אייל דורון במסר להורים: "תפסיקו להאשים את מערכת החינוך כי אתם חלק ממנה"

בכנס 'היום שאחרי' של און לייף בשיתוף נעמת וההסתדרות הרפואית, אירוע שעסק בהתמודדות של נשים עם הקשיים הלא צפויים שמשבר הקורונה הביא איתו – התארח אייל דורון, חוקר ומפתח חשיבה יצירתית. דורון, כנראה האיש המתאים ביותר לפתוח איתו את הראש כשצריכים לחשוב על כיוונים חדשים, נתן תובנות מעניינות על העולם של אחרי המגיפה.

נתחיל בשאלה המתבקשת. אחרי שנה ארוכה בבית, כולנו חוזרים לתלם. מה הטיפ שלך להורים שמחזירים את כל המערכת לשגרה?

"לפני הכל צריך לזכור שלשגרה יש איזה אופי חמקמק, בהתחלה נראה שנורא מתגעגעים אליה ואז תוך שנייה היא מתהפכת עליך ונהיית הדבר הכי משעמם שיש. אז קודם כל צריך לזכור ששגרה זה לא הדבר הכי מגניב ומעניין. הדבר הראשון שצריך לעשות זה להרוויח את השנה שעברנו. באופן אישי, היו למשל דברים שהבנתי על עצמי פתאום בתור ילד, בתור מתבגר, ואגב גם בתור אבא – איך למדתי לעניין את עצמי, איך למדתי להיות לבד ולא להרגיש בודד, איך למדתי ללמוד, איך למדתי לשמור על קשר מרחוק, אלו דברים מדהים. כל הזמן אמרנו שביה"ס מנותק מהחיים האמיתיים וקיבלנו את זה אין דה פייס, תשתמשו בזה, תנצלו את זה".

קיבלנו את זה "אין דה פייס", אבל יחד עם זאת גם קיבלנו את זה שהילדים הפכו צמודים למסכים ואיבדו איתנו קשר לפעמים. בעיניך אין פער לגשר עליו?

"לפני שנים, בהסתמך על הרבה מאד חוקרות וחוקרים מאד ידועים בעולם, אני כבר ניסיתי לרמוז שמסכים זה לא השטן בהתגלמותו. לפתע הגיעה הקורנה ורק בזכות המסכים בכלל ראינו את סבא וסבתא וחגגנו את ליל הסדר. צריך להבין שהחיים הם לא שחור או לבן. לאורך זמן, לא בריא לעשות שום דבר חוץ מלנשום".

כלומר?

"אני אוכיח לך את זה. צחצוח שיניים זו פעולה בריאה, מומלצת? אחרי 5 שעות שילדה תצחצח שיניים, היא תאושפז. חפיפה עם שמפו זה דבר מומלץ, אחרי 6 שעות זה אשפוז בטוח. כאן הבנו כלל נורא מסובך, כמו שאמרתי, לא טוב לעשות שום דבר לאורך זמן חוץ מלנשום. אז עכשיו צריך להפסיק עם ההיסטריה של הכמה זמן אתה בזה וכמה זמן אתה בשם. הקורונה לימדה אותנו את הדבר הכי חשוב – איך אני דוגם כל דבר, איך אני משתמש בכל דבר ואיך אני מנהל את עצמי מול הדברים, ואם לא נבין את זה אז לא הרווחנו שום דבר. אי אפשר שתוך שנייה עושים כזה און אוף, ושוכחים הכול. פתאום אנחנו לא זוכרים שהילדים לא יודעים לנהל את עצמם וכמה זה חשוב להתמודד עם שינויים וחוסר וודאות. ופתאום כל מה שאכפת זה ה- 92 ולא 90 במתמטיקה וכאילו שום דבר לא קרה. זה משהו נורא מסוכן ומאוד מוזר".

אבל גם מערכת החינוך לא הפנימה. הילד שלי חזר לבי"ס ופתאום יש לו מבחן במתמטיקה. אני יודעת שהוא לא למד כמו שצריך, הוא לא למד מספטמבר, למד בזום. מה עושים? איך מגשרים על זה? איך מרגיעים את הילד? למערכת יש דרישות משל עצמה.

"אמרת המון פעמים את המילה מערכת. כל אחד מאשים את השני, זה דבר מדהים מה שקרה".

אתה טוען שאני מאשימה את המערכת ולא את עצמי?

"מי זו המערכת? ההורה מאשים את בי"ס, בי"ס את המורה, המורה את המנהל, המנהל את המפקח, המפקח את משרד החינוך, ומשרד החינוך את הבחירות. המערכת זה הרבה דברים והמערכת זה גם אנחנו. רוב ההשפעה על הילד זה מהבית, מתי נודה בזה? במקרה קיצון בית הספר נורא דומיננטי, או שחלילה עושים חרם חברתי שלא נדע, או שיש לו מורה או מורה של פעם בעשר שנים לטובה. באמצע, שזה הרוב, העיקר זה הבית ובני הגיל".

אז מה כן צריך לעשות?

"בואו נתרכז בעיקר. תורידו לחץ. זה מעגל, אני רואה מה קורה בשטח, אני מסתובב הרבה בבתי ספר, זה כאילו כולם לחוצים מכולם וכולם בחשש מכולם. אני חושב שגם המערכת צריכה לצאת מהקופסה עוד יותר, זה ברור. אבל אני לא שואל עליהם, אני שואל על עצמי מה אני יכול לעשות בבית".

מה אני יכולה לעשות בבית?

"את יכולה להבין שהבית לא יכול להתנהל עם כללים וחוקים. הוא לא יכול להיות עם נוקשות מחשבתית שלפעמים יש לה יותר כללים ממה שיש בבית הספר מול הבית שאת באה אליו בטענות. כי הורה רגיל לפעול בשם 'האחריות' כי הוא רק מנהל את כל הדברים".

אבל איך אני מחזירה את הילד שלי לתלם? איך אני מחזירה אותו ללמידה?

"הילד שלך היה איתך בשיחה שאמרת לו 'תודה לך, כל הכבוד, איזה גיבור אתה?'. ' איזה גיבור אתה שעברת את השנה הזאת לבד ולמדת איך לחיות עם זה. איזה גיבור אתה שעזרת ככה לסבא וסבתא, איזה גיבור אתה שגילית תפקידים חדשים בבית, איזה גיבור אתה שהיית איתנו ולמדנו להכיר אותך'. עשית איתו את שיחת 'איזה גיבור אתה', או שאנחנו ישר קפצנו לשיחת 'מה קורה, מתי אתה משלים את החומר', שנדמה לך שממש קריטי שזה יקרה עכשיו".

אני מרגישה שאתה נוזף בי.

"קצת, לא נורא. אני לא רוצה שתנזפי בהם, אני רוצה שתעופי עליהם. אני רוצה שתשבו ותעשו את תעודת ה-אנחנו עפים על עצמנו בתור משפחה. איזו גיבורה את, סליחה, תראו איזו שנה עברנו ובשנייה אנחנו מתעסקים בשטויות של השטויות".

ד"ר אייל דורון, חוקר ומפתח חשיבה יצירתית

מה לדעתך המיומנות או הכלי שיכול לעזור לילדים גם בכלל וגם במערכת החינוך?

"טוב, קודם כל זה לא לדעתי, זה מה שיפה פה, רוב מה שאני אומר הוא לדעת הרבה אנשים שחקרו ולמדו. אנחנו היום מבינים שאנחנו צריכים לדעת לנהל את עצמנו, אפרופו הקורונה. אנחנו צריכים להכיל שינויים וחוסר ודאות. אנחנו צריכים להיות היזם של הקשרים החברתיים שלנו, שזה דבר מעולה להגיד לילד. תציינו בפניו שהכרתם שכנים חדשים, חברים חדשים, ותזכירו איזה פטנטים למדתם כדי לשמור על קשר. מה שלנו נראה תמיד 'מסך' וטלפון ניד, יכול להיות שהוא עולם ומלואו בשבילם. שאני הייתי קטן ההורים תמיד שאלו אותי 'איך היה בבי"ס?' את יודעת מה אני שואל את הילדים שלי כל יום? 'איך היה בעולם?'. הם לא היו בבית ספר, הם היו בעולם, הם כל יום מבקרים בעולם".

ומה הם עונים? כי בדרך כלל במקרה השני התשובה היא "כיף".

"הם מראים לי דברים שלא ידעתי שקורים. הם אפילו מתקשרים עם מדינות זרות, "המחשב" הזה יכול גם לגלות עולם ומלואו. אני חושב שהכלים שילדים הכי הרוויחו זה ניהול עצמי, התמודדות עם שינויים וחוסר וודאות, להיות יזם של הקשרים החברתיים שלי. איך להפוך את השנה הזאת ולהתהפך על הלחץ הזה של ההורים. וזה מסר מאד חשוב. עכשיו זה לפצות על הזמן, לא רק הפסדנו זמן עם הילדים, הרווחנו איזה בית ספר אמיתי של החיים. ואם נסתכל על זה ככה, נוכל לא להיכנס ישר לפאניקה אלא להסתכל אחורה ולהרוויח את מה שכן גילינו".

בסוף יש את המטלות שביה"ס מכריח את הילדים לעשות, יש מבחנים שצריך לעמוד בהם, יש את סוף השנה תיכף והם צריכים לעלות כיתה והם צריכים לעמוד באיזה שהוא רף מסוים. זה לא מטריד אותך?

"זה מטריד אותי אבל אני חושב שיש  רצון טוב והגיון פשוט. באים למורה, למנהל או למנהלת ואומרים בוא נחשוב ביחד איך עושים את זה. אם כולם יהיו טיפה יותר רגועים ולא נכנס למשחק הזה של חילופי האשמות וכולם יעבדו ביחד, אז נדע למצוא את הדרך. אני מאמין בשכל הישר וברצון הטוב של כולם. זה כמו יחידה קרבית, אם שרדת ואם עברת את זה בשלום, זה השיעור הכי טוב לחיים. אז רובנו ברוך השם עברנו את זה בשלום, בואו נרוויח את השיעור הכי טוב לחיים. זו משימה משותפת של כולנו להרוויח את השיעור הזה וזה כן אומר שדברים יצטרכו להשתנות, אבל זה לא 'המערכת תשנה ואני אבוא בטענות', זה כולנו ביחד נשנה וזה בדברים הכי קטנים. זה בלרמוז למורה שקצת יורד הלחץ, שהציפיות משתנות. אם כולנו נהיה פה יותר חכמים, אז נעשה משהו אמיתי".

ואם אנחנו מדברים על מערכת החינוך, איזה טיפ היית נותן לעוסקים במלאכה?

"אמרתי כבר שכולנו אור קטן וביחד אור איתן, כולנו חלק מהמערכת. יש שלושה דברים שקורים בחינוך בעולם בכלל, אחד זה ההנחה שחושבת שדברים עמוקים עושים לאורך זמן, שינויים אמיתיים לוקחים זמן, בניגוד לכל תעשייה וכל תחום אחר בחיים. אז אחרי שהבנו שגם חיסונים אפשר לעשות ב- 7 חודשים ולא ב- 9 שנים, אנחנו מבינים שאת כל המהפכות הכי גדולות והכי אחראיות אפשר לעשות ב- 5-7 חודשים. מעתה אמור, אם אתה מחכה יותר מדי זמן אתה לא אחראי, לא ההפך. אומרים שהקורונה שינתה את העולם, אז מערכות החינוך לא יוכלו יותר לאחוז בהנחת יסוד הזאת".

מה לגבי שני הדברים האחרים?

"הדבר השני שמטמטם אותנו עד אין כץ זה בחינות הבגרות, וזאת בעיקר אשמת ההורים. בעיקר הבעיה היא שלא מצאנו שום דרך למדוד כישורים לא קוגניטיביים. כל עוד לא נדע באופן מדעי ואובייקטיבי לתת ציון לסקרנות, לתת ציון למוטיבציה פנימית, לתת ציון ליזמות, ליכולת לכישורים חברתיים ולא נוכל לחזור 'אימא קיבלתי 94 בסקרנות', כל עוד לא נדע למדוד את זה, נמשיך לעבוד לפי מה שכן אפשר למדוד וזה בחינות בגרות של מתמטיקה, שפה ומדעים. זה מה שעוצר את כל העולם כרגע. אני חושב שמה שכן צריך לעשות במדינת ישראל מהר מאד, ואני חושב שהתחילו לעשות את זה, זה לאסוף את כל ההצלחות מהשטח. בדיוק כמו שסטארט אפ ניישן צריכה לעבוד. אחרי הקורונה יש יותר איים של חדשנות, הגיע הזמן באופן שיטתי להבין מה כבר הבנו, לא להמציא בכל פעם את הגלגל מחדש, לאסוף את זה ביחד ופשוט להפיץ את זה".

**

לינק לקורס מיוחד שמוביל ד"ר אייל דורון 'משפחה יצירתית' כאן

אייל דורוןילדים ומסכיםמערכת החינוך