כשדנה וייס ניקתה את אייל גולן

לפני 3 שבועות ראיינה דנה וייס באולפן מהדורת חדשות השבת של ערוץ 2 את חבר הכנסת איימן עודה. זה היה בשבוע שבו כל המדינה החליטה להאמין להסתה של ראש הממשלה בנימין נתניהו נגד חברי וחברות הכנסת מבל"ד, ועודה הגיעה לאולפן בניסיון להסביר מה אירע במפגש עם הורי המחבלים. וייס, כמו שקורה פעמים בקרב התקשורת הישראלית, לא התעניינה במה שיש לעודה לומר. היא רצתה שהוא יגיד משהו עסיסי כזה, שאוהבים שערבים אומרים, כמו זה שהוא תומך בטרור. עודה לא נפל בפח, אבל בתום הריאיון היה ברור לכל: וייס עשתה את עבודתה נאמנה. היא אמנם לא עשתה את עבודתה כעיתונאית נאמנה, אבל היא בהחלט עשתה את עבודתה נאמנה כעוד אחת מעיתונאי החצר של ממשלת ישראל.

אתמול בערב הוכיחה וייס כי היא לא רק עיתונאית החצר של ממשלת ישראל. לפעמים היא גם עובדת בשירות הפטריארכיה. אם לא כך הדבר, כיצד יכול להיות שאחרי שתקפה בכזו חריפות את עודה, ולא נתנה לו להוציא מילה, העניקה לגולן את הבמה שכל מי שנחשד בפלילים אי פעם ורוצה לנקות את שמו בפני כל עם ישראל מייחל לה?

וייס בוודאי תכחיש, אבל כשאת לא נותנת לחבר כנסת ערבי להוציא מילה מפיו, ורק מנסה להכניס מילים לפיו – עדיף כאלה שייצרו כותרות של שנאה כלפיו מחר בבוקר, אין ספק כי הגזענות האינהרנטית של רוב מדינת ישראל כלפי ערבים וערביות משחקת כאן תפקיד. וכשמעמידות את היחס שהעניקה וייס למול היחס שהעניקה אמש לגולן, ברור שגם וייס חושבת שאלימות כלפי נשים זה לא נעים ולא טוב, אבל זה לא משתווה לטרור חלילה (את העובדה שחברי וחברות בל"ד רק ניסו לדאוג לכך שזכויותיהן של המשפחות לקבור את יקיריהן ימולאו, נותיר בצד לעת עתה).

על פניו יש שיאמרו שוייס הקשתה על גולן, ולא הניחה לו כשהתעקשה שוב ושוב על אי-המוסריות של מעשיו, וביקרה אותו על כך שהוא רק מתייחס לחוק. היא גם התפלאה (לא היה פשוט שום זעזוע בפניה) כשגולן דאג קודם כל לקריירה שלו כשנודע לו שאנשים שעובדים איתו מסתובבים עם קטינות, ולא חלילה לקטינות המנוצלות. ניתן לפרוש עוד כמה דוגמאות כלפי האופן שבו וייס לכאורה הקשתה על גולן ולא ליטפה אותו. אבל האמת היא, שאם ביחס לטון, ואם ביחס למבנה של הכתבה, אי אפשר שלא לראות בריאיון הזה שירות מטעם וייס עבור גולן.

כמו פוליטיקאי משומן גולן הזיל דמעה, שיחק עם בנו הקטן, קיבל את פני בתו ובנו לביתו, ישב בסלון ביתו עם אישתו רוסלנה רודינה וגם סיפר על הדאגה שלו לבנו כשהתפוצצה הפרשה – מה יהיה איתו, איך יתייחסו אליו בבית הספר? ברגע זה גם הזיל דמעה. ואז ביקש רגע לעצמו, אבל קם מהסלון ובעצם נעצר מול הטלוויזיה לבדוק מה קורה במשחק הכדורגל שהוקרן על המסך. אכן, תמונות קשות! כל כך קשות שוייס לא טרחה להתייחס לסצנה המוזרה בה מישהו מבקש רגע לעצמו, אבל נעצר מול המסך.

האם וייס התייחסה לעובדה שסגירת תיק מחוסר ראיות לא מעידה על כך שלא היו דברים מעולם? האם הצטמררה כשפעם אחר פעם גולן התייחס לנשים כאל חפצים שעומדים לשירותו בעודו אומר "לקחתי אותה הצידה" ו"אני לא יודע מה הן (הנערות, ר"מ)" ובין היתר טוען שאין שום צורך להביא לו בחורות, כי ברור שכולנו רוצות את גולן וכי בחורות מביאים? התשובה היא לא. הדיבור הנגוע הזה עבר מתחת לרדאר של וייס. אין להתפלא על כך. אם בריאיון מול עודה כל שעניין את וייס זה לנסות ולייצר כותרת שתעמיק את השנאה כלפי חברי וחברות הכנסת הערבים, הרי שאתמול כל שעניין אותה זה שהיא מראיינת את הזמר האהוב בישראל, וכל עם ישראל יושב וצופה בה מסתחבקת עם גולן במרחב הפרטי שלו ובתוך ארון הבגדים שלו, כי הרי ידוע שכשאת באה לראיין את מי שנחשד בניצול קטינות את עוברת איתו על הארון שלו.

במצב הזה אין להתפלא שהכתבה נחתמה במונולוג מפי גולן על הקושי הגדול שחווה, ובאמירתו שהוא, הוא רק רוצה טוב לעם הזה. עיתונאי או עיתונאית שלא היו מגיעים לריאיון הזה כעיתונאי חצר ככל הנראה היו חותמים את הכתבה עם התייחסות מצדם לכלל הסתירות שעלו מדבריו של גולן שטוען שהוא קרבן, אבל שבעקבות הפרשה אוהבים אותו הרבה יותר; שטוען שהוא הכי מוסרי, אבל נאחז בעובדה שהכוכבים בחו"ל עושים דברים הרבה יותר גרועים ממנו; שטוען שהוא לא האפיפיור וזכותו לעשות כל מה שהוא רוצה אם לא עבר על החוק, אבל מבקש לשבת ולנקות את שמו בפריים טיים. ככה זה עם עיתונאי חצר ועיתונאים מטעם – כדי שאלה יעשו את עבודתם נאמנה, המרואיין צריך להיות ערבי, ואם לא ערבי אז לפחות לא מישהו שעם ישראל כל כך אוהב לאהוב ושהיחצן שלו הוא רני רהב.