער תרבותי" (תשובה שקבלנו פעם כהסבר להתנהגות מטרידה של תלמיד עולה), ושאר מיני תגובות שהן טיוח והאשמת הקרבן. למערכת החינוך יש אפשרות לשנות את כל זה, ולהפוך את בית הספר למרחב בטוח.

 

ההפגנה שהתקיימה מול משרד החינוך: צילום: רעות בית הלחמי עמיר

 

בשבוע שעבר, הגענו, קבוצת תלמידים ותלמידות מכל הארץ, להפגין מול משרד החינוך בדרישה למגר את ההטרדות המיניות שבבתי הספר. הפגנו כי אנחנו מבקשים את המובן מאליו: מינוי ממונה לתלונות על הטרדות מיניות בכל מוסד, קביעת תקנון למניעת הטרדות מיניות ופרסומו בשטח בתי הספר, חינוך מיני והכשרה למורים. אולי תופתעו לשמוע שחלק מהתכניות הללו קיימות, הן נכתבו לפני שנים רבות ומאז אבדו בתוך ניירת "יותר חשובה". דווקא עכשיו, לפני הבחירות חשוב שמי שרוצים להיות שר או שרת החינוך – יבטיחו לנו שישמרו עלינו, יבטיחו הבטחות שנוכל אחר כך לדרוש מהם לקיים.

 

ההפגנה שהתקיימה מול משרד החינוך: צילום: רעות בית הלחמי עמיר

 

מטרת מערכת החינוך היא לחנך, ולספק לנו מרחב בטוח, "בית שני" הם קוראים לזה, אבל מערכת החינוך, לצערי, נכשלה בסיפוק הזכות הכי בסיסית של אדם. כי בתוך "הבית השני שלי", אני לא תמיד מרגישה בבית, להיפך, קרה שהרגשתי בשדה קרב. על אותן תחושות אני שומעת מחברות בבתי ספר ויישובים אחרים. אני לא מאשימה את המורים, כי אין להם כלים להתמודד עם המתרחש. לפעמים, גם המורות הן קרבן לאותו יחס. אני פשוט מבקשת ממשרד החינוך לדאוג לנו, כי הביטחון שלנו הרבה יותר חשוב מקמפיין "לתת חמש" של בנט.

הטרדות מיניותמערכת החינוךנפתלי בנטתלמידים