הישרדות: גרסת גן הילדים

לאחר מחאה אינטנסיבית של הורים בכל רחבי הארץ התבשרנו אמש שמשרד החינוך החליט לא לאכוף בשנת הלימודים הבאה את חוק חינוך חובה מגיל 3, שיחייב הורים לילדי בני שלוש להכניס את ילדיהם לגני עירייה. משמח לדעת שבמשרד החינוך החליטו להיות קשובים לטענות ההורים. פחות משמחת העובדה שגם בשנה הבאה, הילדים שלהוריהם אין כסף ייאלצו להמשיך להתמודד עם התנאים הקשים בגני העירייה בלי פתרון מספק באופק.

עוד באון לייף:

הודעת משרד החינוך מותירה הרבה שאלות – מה עם הורים שיחליטו להשאיר את ילדיהם בבית בשנה הבאה ולא לשלוח אותם לגן? מה יעלה בגורלם של גנים פרטיים שלא יעמדו בתנאים של משרד החינוך, מסיבות שונות (לרוב כלכליות)? ובעיקר – מה יקרה בשנה שלאחר מכן – האם אז יינתן מענה מלא לכל הבעיות, ובראשן, המחסור בסייעות? והאם ההורים שיחליטו להשאיר ילד בן 3 בבית או לשלוח אותו למסגרת פרטית שלא קיבלה רישוי ממשרד החינוך, יהפכו לעבריינים?

כשקראתי לראשונה על המחאה בנושא הייתי בדיוק ברכבת, בדרך חזרה מביקור אצל סבא שלי. האיש היקר הזה, שחגג לאחרונה 95, נותר ילד קטן בנשמתו – מסופק ומאושר מחייו, מלא אמון בעולם, רואה תמיד את הטוב באנשים ומסתכל על חצי הכוס המלאה. שלא יהיו לכם ספקות – למרות כל אלה הוא צלול לגמרי. בשיחות אתו הוא מדבר לעיתים קרובות על ילדותו המאושרת, על החינוך הטוב שקיבל, על המורים הנפלאים בבית הספר היסודי שהותירו את חותמם עליו עד היום. העובדה שבגיל 15 נאלץ לברוח מגרמניה הנאצית, בלי אף אחד מבני משפחתו, לא פגעה בתפיסת העולם שלו, שעוצבה בגיל הרבה יותר צעיר, ושהותירה אותו גם בגיל 95 ללא טיפה של מרירות.

ולמה אני מספרת לכם את כל זה? כי כשקראתי על כך שהחל משנת הלימודים הבאה תיגזל מההורים האפשרות לבחור את המקום בו יתחנך היקר להם מכל, וכל הילדים ייאלצו לשהות חלק ניכר מהיום במסגרת שאינה תואמת ואינה מכבדת את הצרכים הבסיסיים של ילדים רכים כל כך, לא יכולתי שלא לחשוב על הנזק העצום שייגרם לילדים האלה. השנים הראשונות בחייו של אדם הן הכי משמעותיות ומעצבות, ופסיכולוגים רבים כבר אמרו לפני, שככל שהבסיס שיינתן בשנים האלה יהיה חזק וטוב יותר, כך גדלים הסיכויים שהילדים יגדלו להיות מבוגרים יציבים ובריאים בנפשם.

"הישרדות- גרסת גן הילדים"
ההחלטה להחיל את חינוך החינם כבר מגיל 3 היא החלטה מבורכת, אבל היישום שלה הוא מאוד בעייתי, ומילים רבות כבר נכתבו על כך השבוע. בלי להיכנס שוב לכל הפרטים, עצוב מאוד שמקבלי ההחלטות בוחרים להזניח דווקא את הגילאים הצעירים. אלוהים מרחם על ילדי הגן? בכלל לא בטוח. מצבה של מערכת החינוך כולה לא מלבב במיוחד, וזה לא שככל שעולים בגיל המצב נהיה טוב יותר. אבל אם צריך לבחור בין מחשוב הכיתות או חוגי העשרה בכיתה ד', לבין תנאים הולמים בגנים (ולא מדובר רק בסייעת נוספת) בגיל 3, הרי שאני בוחרת באפשרות השנייה, בהנחה שתקציב החינוך המצומצם לא יכול לענות על כל הצרכים. עדיף להקצות את המשאבים לגילאים הצעירים. ילד עם בסיס רגשי איתן וחזק יידע להתמודד טוב יותר עם התלאות שיעבור במערכת החינוך בהמשך.

מה שמקומם באמת הם לא רק התנאים, שלמעשה לא השתנו בעקבות ההחלטה. הרי גם לפני המחאה החברתית התקנים היו אותם תקנים מחפירים – גננת וסייעת אחת על 35 ילדים, ובעבר ההורים עוד נדרשו לשלם על אלה 700 שקלים מדי חודש. מה שמקומם הוא, שכפי שזה נראה כרגע, בעוד שנה וחצי כבר לא תהיה להורים זכות בחירה.

לכאורה, אנחנו חיים בחברת שפע שבה האפשרויות שלנו בלתי מוגבלות. אנחנו יכולים להחליט אם לטוס לברצלונה או לתאילנד, להתלבט בין דגמים שונים של סמארטפון ולהחליט אם לקנות מכונית משומשת או מכונית חדשה ויוקרתית. אבל כשזה מגיע לדבר הכי חשוב בחיים שלנו – הילדים שלנו  – אין לנו אפשרות בחירה. לא נותנים להורים לקבוע בעצמם את סדר העדיפויות שלהם. לא נותנים להורים לבחור אם לצאת לחופשה משפחתית בחו"ל בקיץ, או להחזיק שני רכבים משפחתיים, או לחלופין, להשקיע את אותם הסכומים בשנה נוספת של גן פרטי לפני ששולחים את הילד ל"הישרדות – גרסת גן הילדים".

השוויון שואף למכנה המשותף הנמוך ביותר

כל זה נעשה, כמובן, בשם השוויון. כדי שלא יהיה מצב שבו הורים שיש להם ישלחו את הילד לגן פרטי והורים שאין להם ישלחו את ילד להצטופף עם עוד 34 ילדים. הכול טוב ויפה, אבל הבעיה היא, שבמדינה שלנו השוויון תמיד שואף למכנה המשותף הנמוך ביותר. במקום להעלות את הרמה לכולם, מורידים אותה. במקום שכל בני ה-3 ייהנו מתנאים נאותים בגן, כולם צריכים לסבול. העיקר שיהיו שווים. וזה קורה לא רק בגנים. ראינו את זה גם בתחילת שנת הלימודים הנוכחית, כשרשויות מקומיות שרצו לפתוח כיתות נוספות על חשבונן, כדי להקטין את הצפיפות בכיתות, נתקלו בסירוב. למה לאפשר לפחות בחלק מהמקומות לימודים בתנאים נאותים? יותר טוב שבכל כיתה וכיתה בארץ יהיו 40 ילדים בכיתה. כנראה שרק כשכולם סובלים ונהנים מנקודת פתיחה גרועה יש שוויון אמתי.

אם השוויון במערכת החינוך היה אמתי, ניתן היה לקבל את הגזרה הזו. אבל לעולם לא יהיה שוויון מוחלט במערכת החינוך. תמיד יהיו בתי ספר שנותנים בהם יותר שעות העשרה, ובתי ספר שמפעילים תכניות לימודים ייחודיות, וכאלה שיש בהם מחשב לכל ילד. זאת ועוד, תמיד יהיו הורים עשירים יותר ועשירים פחות. אז ההורים העשירים יותר ישלחו את הילדים לשיעורים פרטיים ולחוגים ואלו שאין להם לא יעשו זאת, ושוב ילדי העשירים ייהנו מנקודת פתיחה גבוהה יותר לחיים. אז אולי נוציא מחוץ לחוק את המורים הפרטיים ואת החוגים?

עד שזה לא קורה, אל תפילו על כתפיהם הרכות של בני ה-3 את נטל השוויון המזויף. אם הממשלה לא יודעת להחליט מה נכון ומה לא נכון, איך לקבוע סדרי עדיפויות ומהם המקומות החשובים להשקיע בהם את הכסף, תנו להורים לקבל את ההחלטה הזו  בעצמםההחלטה לא לאכוף את יישום החוק בשנה הבאה היא מבורכת, וזה הזמן לצאת בקריאה למשרד החינוך, לאפשר להורים את חופש הבחירה לגבי חינוך ילדיהם גם בשנים הבאות.