אבסורד: בחינת הבגרות בעברית עסקה בשאלות של מגדר, אבל נוסחה כולה בלשון זכר

בחינת הבגרות בעברית: הבנה, הבעה ולשון שהתקיימה השבוע, הייתה ממש מבוא ללימודי מגדר. הבחינה כללה שני מאמרים: 'חלוקה מגדרית בצעצועים' מאת נועה בנוש ו'איך צעצועים מגדירים מגדר' מאת הללי סמדר. התלמידות והתלמידים התבקשו להבין את הנקרא, לעשות אינטגרציה בין המאמרים, לטעון טענות מנומקות ביחס לכתוב ולבסוף לכתוב מאמר משל עצמן/ם באחד משני הנושאים: 'כיצד ראוי להציג דמויות נשים בספרי ילדים' או 'האם ראוי לערוך הפרדה מגדרית בכיתות הלימוד במקצועות הריאליים'.

על פניו נראה שמדובר בסיבה למסיבה פמיניסטית. כל התלמידות והתלמידים שנבחנו במועד החורף נחשפו לתכנים פמיניסטיים ויתרה מכך, הן/ם נדרשו להעמיק, לחשוב, לפרק, לנתח ובעיקר להביע דעה משל עצמן/ם בנושא. עצם העיסוק בתכנים הללו כשלעצמו הוא בעל ערך, ועל כך מגיע כל הכבוד למשרד החינוך. אך יחד עם זאת, לצערי, עדיין מוקדם מדי להתחיל לחגוג. גם הבחינה הזו מנוסחת, כמו כל בחינות הבגרות, בלשון זכר יחיד, עם ההסתייגות המוכרת לפיה "ההנחיות בשאלון זה מנוסחות בלשון זכר ומכוונות לנבחנות ולנבחנים כאחד".

הבחירה של משרד החינוך להיצמד ללשון זכר יחיד בניסוח בחינות הבגרות היא מקוממת תמיד, אבל הפעם היא הובילה למצב אבסורדי בו סוגיית אי השיוויון והאפליה המגדרית נידונה באופן יסודי ומעמיק, תוך התעלמות מוחלטת מכך שההנחיות מוחקות חצי מאוכלוסיית הנבחנות/ים. כך יצא שבמקום מבחן בהבעה, יצא מבחן בהסגברה, עם הנחיות כמו: "כתוב מאמר טיעון והבע בו את דעתך כיצד ראוי להציג דמויות של נשים בספרי ילדים בימינו" או "מה דעתה של כותבת מאמר 1 בנוגע לאפשרות לשנות את התפיסות בחברה בישראל? הסבר את קביעתך". התלמידים והתלמידות קראו בבחינה על תכניות להעצמת נערות ועל סיבות אפשריות לאי-שיוויון חברתי, ואז התלמידים התבקשו לחוות דעה, והתלמידות? הן (שוב) נשארו מודרות.

אני לא יכולה שלא לתהות איך הרגישו אותן נערות. האם העובדה שהבחינה מנוסחת בלשון זכר צרמה להן? האם התוכן הביקורתי גרם להן לשים לב לניסוח המדיר? האם הדיסוננס הזה הפריע להן להתרכז? ובעיקר – האם הניסוח בלשון זכר, בשילוב עם התכנים הביקורתיים בנושא מגדר, השפיע באופן כלשהו על הביצועים שלהן?

השנה היא 2019. בעולם כבר מודעים מזמן לקשר בין שפה למציאות ולאופן שבו שימוש בשפה מדירה מוביל לאי-שיוויון חברתי. באו"ם ובמוסדות לימוד אקדמיים ברחבי העולם מטמיעים שימוש בשפה נייטרלית ככל הניתן (חפשו Gender Inclusive Language או Gender Fair Language), ומפיצים הנחיות ברורות איך להתנסח באופן שלא ידיר נשים ויפחית ככל האפשר חיזוק של סטראוטיפים מגדריים. אצלנו, לעומת זאת, האקדמיה ללשון עדיין דבקה בעמדתה שהשימוש בלשון זכר בצורה הסתמית הוא "דרכה של העברית" ולכן היא נמנעת מלהציע חלופות, והממסד מיישר קו. אבל בשטח כבר נשמעת דרישה הולכת וגוברת לשימוש בשפה שוויונית, והמוכנות של נשים להשלים עם פניה "סתמית" בלשון זכר יחיד הולכת ופוחתת. חשוב לציין שעד כה פניות בנושא למשרד החינוך נפלו על אוזניים ערלות.

מבחן הבגרות בלשון והבעה. מתוך קבוצת הפייסבוק הורות במודעות מגדרית 

 

כולי תקווה שגם במשרד החינוך יכירו כבר בבעייתיות שבניסוח שאלוני הבחינה בלשון זכר יחיד ויתחילו ליישם את החלופות. אפשר לייצר שאלונים נפרדים לבנות ולבנים, אפשר לנסח את ההנחיות בצורה ניטרלית, אפשר לנסח שאלות לסירוגין בלשון זכר ובלשון נקבה – באמת שלא חסרות אפשרויות. הדבר לא דורש משאבים מיוחדים וכמעט שלא דורש יותר מאמץ. כל מה שצריך זה להפסיק לטמון את הראש בחול ולהכיר בכך שלשפה יש משמעות, ושהגיע הזמן להפסיק להשתמש בשפה מדירה, לטובת כולנו.

דפנה איזנרייך מובילה את היוזמה 'דברו אלינו' לקידום שימוש בשפה שוויונית.

מגדרמשרד החינוךפמיניזם