המדריך השלם להורות במודעות מגדרית: כך תעשו את זה נכון

כבר בחרנו בקפידה את הספרים שנכנסים אלינו הביתה, סיננו את הצעצועים, רשמנו לחוגים מעולים ואפילו התחלנו לחפש שותפות ושותפים להקמת ועדת מגדר בבית הספר. ואז התחיל הבלגן. שוב הוויכוח הקבוע בוועד לגבי מתנות סוף השנה לילדים, ושרק שלא תהינה בוורוד וכחול. שוב הורים טוענים שאין שום בעיה של אי שוויון בבית הספר ולא מבינים מה את רוצה בכלל. והמורה כל כך משתדלת, השקיעה את כל זמנה ומרצה ליום שיא מופלא, רק שבשיא יום השיא, שוב הבנים הם ספורטאים חזקים והבנות שרות ברקע. אז איך נסביר מה מרגיז אותנו? והתחושה כל כך מתסכלת.

כשהתחלתי את המסע של הורות וחינוך במודעות מגדרית הבנתי שככל שאדע יותר ואראה יותר את ההטיות, הפער ביני לבין אלו שלא מכירים אותן ילך ויגדל. ידעתי שאני חייבת להציע כלי פרקטי שיאפשר לכל אחת ואחד מאיתנו להסביר את הנושא בפשטות וכך לצרף תמיכה למהלכים בבית, בשכונה ובכל מקום. מתוך התובנות האלה, פיתחתי את מודל מתנ"ה במודעות מגדרית – מדידה/מספר, תוכן, ונראות ובנוסף ממד ההתפתחות, זה שבודק האם הדבר הזה שאנו בוחנים מאפשר לילד או לילדה להתנסות ולהזדהות עם דברים חדשים. 

החיים הם לא ורוד וכחול

הנה מספר דוגמאות מספרי "החיים הם לא ורוד וכחול, המדריך להורות במודעות מגדרית" שהדוגמאות בו לקוחות מהוויה הישראלית:

מדידה/מספר

"מדידה היא הכלי הכי אפקטיבי לחשיפת הטיות מגדריות. למה? כי אי אפשר להתווכח עם הנתונים. הם חושפים מיד מציאות. כמה נשים בפאנל החדשות בטלוויזיה? כמה גיבורות בספר שקראנו? כמה בובות בחדר של הילד? אם הילדה מבקשת בכל יום ללבוש שמלה לגן, אפשר להסב את תשומת ליבה למספר הפעמים שלבשה שמלה ולהציע לה ללבוש גם מכנסיים ולו רק כדי לגוון ולאזן. אם הילד מקבל עוד כדור, עוד משאית, עוד משחק הרכבה, ויש לו המון כאלה, אולי כדאי לשקול לאזן ולהביא הביתה חרוזים וצבעים ליצירה. המדידה היא כלי נפלא לקדם מודעות מגדרית בגן, בבית הספר ובכל מקום אחר".

המדריך הראשון שנכתב בעברית על חינוך והורות במודעות מגדרית. 

תוכן

בדיקת התוכן משמעותה לבדוק את המהות עצמה. מה אומרים? מה עושים? האם בכתבה על מנהלת בכירה פורצת דרך יש עיסוק באימהות ובמראה החיצוני שלה? האם אלה דברים שהיו נכתבים גם על גבר? האם בסיקור ספורט מדברים על הזוכה הגבר כמו שמדברים על האישה? האם האישה שמדובר בה מוזכרת בשמה הפרטי או בתוארה המלא? ובעולם הילדים: בקיטים של יצירה – שוב תכשיטים? תיק אופנתי? צמיד חברות? ומה נמצא בספרים ובתוכניות טלוויזיה: האם הבת היא הדמות המשנית? האם היא יוצאת למרחב, מתנסה ולוקחת סיכון או שהיא בבית חולמת על יצורים דמיוניים וקסומים, ומשתעשעת עם חתול קטן? לא קל לזהות תכנים מגבילים וממגדרים. הסוד הוא בתבניות שחוזרות על עצמן, בדברים שנאמרים על נשים כבר אלפי שנים, וחוזרים שוב ושוב כאוטומט: הילדה העדינה, הילדה הרעה והרכלנית, הילדה האימהית והאחראית וכו'.

נראות

בעולם של ימינו, המשפט "תמונה שווה יותר מאלף מילים" נכון מאי פעם. אנחנו וילדינו מוצפים דימויים במדיה שמשתלטת על כל היבט בחיינו: מסכי מחשב, סמארטפונים, טלוויזיה, כולם מציגים לנו בעיקר נשים רזות עם שיער חלק וגברים שריריים. החשיבות של גיוון בנראות היא אדירה. ילדות וילדים זקוקים לדמויות להזדהות איתן. הכוח של דמויות אלה הוא בסימון האפשר, מה אני יכול/ה להיות. המסרים התרבותיים מגדירים לנו מה זה אומר להיות ילד שמן, ילדה עם משקפיים, נערה עם מבטא רוסי, נער עם תסמונת טורט או עם מראה נשי ועוד. הגיוון בנראות קשור גם באופן ישיר לאלימות מגדרית. לתחושה שמי שלא דומה לי הוא כנראה פחות ממני. כהי עור, ערבים, להט"בים, נכים. ככל שנראה מסביבנו נוכחות מגוונת יותר, כך נאפשר לילדות ולילדים שלנו לקבל את האחרים כשווים להם, ובכך גם לקבל את עצמן ועצמם, מתוך הבנה שלכל אחת ואחד יש זכות שווה להיות מי שהם.

התפתחות

כהורים, ההתמודדות שלנו עם מגדור העולם של ילדינו מאתגרת ומתישה. ברור שאי אפשר לתקן ולשנות הכל, וכאן נכנס המרכיב הנוסף – ההתפתחות. האם לאחר שבחנו, סיננו ועדכנו, הצלחנו בבניית עולם שמאפשר התפתחות? הצבע הוורוד למשל, יכול להיות מגביל אבל גם יכול להיות מעצים ומחזק. הכל שאלה של הקשר, של מינון ושל אפשרות להיות. בסופו של יום, כל דבר שנרצה לבחון בעיניים מודעות מגדר יהיה קשור לאפשרות להתפתח. לכן כאשר נבחן ספר, סרט או משחק נשאל קודם האם הם מראים מודלים שיכולים לפתוח לילדות ולילדים אפשרויות מגוונות או האם הם שוב מכניסים אותם לקופסאות קטנות ומהודקות? לא נרצה לתת מסר של מרחבים אסורים. להיפך, המסר הוא שהכל אפשרי ונכון. הכל פתוח לבחינה ולביקורת.

לא מעט הורים פונים אליי בבקשות ייעוץ: מה עושים, איך מתנהלים עם הילד והילדה, מה אומרים לגננת? הספר 'החיים הם לא ורוד וכחול – המדריך לחינוך והורות במודעות מגדרית' מעניק רעיונות להורים בבית ובמערכת החינוך. בקבוצת הפייסבוק שאני מנהלת "הורות במודעות מגדרית" יש מערכי שיעור שהורים יכולים להעביר בכיתות, ויש גם שיח ער לגבי מה נכון וכדאי לעשות. יש עוד הרבה לעשות, אבל הגלגלים ללא ספק כבר בתנועה.

**

את הספר 'החיים הם לא ורוד וכחול – המדריך לחינוך והורות במודעות מגדרית' מאת דפנה פייזר, ניתן להזמין עכשיו ולקבל ממש לפני פסח.

http://www.daphna-peyser.co.il/החיים-הם-לא-ורוד-וכחול/

**מחברת הספר, דפנה פייזר, היא אם לשתיים, לשעבר אשת שיווק ופרסום, בעלת תואר שני בלימודי מגדר, מורה בתיכון עירוני ה', והמקימה והמנהלת של קבוצת הפייסבוק 'הורות במודעות מגדרית'. מרצה בנושא חינוך והורות במודעות מגדרית, להכשרות מורים, בתי ספר, הורים.

הורות במודעות מגדרית